גברי הולך לאיבוד: גברי בנאי לא ממש מרוצה ממצב התרבות הישראלית
חמש שנים אחרי מותו של פולי ורגע לפני חגיגות היובל לגשש החיוור, גברי בנאי לא ממש מוצא את עצמו במדינה הזו. בראיון חריף במיוחד יוצא חתן פרס ישראל נגד המתנחלים ("הם מצפצפים על כולם"), נגד ליברמן ("הוא נשאר ז'לוב"), נגד "ארץ נהדרת" ("אורנה עזבה אותם בזמן") ואפילו נגד עצמו
לגברי בנאי יש שם מוכן לתוכנית החדשה של "הגשש החיוור", זו שלא תעלה כבר לעולם. "אני אגלה לך מה השם: 'כפוף לתקנון'", הוא אומר כמעט חמש שנים לאחר מותו של חברו ישראל (פולי) פוליאקוב. "כי כל הזמן בארץ מוכרים לך דברים ואומרים 'אתה יכול לנסוע לחוץ לארץ! לתשעה ימים! מבלי לשלם כלום ומבלי לעשות שום דבר!', ואז :'כפוף לתקנון'. זאת אומרת, זה כבר מריח שאתה לא מקבל סתם, אלא עושים עליך איזה תרגיל. אם היינו מעלים תוכנית היום, היינו יכולים להתייחס גם לאראלה ממפעל הפיס, שמתקשרת ומבשרת 'רציתי לבשר לך שזכית בחצי מיליון שקל!'. ומהצד השני עונים לה: 'ומה אני אעשה עם שאר החובות?'. לא חסרים רעיונות".אתה מתגעגע אליו.
"מאוד. לו ניתן היה להחזיר את פולי לחיים ליום אחד או לשבוע אחד, הוא בטח היה רוצה להעביר את הזמן הקצר עם משפחתו. הבן הקטן שלו אריאל צריך עוד מעט להתחתן. כואב הלב שפולי לא יזכה לראות אותו נישא. יש לו נכדים חדשים שהוא לא יודע על קיומם. אבל אם הוא היה חוזר, בוודאי שהיינו רוצים לעשות איזושהי הופעה של הגשש. בטח, אין לי ספק. זה היה עצוב מאוד, התחושה שזו הופעה אחרונה. לך תדע, אולי הוא עוד יבוא, יפתיע אותנו".
בשנת 2012, התגשמות החלום על הופעה אחרונה עם פולי לא מחייבת התערבות של המשיח. בזמן האחרון גברי נלהב מרעיון יוצא דופן: איחוד היסטורי של הגשש החיוור, כשאת הצלע החסרה תשלים הולוגרמה של פוליאקוב. זאת בדומה להופעת ההולוגרמה המדוברת שהחייתה את הראפר טופאק שאקור, במהלך הופעה של ד"ר דרה וסנופ דוג בקליפורניה לפני כמה חודשים. הרעיון, שנמצא כרגע רק בשלב המחשבה, מלהיב מאוד את גברי, ואם יתממש יש סיכוי טוב שיהפוך לאחד מהרגעים הכי מרטיטי לב בתולדות הבידור הישראלי. "בשנה הבאה ימלאו 50 להיווסדות הגשש", אומר גברי. "חשבתי לעשות איזה הופעה חגיגית בעוד שנה או שנה וחצי. במופע אני רוצה שכל מיני הרכבים ואמנים ישירו גשש. אחר כך שייקה ואני נשיר ביחד עם הולוגרמה של פולי איזשהו שיר, וזה ייראה כאילו שפולי שר או עושה מערכון יחד איתנו. זה יהיה מרגש מאוד".
דברים משונים מזה כבר קרו. ב-21 באוקטובר 2007, יום לאחר מותו של פוליאקוב, הונח ארונו על במת תאטרון הקאמרי. משמרות כבוד של אמנים התחלפו לצדי הארון. כשנשיא המדינה שמעון פרס עלה לבמה להספיד אותו, עלו ביחד איתו גברי ושייקה לוי. "פולי היווה בשפת הגששים את 'הצנטרום של הפיילה'", אמר פרס בין השאר. כשסיים את דבריו ניגשו גברי ושייקה לשלושת המיקרופונים שניצבו על הבמה, סימן ההיכר של הגשש. המיקרופון האמצעי נותר מיותם. שייקה הסתכל על הארון שמאחוריו ואמר: "אני מסתכל על הארון ואומר לעצמי: 'יגאל שילון הגזים הפעם". אחר כך הם שרו את "פנס בודד". "מצמרר אותי להיזכר בסיטואציה הזאת", אומר גברי, "המלחמה הייתה איך נעמוד בזה ולא נפרוץ בבכי, איך לא ניחנק ונמשיך לשיר".
חמש שנים עברו מאז. "יש לי הכי הרבה זמן פולי בחיים, גם בהשוואה לאמו, לאשתו ולילדיו", הוא אומר. "אני מכיר אותו מגיל 18, והוא מת בן 66. היינו בלהקת הנח"ל ביחד, אחר כך בתרנגולים ביחד, אחרי זה 36 שנים גשש. במשך חצי שנה לפני מותו עשינו חזרות להצגה בתאטרון באר שבע. הוא אמר לי, בוא נשתעשע קצת באיזו קומדיה. ואז התחיל כל הבלגן. זה התחיל מזה שהוא אמר שגילו לו אבנים בכיס המרה, והוא צריך לעבור ניתוח. אמרתי לו, זה קשקוש, גם לאשתי היה את זה, היא התאשפזה ואחרי שעתיים שלחו אותה הביתה. אחר כך הוא בא לחזרות, ובשלב מסוים אני אומר לו: פולי, אתה צהוב! הוא אומר: כן, יש לי צהבת. אשפזו אותו. כנראה שפתחו וראו שאין מה לעשות, זה היה סרטן בכבד.
"כל הזמן תהיתי אם הוא ידע או לא ידע שיש לו סרטן. ואז, משיחה עם מייק, חבר מאוד טוב שלו, הבנתי בדיעבד שפולי ידע מה מצבו. פולי גילה על מחלתו למייק אבל אמר לו: אל תגיד לאף אחד. מאוד מוזר לי שהוא לא אמר לי שום דבר. בכל זאת, אני איתו כל כך הרבה שנים, והוא לא אומר לי משהו כמו: תשמור על אשתי. תשמור על הילדים. שים עין".
אז לא הייתה שום שיחת פרידה ביניכם?
"לא, לא, שום דבר. ניסיתי לחשוב, לחפש, להיזכר במשהו שאולי הוא אמר, אולי ברמז, אבל לא היה. רציתי לבוא אליו לבילינסון יום או יומיים לפני שהוא מת. אבל הילדים אמרו שהם לא רוצים שיבואו מבקרים, הם רוצים להיות איתו לבד. כיבדתי את זה".
"תמיד צחקנו עליו כי הוא היה היפוכונדר גדול", גברי מחייך. "הוא ידע את השמות של כל התרופות, את כל הספרות הרפואית. תרופה חדשה לא הייתה יוצאת ללא התייעצות עם פולי. אומרים שעל מצבה של היפוכונדר כתוב: 'אמרתי לכם!'. וזה מזכיר לי שלפני שהיה לו סרטן פולי עבר ניתוח מעקפים. כשבאנו לבקר אותו אחרי הניתוח, הוא קיבל את פנינו בחיוך גדול ואמר לנו: אמרתי לכם כל הזמן! הוא היה כל כך מבסוט. גם לפולי וגם לאחי יוסי היו בעיות עם הלב, שניהם היו בטוחים שהם ימותו מהלב. יוסי פעם חטף התקף לב בהופעתו בתאטרון רמת גן, הוא כבר מת מוות קליני על הבמה, ובסוף ניצל. ואחרי שפתרו לשניהם את הבעיה עם הלב, שניהם קיבלו סרטן ומתו ממנו. זה מה ששיגע אותי".
באופן מפתיע, לבנאי אין בבית אפילו תקליט אחד של "הגשש החיוור". "חלק מהתקליטים חילקתי לבני משפחה וחלק הילדים שלי כנראה נתנו לחברים שרק ישמעו ויחזירו, אבל הם לא החזירו. אבל מספר הטלפון של פולי עדיין שמור אצלי בסלולרי. גם הטלפון של יוסי. אני לא מוחק", הוא אומר ומציג לי את הסלולרי העתיק.
"היום נוער לא מכיר את הגשש", הוא אומר בצער. "הלכתי לחנות בקניון רמת אביב וקניתי מכנסיים. הצעיר בחנות אומר לי: 'תגיד, אתה לא משהו בטלוויזיה?', שאלתי אותו בן כמה הוא, והוא אמר, בן 22. הצעיר הזה מכיר אותי רק מהפרסומת לנוזל הכלים. שאלתי אותו אם הוא מכיר את הגשש. הוא אמר שלא. תראה, 'הגשש החיוור' גמרו בשנת 2000. הוא היה אז בן עשר. אז בוודאי שהוא לא חי את זה ולא מכיר. אבל אני חושב שיהיה שלב של קאמבק, והדור החדש יגלה את הגשש".
שלישיית "הגשש החיוור" המיתולוגית, זוכת פרס ישראל, היא לא רק הסמל המזוקק ביותר של הישראליות אלא גם אחד הדברים היחידים שהצליחו לאחד את העם הזה."'הגשש' יצר קונצנזוס", אומר גברי, "מפרופסורים באוניברסיטה ועד הבסטות בשוק מחנה יהודה, מקיבוצניקים כופרים אוכלי שפנים ועד לדתיים חרדים. זה לא ייאמן שבמאה שערים ובבני ברק היו שומעים גשש, וקלטות שלנו נמכרו. הם הסבירו לי פעם שזה בגלל שאין נשים ואין ניבולי פה. אין לי הסבר איך גשש יצרו את האיחוד הזה. אני יכול רק להגיד שלקחנו את העבודה שלנו ברצינות. עבדנו שנה על תוכנית, ולא חיפפנו. הסתגרנו, שלושתנו, פשנל ושייקה אופיר או יוסי בנאי או נסים אלוני או מוטי קירשנבאום, והתחלנו לפטפט. ככה זה התחיל".
אמרת פעם שאתה מתחרט שלא הייתה לכם תוכנית סאטירה שבועית בטלוויזיה.
"בדיעבד אני חושב שפשה טעה בהתנגדותו להופעות שלנו בטלוויזיה. הוא אמר שמי שרוצה לראות גשש שיבוא לקנות כרטיס בתאטרון, ולא יגיד 'ראיתי אותם בטלוויזיה'. אנחנו היינו להקה של רדיו. אנשים ישבו ושמעו את הגשש כל יום שבת. לפני שבועיים דיברה איתי מישהי והתחילה לבכות בזמן שדיברנו. היא אמרה: אני רואה אותך ונזכרת באבא שלי, איך היינו יושבים בשבת, ואבא היה אומר: שקט, תנו עכשיו לשמוע גשש! היינו יושבים כל המשפחה, כמו בבית כנסת, ושומעים את הגשש".
אתה שלם עם ההחלטה שלכם לפרק את הלהקה?
"לדעתי זה אחד הדברים החכמים ביותר שעשינו. אחת הסיבות שהפסקנו זה כדי לפרוש בשיא. אני חושב שזה היה מאוד עצוב לבוא ולהגיד, זאת כבר לא אותה להקה".
נהוג לומר שב"גשש החיוור" השלם עלה על סך חלקיו. ובאמת, כשניסה גברי להעלות ב-1999 מופע יחיד, "אחלה מדינה", שכתב לו אחיו יוסי, לא זכה להצלחה. "היה בתוכנית משפט אחד שאני נורא אהבתי: 'אחלה מדינה יש לנו, מה רע? שותים, אוכלים, מבלים. כל מי שלא יכול לגמור את החודש - נוסע לחוץ לארץ, גומר אותו שם'", נזכר גברי. "אבל התוכנית לא הצליחה. זה היה נחמד אבל זה לא היה זה. יכול להיות שזה לא היה מספיק טוב. יכול להיות שאני לא מספיק טוב. ואולי מעדיפים לקבל אותי על הבמה בשלישייה, אני לא יודע. הצירוף הזה של שלושתנו, היה בו ייחוד".
כבר שנים רבות הקריירה של גברי בנאי בהאטה. הוא מיעט מאוד לשחק ועשה זאת בתפקידים שקטנים עליו, כמו במחזמר "עפרה", על פי סיפור חייה של עפרה חזה. באחרונה הצטלם לסרט "פלאות" של אבי נשר, התפקיד הקולנועי הראשון שלו מאז "הקרב על הוועד" מ-1986. "אני מאוד בבעיה", הוא אומר. "כל דבר שאעשה תמיד ישוו לגשש, וזה כמו להשוות לאולימפוס. אז אני נמנע. לא עשיתי תוכנית יחיד נוספת גם בגלל שאין לי את יוסי שיכתוב לי, וקשה למצוא כותבים. אני גם מתקשה מאוד עם הנסיעות. כל החיים שלי נסעתי. היו תקופות בגשש שעשינו 40 וגם 43 הצגות בחודש. הייתי יום אחד בטבריה, יום אחד בבאר שבע, יום אחד ביקנעם ויום אחד בחצור הגלילית. וזה היה מתיש. ויש עוד סיבה להורדת הקצב - אני גם עצלן".
תסביר.
"אף פעם לא היו לי שאיפות גרנדיוזיות, כמו שהיו ליוסי למשל. יכול להיות אחד שהחלום שלו זה לשחק את המלט או את ריצ'רד השלישי, ואם החלום הזה מתגשם זו חוויה בלתי רגילה. לא היו לי חלומות כאלה אף פעם. תראה, יהורם גאון פירק את שלישיית גשר הירקון כי הוא רצה להיות סטאר בפני עצמו. לי לא היה רצון לפרק את 'הגשש החיוור' כי רציתי להיות סטאר לבד".
איפה בקריירה שלך אמרת לעצמך, "טעיתי" ?
"חשבתי על זה שעשיתי מעט מאוד דברים בחיים. הייתי בלהקת הנח"ל, הייתי בתרנגולים, הייתי בגשש ועשיתי שלושה סרטים. וזהו. אבל מבחינה תרבותית אין לי טענות. השארתי את טביעת האצבע שלי, בלהקת הנח"ל, בתרנגולים שעליה אומרים שהייתה להקה מכוננת, ב'גשש החיוור' שעליה אומרים שלא היה דבר כזה בארץ. עשיתי רק שלושה סרטים, אבל אחד מהם הוא 'גבעת חלפון אינה עונה', שעליו אומרים שזה הסרט הכי טוב שנעשה בישראל. אז אני חושב שפונקתי".
מה מהמערכונים של הגשש נשאר רלוונטי במיוחד, לטעמך?
"מערכון כמו קלרשו, עם המוסך, זה עדיין אקטואלי. עדיין עובדים עליך יומיום בארץ. הישראבלוף נשאר אותו ישראבלוף. המערכון חתונת הדמים, עם החתונה ו-50 דולר מנה, ומאה דולר מנה, והליקופטר יבוא ויצניח, זה עדיין יעבוד. אין יום שתפתח עיתון ולא תמצא משפט גששי. עד היום אומרים 'סע לשלום, המפתחות בפנים', 'מה היה לנו שם?', 'אף אחד לא קם' ועוד אינסוף ביטויים. גם הבחור הצעיר שראיתי בקניון בטח משתמש בשפה הגששית בלי לדעת מאין באו המילים שהוא אומר".
הביקורת של גברי על מדינת הישראבלוף לא מסתיימת במערכונים של הגשש. "עצוב לי מאוד ממה שקורה במדינה", הוא אומר בלהט. "עצוב לי שהמתנחלים מתנהגים כאדוני הארץ. עצוב לי שכורתים עצי זית. איך בנאדם יכול מבחינה מוסרית לגדוע עצי זית? איך הם יכולים לשרוף מסגד? איך הם יכולים לנפץ בתי קברות? איך הם יכולים לזרוק בקבוק תבערה על ילדים? אני ממש לא מבין. הם פשוט מצפצפים על כולם, ואני לא מבין איך המדינה הזאת לא עושה משהו".
דפנה בנאי, אשתו השנייה והנוכחית ואם ילדיו יסמין ובועז, היא פעילה פוליטית וחברה בארגון "מחסום ווטש" (אשתו הראשונה, אורנה, היא אם בנו אורי). "לפני שנה-שנתיים חיבלו לה במכונית", הוא מספר. "וזה עשו לאישה, אתה מבין? מתנחלים פשוט לקחו סכין ועשו לה ארבעה חורים בצמיגים".
מה דעתך על ביבי?
"השלטון, אם זה ביבי או שכמותו, פשוט מרדים אותנו. הוא אומר: 'מה רע לנו ככה? מה רע לנו רמת הגולן? מה רע לנו עם ההתנחלויות? הכל שלנו. למה אנחנו צריכים בכלל להיפגש עם אבו מאזן? ככה טוב לנו. אם ניפגש עם אבו מאזן נצטרך להחזיר משהו. למה להחזיר משהו?'. ככה הם מרדימים אותנו. הם אומרים לנו שהכל בסדר. וכל הזמן מפנים את הסיפור לאיראן".
לפי הסקרים וההערכות, נתניהו ייבחר גם כראש הממשלה הבא.
"אני אגיד לך משפט אחד, שאמר ביאליק: 'אכן חציר העם'".
ההשתתפות של הגשש בתשדירי התעמולה של המערך פגעה בכם?
"אני זוכר שאחותי אמרה לי שבשוק שורפים קלטות של הגשש. אמרתי לה: יקנו חדש. אני מתאר לעצמי שליכודניקים שאהבו את הגשש לא מצא חן בעיניהם לראות את הגשש נוקט עמדה נגד הליכוד, באופן טבעי. אבל עשינו את זה באמת מנאיביות, כי באמת חשבתי שבשום מקום בעולם ממשלה שהייתה לה מלחמה עקובה מדם כמו מלחמת לבנון, סתם מלחמה שרצו לכבוש מדינה ולהכתיר שם מישהו משלנו, עם המון המון הרוגים, או ממשלה שיש לה אינפלציה של 22 אחוז בחודש - בשום מקום אין לממשלה כזאת מקום, וצריך להחליף אותה. הליכוד זה לא דבר קדוש, מפלגה זה לא דבר קדוש, שום דבר לא קדוש. לא טובים, מחליפים. בגין נהיה זומבי, בא שמיר, והוא ופרס היו תיקו. הייתי בטוח שהליכוד מתרסק, וזה לא קרה. זה פשוט לא יאומן - הפועלים, השכירים, מי שדופק אותם זה הליכוד. ואלה מצביעים ליכוד. ואין לזה הסבר".
דבר נוסף שמוציא את גברי מדעתו הוא מה שהוא מכנה הפנאטים הדתיים. "אני מצפה מהדתיים לכבד את הרצונות שלי כמו שאני מכבד את הרצונות שלהם. בהרבה דברים, לצערי הרב, הדתיים הלכו אחורה אלף שנה, כמו גברים לחוד ונשים לחוד וקול באישה ערווה. זה מגיע לזה שיש תערוכה במוזיאון ישראל, ויש שעות לגברים ושעות לנשים! אני חושב שבאיזשהו מקום הם עשו כבר צעד אחד יותר מדי. זה טעם לפגם".
איך חשת עם ההתקרבות לדת של חלק מבני משפחת בנאי?
"אין לי בעיה עם זה שהם חוזרים בתשובה. לי זה לא מפריע, כי באנו מבית דתי. אני רק לא אוהב פנאטים, ואהוד לא כזה בשום אופן. אביתר יותר מחמיר. בעבר אמרתי שאני לא מבין איך בנאדם עוזב את המשפחה שלו והולך בראש השנה לאומן. בעיני זה קבר, זה הכל. אני יודע גם שמבחינה דתית קברים זה דבר טמא, אבל עשו מזה מפעל של קברי צדיקים. אסור לכוהנים להיכנס לבית קברות כי זה מקום טמא, ופתאום זה נהיה מקום של הכנסה, של כסף".
אחיך, יוסי בנאי, אמר ב-1999 על איווט ליברמן: "לדעתי הוא ז'לוב, פושט אמיתי, ואני מקווה שכמו שהוא בא, הוא ייעלם". מאז ליברמן רק התחזק והפך לשר החוץ.
"איווט ליברמן נשאר ז'לוב. אני שוב מצטט את ביאליק: אכן חציר העם. רוסים בארץ... אני לא עושה הכללה ולא אגיד כולם אבל אני יודע שיש רוסים בארץ שאומרים שצודק פוטין, צודקת ההיא שמושיבה בבית סוהר את חברות להקת 'פוסי ריוט', בגלל שהן אמרו על פוטין ככה וככה. אתה מבין? יש רוסים כאלה בארץ שעדיין חושבים היום שמי שמדבר נגד המשטר צריך לשים אותו בבית סוהר. אנשים עברו חוויה בולשביקית מסוימת שהם עדיין חווים ומרגישים ככה גם היום. הם עדיין חושבים שלא כל אחד יכול לבוא ולהגיד מה הוא חושב, אין כזה דבר. אני אומר, אלוהים אדירים, מה העניין? כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה!".
לא רק פולי - עוד הרבה אנשים חסרים לגברי, בהם שלושת הבמאים שעבדו עם "הגשש החיוור" - אחיו, יוסי בנאי, נסים אלוני ושייקה אופיר, האיש שהלביש את "הגשש החיוור" בחליפות, ובחודש שעבר (אוגוסט) מלאו 25 שנה למותו. "שייקה היה איש משכמו ומעלה, אוצר בלום שלדעתי לא הוציאו ממנו עשרה אחוזים ממה שאפשר היה להוציא. עשו עכשיו פסטיבל שלם במלאת 25 שנה למותו. מאוד עצוב לי, כמי שמאוד אוהב אותו, שכל זה לא היה בזמן שחי.
"אני לא ראיתי שציינו ככה עשר שנים למותם של השחקנים אהרן מסקין, רפאל קלצ'קין או חנה רובינא. יש לי מין הרגשה שפתאום בשנים האחרונות גילו את שייקה אופיר, הרבה שנים אחרי מותו. זה עשה לי עצוב, שהמדינה הזאת לא יודעת לפרגן. כדברי אחי יוסי: 'אומרים שלא אומרים שבחו של אדם בפניו. אז מה, מחכים שהוא ימות?'. הרי מה רוצה שחקן, בסך הכל לשמוע מילה טובה. למרות שאני האחרון שיכול להתלונן על חוסר פרגון, כי באמת לגשש פרגנו ומפרגנים עד היום. אבל אני רואה איך בחוץ לארץ, למשל בצרפת, איך נותנים כבוד לאמנים, לשחקנים, לציירים. במדינה שלנו לא".
מה עוד חורה לך בתרבות ובבידור הישראלי?
"אני לא אוהב ניבולי פה. לא אוהב שמצחיקים דרך גסויות, כמו למשל המילה 'תחת'. אלא אם כן זו גסות קטנה שמתקשרת למשהו. למשל, כשהוא אומר: 'זין בפתח'. וההוא מולו אומר: 'הלו, זה רדיו?'. ואז זה נכון. אבל זה בקטן. אבל להגיד גסויות כמו הסטנדאפיסטים, זה לא ההומור שלי. להצחיק זו עבודה קשה. אם אתה לא עובד מספיק קשה ולא רציני, אז זה לא מצחיק".
גם עולם התאטרון מאכזב אותו. "הבימה, הקאמרי ותאטראות נוספים נהיו מסחריים. הם לוקחים דוגמנים ואנשים מהטלוויזיה כי הם רוצים קהל. הם לוקחים את יהודה לוי ואת אקי אבני וכל מיני כאלה. זאת תופעה ממש לא ראויה.
"בתרבות הסלבס הנוכחית אי אפשר היה לעשות את 'גבעת חלפון'. בזמן צילומי הסרט, שלושה סטארים, שייקה, פולי ואני, גרנו בחדר אחד בצריף בניצנים. כל השחקנים גרו בתנאים של חול. היום כל שחקן הוא סלב, הוא לא ישן עם זה, לא מסכים לגור עם זה, הוא רוצה מונית לבד הביתה, הוא רוצה את הספרית שלו. אלה דברים שזרים לי עד היום. ואז לכולם זה היה זר".
אני מניח שאתה לא משתגע גם על תרבות הריאליטי.
"גם תמורת מיליון דולר לא הייתי הולך לריאליטי. אם 'הגשש החיוור' היה מתחיל את דרכו בתקופה זו הוא לא היה עובר את האודישנים ב'כוכב נולד'".
הקצב של ההומור השתנה מאוד מאז ימי הגששים.
"נכון. אתה היום לא יכול לעלות על הבמה, לקחת את הזמן ולהגיד לאט: תראה את הכנרת, למה לא תשב איתנו, זה הרעיון, הכל בנינוחות. היום הקצב הוא אחר. זה חלק מהחיים".
מה דעתך על "ארץ נהדרת"?
"ב'ארץ נהדרת' יש גלריה של שחקנים יוצאים מהכלל. אבל הם צריכים כל שבוע לעשות משהו חדש. אני יודע כמה זה קשה. אנחנו עבדנו על תוכנית שנה, הם עובדים שבוע. והם חייבים להיות גם אקטואליים. ולכן יש כמה דברים שהם רדודים. היו שם דברים שהצחיקו אותי והיו דברים שלא הצחיקו אותי. אני אומר, שיביאו צוות יותר גדול של כותבים. היה שם בחור שחיקה את גילה אלמגור. בפעם הראשונה זו הייתה פשוט הברקה וזה יוצא מהכלל. אבל חוזרים על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, גם אם זה לא קשור ולא שייך. כי כבר יש להם דמות, ויש את הבגדים, ויש את השחקן, אז הם עושים עוד ועוד. עד שהם ממאיסים את הדמויות שלהם, ודי. החזרה על הדברים ועל הדמויות מופיעה כשאין להם משהו אחר לעשות. למה אורנה הלכה? היא גם כן הרגישה שדי, עוד פעם רוצים שהיא תעשה את אשתו של השר. נראה לי שהיא עזבה בזמן".
אילו שחקנים וקומיקאים כן מצחיקים אותך?
"אני מאוד אוהב את אסי כהן. הוא מאוד מאוד מוכשר ומצחיק אותי. ראיתי את 'הפרלמנט'. אסי נהדר. אני מאוד אוהב את התוכנית של אורנה עם ליאור שליין. זה ההומור האהוב עלי. ואוהב גם את 'תרגיע' ואת 'לואי'. ואוהב מאוד את בראבא ומושונוב".
בנוסף לחלום הגדול לקיים הופעת איחוד על בסיס הולוגרמה לרגל חגיגות היובל ל"גשש", עלו עוד אפשרויות לפרויקטים מיוחדים. "יכול להיות שנעשה סדרה דוקומנטרית לערוץ הראשון שתספר את סיפור 'הגשש החיוור'. בנוסף , שייקה וקובי לוריא הציעו לקאמרי לעשות מחזמר שמבוסס על שירי'הגשש', כמו מחזות הזמר משיריהם של שלמה ארצי או של צביקה פיק. לפי דעתי, אפשר לקחת שירים, אבל אי אפשר לקחת שלושה שחקנים שיעשו גשש במערכונים כל זמן שהגששים חיים. ככה אני חושב. אפשר לתת רמיזות, אפשר לדבר בשפה גששית, אפשר לבצע שירים, אבל מערכונים כמו 'כדורסל', ' קלרשו' או 'חתונת הדמים' לא נראה לי שראוי שיבוצעו על ידי אחרים".
אגב, בעבר דובר על אפשרות של מופע משותף של כל משפחת בנאי. יש לזה עוד סיכוי?
"בזמנו יוסי חשב על זה. רצינו להנציח את אח שלי יעקב. אבל כרגע לא ידוע לי על תוכנית לעשות את זה".
אוהבים לדבר עליכם כעל משפחת אצולה ישראלית.
"יש משהו במשפחה הזאת שאין לי הסבר לו. יש כבר דור שלישי, שהם לא בנים של אנשים מהתחום, ובכל זאת נמשכים אליו. יש לי למשל אח שלא היה שחקן, הבן שלו רופא, והבן של הרופא רוצה להיות שחקן. ומיכל, הבת של הרופא, גמרה לימודי תאטרון בסמינר הקיבוצים. אז אתה בא ואומר, משהו שם... לא יודע אם להגיד דפוק, אבל זה באמת מעניין. היו כאלה שידענו לאיזה כיוון הם הולכים מגיל צעיר, כמו אורי, שהיו מעמידים תמיד על השולחן, ומאיר'קה ואהוד שהיו שרים בכל מיני אירועים משפחתיים. אבל יובל, למשל, ישב כל הזמן עם אצבע בפה. אבא שלו צחק ואמר שכשהוא היה בתותחנים, פשוט נפל כנראה פגז על ידו ונתן לו בומבה, ופתאום הוא התחיל לכתוב ולשיר ונהיה סולן. גם אצל בועז בכלל לא ראינו סימנים".
כשילדיך אורי ובועז נכנסו לתעשייה, תמכת במהלך?
"באופן הכי טבעי, אלה ילדים שלך ואתה דואג להם ורוצה לראות אותם מסודרים. יש יתרונות ויש חסרונות לשם המשפחה בנאי. מצד אחד, אני חושב שזה שם משפחה שפותח דלתות. בגלי צה"ל מקבלים כל יום עשרות שירים, שמעתי שלחלק הם אפילו לא מקשיבים וזורקים אותם ישר לפח. אז נגיד שיש עכשיו זמר חדש, ושמו בנאי. וכותבים להם כמה מילים שהוא בן של אחד ממשפחת בנאי. אז יש איזו סקרנות לפחות לשמוע את השיר. מצד שני, יש את העניין שתמיד משווים את ילדי עם הגשש, והגשש הייתה הצלחה שאין לה אח ורע בארץ. התמזל מזלי להיות אחד מהשלושה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם