מעבדת עכברים: הסרט הרוסי שמציג עולם פסימי
"ילנה" בוחן מערכת יחסים מעניינת בין אישה ענייה בת 50 לגבר עשיר בן 70, אבל לא מתייחס אליהם כאל בני אדם בעלי רצון עצמאי
''ילנה'', במאי : אנדריי זוויאגינצב, רוסיה 2011
עולמו העכשווי של זוויאגינצב - מוסקבה בעידן הפוסט קומוניסטי - הוא בבחינת חור שחור השואב לתוכו כל יסוד חיובי של התנהגות מוסרית, ומכיר אך ורק בכסף כחומר הגלם שממנו בנויה ההוויה האנושית. הפסימיות ההולכת וגוברת של במאי כבד ראש זה, שמעולם לא הפגין על הבד רגע של הומור, מטילה אותו היישר אל העולמות המוכרים של סופרים קודרים כדוסטויבסקי או של קולנוען חמור מבע מהליגה של טרקובסקי.
עד כאן המיפוי התיאורטי. למרבה הצער, בשטח עצמו, כלומר על הבד, "ילנה" מאכזב במרבית הפרמטרים המאוזכרים לעיל. בעיקר משום שהתחושה הבוקעת ממנו מזכירה מערך שיעור חברה, שבו האלמנט הדידקטי והמגויס מאפיל על המומנטים האחרים - אנושיות, סיפוריות, אפילו סוג של כיף - שאמורים להצטרף לטווייתה של יצירה בעלת משמעות.
ילנה היא אישה שחצתה כבר את גיל 50. היא נשואה לגבר המתקרב לגיל 70 ומשמשת לו מעין משרתת בית. השניים, שכל אחד מהם היה נשוי בעבר, נפגשו לפני עשור בבית חולים, כשהיא שימשה אחות רחמנייה מרקע עני שטיפלה במאושפז העשיר. מסירותה הרבה גרמה לכך שעם התאוששותו הציע לה האוליגרך הזה נישואים וחיים משותפים.
לא בדיוק משותפים. חדרי שינה נפרדים וסוג של מערכת יחסים שבה הוא שומר בקפידה על עמדת האדון, והיא ממונה על הפוזיציה של מגישת השירותים. לו יש בת מנישואיו הקודמים, וגם לה בן מסיבוב חיים קודם. הבת שלו פרועה מבחינה חברתית - סמים, אלכוהול, מסיבות - ואילו הבן שלה הוא טפיל חברתי, בטלן אלכוהוליסט שחי על חשבון הפנסיה של אמא, שכאילו התעשרה עם נישואיה השניים.
במובהק זוהי סיטואציה ספרותית שציניקנים כמו בלזק או סימנון השכילו לצקת ממנה טרגדיות אנושיות. לעומתם, זוויאגינצב מרדד את סבך הקונפליקטים ומעדיף להותיר את "ילנה" כסוג של טקסט מעקב אחר ניסוי מעבדה עם עכברים, ולאו דווקא עם בני אדם בעלי רצון עצמאי.
הסרט משרטט באופן מאופק ומתומצת את שני העולמות המקבילים שבהם מתחוללת העלילה. מצד אחד דירת הפאר של ילנה ובעלה העשיר, שממוקמת במגדל מגורים במרכז מוסקבה, ומאובזרת במיטב הגאדג'טים המערביים. מהעבר האחר דירת השיכון המרוטה הזרוקה בשכונת עוני, שבה מתגוררת משפחתו של הבן הלוזר של ילנה, שנושא אחריו שובל של רעיה נרגנת ושני בנים סוציומטים. המתח בין שני חללי הפעולה העיקרים הללו אמור לייצר את הסאבטקסט של הסיפור, אך מגמה זו אינה משכילה להתרומם אל מעבר להצהרת הכוונות.
ההתלבטות המוסרית, מהנוסח שדוסטויבסקי הרגיל בה את קוראיו, שסביבה חג הקונפליקט המרכזי, הדתי, ב"ילנה", היא אם חייו של גבר זקן ועשיר שקולים כנגד עתידו של נער שעדיין לא חווה כלום מעבר לאופקים הנמוכים של השכונה העלובה והאלימה שבה הוא מעביר את חייו קהי המוחין. נכון הוא שזוויאגינצב מיטיב לעקוב כאן אחר אופני הביצוע של מה שחנה ארנדט ידעה לכנות "הבנאליות של הרוע", אלא שהתוצאות הדרמטיות לתהליך טעון זה פשוט אינן מעניינות. וחבל.
אין לסיים סקירה חמוצה זו ללא אזכור עבודתו המרשימה של מיכאל קריצ'מן, שצילם את כל סרטי זוויאגינצב עד כה. הוא מוציא מעדשות מסרטתו מוסקבה כפי שמעולם לא נראתה על הבד: מנוכרת, זרה, כאילו מתקיימת באריזונה, בניו מקסיקו או סתם על הירח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם