העבודה מייאשת: "צחוק מעבודה" לא קולעת

כל אחד מהקומיקאים ב"צחוק מעבודה" כישרוני ומצחיק בפני עצמו, אבל ביחד הם מתרסקים ומבזים אחד את השני, בעיקר את ליטל שוורץ ומקומה בפאנל כאישה

אלקנה שור | 2/9/2012 10:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: צחוק מעבודה
קובי מימון, אגב עוד בדיחה תפלה על גודל האף שלו, תמצת את הבעיה של "צחוק מעבודה" במשפט אחד: "שבע עונות צוחקים על האף הזה". מימון יכול להירגע, האף שלו לא לבד. העונה השביעית של "צחוק מעבודה" התחדשה במנוע קומי נוסף. עפר שכטר, כלומר הגובה שלו (בדיחה שהיא יותר נוסטלגיה מאשר הומור). 19 דקות ו-30 שניות עברו עד שהגובה של שכטר הגיח מהנפטלין.

אף גדול, אדם נמוך - "צחוק מעבודה" מתעקשת על המוניטין. "ליוצרי ומבצעי התוכנית אין כוונה לפגוע במישהו למעשה, אין להם כוונות בכלל", הכריזה הכתובית בפתיחת התוכנית בפרץ מוזר של מודעות עצמית. ואכן, ל"צחוק מעבודה" אין שום כוונה מאתגרת מלבד לגרום לצופה להתפקע מצחוק ולהתגלגל כחזיר מדושן. אין בזה שום רע, להפך. יצחקו הצופים לפנינו כל עוד יש להם סיבה טובה.
צילום: ינאי יחיאל
שום כוונה לאתגר. ''צחוק מעבודה'' צילום: ינאי יחיאל

הבעיה היא ש"צחוק מעבודה" אינה מספקת סיבה כזו. כואב עוד יותר הוא השילוב בין הקומיקאים - כל אחד בפני עצמו מוכשר ומצליח - שמתרסקים יחד אל חופי התוצאה הקולקטיבית. מין מושב לצים מאולץ, מדכדך, משתעל כל הדרך אל הבדיחה. גם במבחן הסטנד-אפ - והרי זה עמוד השדרה של "צחוק מעבודה" - התוצאה מייאשת. ואיך אפשר שלא? כבר בתחילת התוכנית נעמד שלום אסייג, בירך והתחיל לצעוק. בדיחה ועוד בדיחה, כרוכל מיואש. היום עובר, והעגבניות נרקבות. קחו, קחו מהר, לפני שייגמר.

"היה כל כך חם", סיכם אסייג את הקיץ החולף, "שהלכתי לסופר, קניתי עוף קפוא ובדרך הביתה הוא חזר לחיים". וכך זה המשיך סביב השולחן, רועש, צעקני, מייאש. והיו גם חיקויים. אלי אילדיס, איתי תורג'מן. מזה, אין בכלל ספק, הרבה אנשים התגלגלו מצחוק; כולם מצוות הכותבים והשחקנים של "ארץ נהדרת", כשהבינו שאף אחד לא מאיים להם על הבית. מדי פעם משהו מאסופת הבדיחות פגע ("מה, זה היה אולימפיאדה? חשבתי שזה ווייפאאוט", דייק קובי מימון), אבל נדמה שלרוב "צחוק מעבודה" עבדה בעיקר על הקהל באולפן. בכל זאת, הגענו עד לפה, לא נצחק?

בעונתה השביעית, "צחוק מעבודה" לא יכולה לאכזב. היא

תמיד נתפסה כפאנל דאחקות של מילואימניקים במקרה הטוב ומחווה לצופינו המתבגרים במקרה הרע. דבר לא יהפוך אותה ל"מצב האומה", למשל. היא גם מעולם לא ניסתה להיות כזו. ועדיין, את הבעיות הכרוניות אפשר לבער. מקומה של ליטל שוורץ, למשל. שוורץ (יחד עם קומיקאיות פאנלים נוספות) סופגת יחס ייחודי כאישה, לא כקומיקאית. מין הסתלבטות ירודה, גברית, אוטומטית. כמו האף של מימון והגובה של שכטר, שוורץ סופגת הערות על המראה החיצוני שלה. זאת בלי שום סיבה, מלבד העובדה שאינה דוגמנית, אלא בחורה "רגילה".

אין מה לדאוג, היא קומיקאית ולכן "היא כבר תבין". ברור שהיא מבינה. שוורץ אפילו מצטרפת לחגיגה ויורדת על עצמה (לעתים בתוך תחפושת מבזה, מדוזה למשל) ויאללה, שמייח. גם אורנה בנאי ועינב גלילי סופגות לא פעם ב"מצב האומה" הערות ישירות על המראה שלהן ועל נשיותן. לא בשל פגם או מום שעשויים להניע בדיחה מטופשת. העובדה שגבר זקוק לאף נשרי כדי לחטוף מחבריו לפאנל, ואילו כשמדובר באישה די בכך שהיא אינה דוגמנית כדי שתהווה מטרה, היא מקוממת. בכל מקרה, זו רק סיבה אחת לכך ש"צחוק מעבודה" מצדיקה את המותג בן השבע, אבל מבזה את המשתתפים בו.

צחוק מעבודה, 21:30, ערוץ 2

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

ביקורות וטורים

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים