קול רם: רם אוריון לא ממש מבין למה מפרגנים לו
אחרי שנים בהם לקח חלק בהרכבים שונים, רם אוריון מנהל קריירת סולו ונהנה ממעמד כמעט איקוני בסצינת הרוק האלטרנטיבי. אז למה הוא מתכוון כשהוא קורא לאלבום החדש שלו "האחרון"?
אוריון, שבעבר היה גיטריסט בנושאי המגבעת והוביל כמה הרכבי רוק נוספים (הפה והטלפיים, בתריי זוזיי ועוד), מנהל כיום קריירת סולו מוערכת ונהנה ממעמד כמעט איקוני בסצנת הרוק האלטרנטיבית; "גיבור גיטרה" מכנים אותו - טייטל שניסח בעצמו עת קרא כך לאי.פי הראשון שלו מ-2005. האזכור של אותן טכנולוגיות נכחדות בשילוב שמו המוחץ של האלבום ("האחרון" קרי האחרון, ככל הנראה, שיראה אור בפורמט של דיסק) מזמינים אותך לחשוב על היחסים בין השינויים הטכנולוגיים לשינויים המטפיזיים. האם חיסולו של הפורמט הפיזי מקביל לדחיקתם של בני אדם מתהליך הייצור?
"במקרה הזה האמירה היא לחלוטין טכנולוגית", משיב אוריון, "לגמרי לא חשבנו ברמת האנלוגיות הרחבות יותר. אבל זה טוב שאתה חושב ככה. כל יצירה טובה אמורה לעבוד בכמה רבדים, גם אם לא התכוונת לזה. זה לא אמור להיות פונקציונלי רק ברמה אחת".
למה בכלל לשחרר אלבום פיזי כשכמעט כולם משחררים אלבומים היישר להורדה?
"אני חושב שזה חשוב ברמת האקט, לפחות לאלבום הזה. ההצהרה".
מדוע?
"זה עושה את ההבדל, עושה את זה גם חגיגי יותר". אז אתה רומנטיקן. "לא, לא הייתי אומר. אבל זו גם ההזדמנות האחרונה להוציא דיסק, כי אני לא חושב שעוד חמש שנים יוציאו דיסקים. כבר עכשיו ההצדקה לדיסק היא, במקרה הטוב, גבולית".
אוריון (45) הוא וטרן. בין שלל הפרויקטים שבהם לקח חלק לאורך השנים ניתן למנות כמובן את נושאי המגבעת, את ההרכבים הדה בושס ובתריי זוזיי ואת הצמד נוודי האוכף עם רוגל אלפר. לצד אלו ליווה באופן קבוע את ערן צור, עבד עם ענבל פרלמוטר על אלבום גנוז, הפיק אלבום לשילה פרבר ואף היה אחראי להלחנת כמה קלאסיקות פופ ישראליות. בין לבין הוא מתחזק
את האלבום הראשון שלך שחררת בגיל 40. זה לא מעט זמן להתבשל.
"כן, זה נכון. אני יכול לנתח את זה ולהסביר למה זה ככה גם מנקודת המוצא שלי בתור ילד וגם מנקודת המוצא שלי הרבה שנים אחר כך. הייתי מופנם מאוד וחסר ביטחון בצורה קיצונית, והיה לי קשה לתקשר עם אנשים זרים, שלא לומר עם בחורות. להופיע, זה היה משהו שהייתי צריך להילחם בו, כי רציתי מאוד לנגן וליצור, אבל הסיטואציה הטילה עליי אימה. בזמן שהופעתי עם נושאי המגבעת לא יכולתי לעלות לבמה אם לא שתיתי כמויות של אלכוהול קודם. לא ידעתי להתמודד עם זה בדרך אחרת. למעשה מהרגע שהתחלתי לנגן, עבדתי עם אנשים שהם סולנים טבעיים - רוגל, אהד או גברון, אז הייתי בצלם".
עדיין יותר נוח לך להתחבא מאחורי דמויות דומיננטיות?
"זה לא עניין של להתחבא. אתה פשוט נכנס לספוט הזה. גם ברמת הביטחון העצמי, לקח לי הרבה זמן והרבה הופעות כחבר להקה עד שחזרתי מאנגליה והבנתי שאני רוצה שתהיה לי להקה שתשיר את השירים שלי, כי הלחנתי הרבה מאוד חומר. הבנתי שאני רוצה ושאני צריך להתחיל לשים את עצמי בפרונט, ולעשות את המסלול הזה, שמתחיל מנקודת פתיחה שבדרך כלל נמצאים בה עשר שנים קודם. שרתי הרבה מאוד זמן בעיניים עצומות. באיזשהו מקום זה משהו שעדיין לא נפתח עד הסוף. זה קצת נחמד לי, שיש משהו שאני יכול להמשיך לעבוד עליו ולראות תוצאות כל הזמן. גם מבחינת ביצוע בשירה וגם מבחינת נוכחות על במה".
עדיין לא נפתח עד הסוף? גם אחרי כל השנים והפרגון הגדול שאתה מקבל?
"בדיוק בגלל אותו חוסר ביטחון שדיברתי עליו, רוב החיים שלי לא ממש הבנתי על סמך מה מפרגנים לי. התרגלתי להיות חשדן מאוד כלפי ביקורות טובות. היום קצת פחות, אבל רוב השנים נטיתי לפקפק בהן: במניעים שלהן או בתוקף שלהן. פשוט לא חשבתי שאני עד כדי כך טוב. אני משתדל שזה יהיה טוב. תמיד חשבתי שאני יכול להגיע רחוק יותר או להרחיב את הטווח שלי. מהבחינה הזאת, רוב השנים לא הייתי ממש שבע רצון ממה שאני עושה".
מה גרם לך לחשוב שאתה לא "עד כדי כך טוב"?
"בוא נגיד שאני לא חושב שאני גיטריסט מיומן טכנית או זמר מרשים מאוד או מפיק שמפציץ ביכולות אולפן. אני משתדל שהבחירות שלי יהיו טובות, זה מה שאני עושה בתוך המגבלות שלי. זה בעיקר מה שיש לי - להשתמש טוב ביכולות שלי ולעשות בחירות טובות. לא חושב שיש לי יכולות גבוהות נורא כמוזיקאי. קשה לי לראות את זה בעצמי, אבל אני מקווה שיש לי איזשהו צבע או איזושהי אסתטיקה שהיא אופיינית לי, בכל רוחב הדברים שאני עושה".
לאוריון יש הרגל ארוך שנים לגוון את עבודתו באמצעות שיתופי פעולה עם יוצרים נוספים. את הדיבידנד הוא פודה באלבום החדש, שמתפאר ברשימת שמות מרשימה של אמנים שסייעו בכתיבה ובביצוע: המשוררת אנה הרמן, הסופרת דורית רביניאן, רועי פרייליך מנערות ריינס, אסף גברון, להקת חיה מילר ועוד. הוא עצמו כתב שני טקסטים בלבד ל"האחרון".
"יש כאן איזשהו סנאפ שוט, מבחינת גלריית האנשים שהשתתפו באלבום", אומר אוריון. "אבל הכל נעשה בצורה אורגנית מאוד. לא היה כמעט שום שיתוף פעולה יזום בשביל האלבום. אלה היו תהליכים טבעיים שקרו בעיקר בשנתיים האחרונות".
נראה שהדברים שאתה עושה הם הדברים שמתאימים לך, ובצורה מדויקת מאוד. אין חשש, אני מניח, שנראה אותך מתפלש בבוץ הפריים טיים.
"אני לא מכוון לשם, למרות שבדוחות האקו"ם שלי יש פה ושם גם מעין להיטים. אני לא מדבר על שירים שיכולים להיות להיטים, אלא על להיטים לגיטימיים: 'הבא בתור הוא סוס' או 'שיר סיום' של הפה והטלפיים. גם 'לבנון הלום כרך' של נוודי האוכף שנמצא בפסקול של 'ואלס עם באשיר'. מדי פעם יש נגיעות בטריטוריה ההיא, אבל נראה שיש משהו מהותי שהוא אלטרנטיבי באישיות המוזיקלית שלי. הגבול בין מה שנחשב כשוליים למרכז לא כזה חד. אפילו אהוד בנאי או ברי סחרוף, המנטליות של היצירה שלהם היא הרבה יותר שוליים מבחינת התכנים והטוטאליות. לא היית מסווג אותם כיעודיים למרכז, אבל הם הגיעו לשם. זה לא כזה גבול ברור".
אז אפרופו להיטים, למה נושאי המגבעת מסרבים בכל תוקף לעשות הופעת איחוד?
"אתה יודע שזה לא יהיה רעיון טוב. זה לא יעבוד".
תסביר.
"זה נשמע לי כמו אירוע הרסני. אני באמת לא רואה את הערך האמיתי שבאיחוד לשם איחוד. אני יוצר עם אהד מתי שאני רוצה. בנוגע לאיחוד, הרי לא מדובר ביצירה משותפת, אלא במיחזור ביצועים בני 20. אם יש ללהקה הזאת סטטוס כל כך נחמד עכשיו, אז בואו נעזוב אותו בשקט. אתה לא יכול לשחזר משהו שהיה לפני 20 שנה. אני באמת חושב שהמהותיות של נושאי המגבעת לא מתיישבת בשום צורה עם הופעת איחוד. כולנו עושים מוזיקה. איחוד יהיה קצת מאולץ".
איך אתה מדמיין את זה, כמו לחזור להסתובב עם חברים מהתיכון?
"לא בדיוק, כי אני כן מסתובב, נפגש ונהנה מאוד מחברתם של כל חברי הלהקה. אבל להיות בלהקה ולעשות מוזיקה זה משהו נקודתי מאוד וספציפי, מאוד תלוי בנסיבות, גם החיבור הכללי בין חמשת האנשים יחד וגם של כל אחד בחיים שלו. זה נשמע לי תלוש לחלוטין. זה יכול לקרות רק מאינטרסים שהם לא רלוונטיים למוזיקה. זה כמו להיות להקת מחווה לעצמך וזה ממש לא קול, לדעתי. אני יכול לחשוב על סיבות לא מגניבות לעשות את זה. למשל אם צריך להתגייס לאחד מחברי הלהקה או משהו כזה, אז ברור שכולם יהיו שם. אבל אני מקווה שזה לא יגיע לשם ואני לא רואה סיבה. הלהקה הזאת לא צריכה בביוגרפיה שלה פרק איחוד. אני לא רואה מה זה יוסיף. לעתים נדירות זה מוסיף משהו לביוגרפיה של להקות".
טוב, אם הסטון רוזס התאחדו בסוף אז הכל יכול לקרות.
"אבל הסטון רוזס גם קיבלו הצעה שהם לא יכלו לסרב לה. אנחנו מדי פעם מקבלים הצעות וזה לא כזה מסובך לסרב להן. אם מישהו יבוא ויוציא סכום אסטרונומי לכל אחד בלהקה אז וואלה, סבבה, נמכור ת'תחת שלנו. אבל אני שמח שאנחנו לא בסדר הגודל הזה. ההצעות האלה לא מגיעות וטוב שכך".
רם אוריון ישיק את אלבומו החדש ב-15 באוגוסט במועדון פישקא בתל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם