מחסום ארז: האי.פי של עמית ארז לא ישנה את העולם
אם הפרצוף בתמונה נראה לכם מוכר, זה ככל הנראה בזכות הופעתו במיני סדרה "יחפים". אבל זה בסדר. גם עמית ארז, אחת הדמויות הבולטות באינדי הישראלי, יודע שהאי.פי החדש שהוציא לא ישנה את החיים שלו. "זו בסך הכל עבודה", הוא אומר
כעת, כשהוא מחוזק ב"Secret Sea", אסופת נגנים שבחר בקפידה במטרה לשנות פאזה אישית ומוזיקלית, ארז גאה להחליף רפרנס. "Not About Us", האי .פי החדש של סיקרט סי שיושק ב-17 ביולי בתיאטרון תמונע בתל אביב, ושחלקים ממנו גם יופיעו באלבום שעתיד לצאת בהמשך השנה, מכיל שישה שירים; כולם, ללא יוצא מן הכלל, הם מופת של כתיבה טובה וביצוע אנין-אך-עם-זאת-נגיש. רצועות כגון כמו " Whenever the Sun Comes" ,"Killing Light" ושיר הנושא אף מסוגלות למצוא את דרכן בקלות לכל פלייליסט, ולנתק סופית את ארז ממשבצת הסינגר-סונגרייטר הבודד שכותב שירים קטנים על נושאים יומיומיים. או בקיצור, ממשבצת אליוט סמית.
"הרבה השתנה בי בזמן שעבר", אומר ארז. "לפני זה הייתי הרבה יותר ילד. הייתי חסר ביטחון בנוגע למה שאני מחפש, וכל הזמן רציתי שאנשים מסביבי יגידו מה עובד ומה נכון יותר. עם הלהקה הנוכחית זו הפעם הראשונה שאני מרגיש מספיק בטוח בעצמי כדי להנהיג. כלומר, זו להקה, אבל אני יודע מה אני מחפש ואני לא מתבייש לקבל החלטות".
לצדו של ארז יושב יואב בריל, קלידן ההרכב, יוצר קולנוע ומבקר מוזיקה במגזין "טיים אאוט", שיחד עם יעל שפירא, שחר חזיזה, דודי ברקת וארז, כמובן, מרכיבים את סיקרט סי. ארז ביקש שיתראיינו יחד. מהלך שנועד לסמן, כנראה, שהוא לא לבד בסיפור הזה.
"השירים הם עדיין שלי", ארז מטעים. "כלומר אני מביא מילים ולחן, אבל כשזה מגיע לשלב של עבודה בחדר חזרות - כולם מעלים רעיונות. זה מתעצב לאט לאט ומקבל צורה. בסופו של דבר, הלחן הסופי הוא מעין יצור כלאיים בין מה שעשיתי במקור ובין עוד כמה מהלכים הרמוניים ומלודיים, שלא היו קיימים אם לא היינו עובדים כלהקה ומנסים כל מיני טיולים בתוך השיר".
מה יקרה אם אחד מחברי הלהקה ירצה להביא שיר להרכב?
"אז לא, זה לא הרעיון של הלהקה. הלהקה הזאת משרתת את החומרים שאני כותב. זו להקה, אבל לא בקטע שכולנו יוצרים שירים ועושים אותם יחד. השירים הם שלי. מה שיפה זה שהלהקה הזאת כל כך מתואמת, שכמעט אין מקרים שבהם כולם חושבים שמשהו נשמע מצוין, ואילו אני חושב שלא ופוסל הכל. אנחנו באמת נורא מתאימים בראש שלנו. מעבר לזה, אני סופר להם פשלות"
בריל: "הוא קונס אותנו. אני הצעתי לכתוב שיר ועמית אמר שהוא יפטר אותי. טוב, תכתוב שאני מחייך בזמן שאני אומר את זה".
תחילה היו אלו כמה הקלטות אקוסטיות ביתיות דוגמת "Wish I Could Make It a Story" ו-"Black Light", שסימנו את ארז באמצע
ב-2009 שחרר את אלבומו השני, " Last Night when I Tried to Sleep I Felt the Ocean with My Fingertips", יצירה מורכבת ומעניינת, שבה דחק הצדה את הגיטרה האקוסטית לטובת עיבודי מיתר מקסימים ועושר כלי מרהיב. האלבום ההוא התקבל באיפוק בקרב אוהדיו, וארז השווה אז לפניי את תחושתו לדיכאון שלאחר לידה.
האם יש לכך קשר לשינוי הפאזה באלבום החדש?
"אני משתדל מאוד להיות מחושב ברמה המקצועית ולשאול את עצמי מה יהיה נכון לחומרים ולשירים. לא איזה סרט אכלתי או לא אכלתי בגלל האלבום השני".
אז אכלת סרט בגלל אותו אלבום?
"אכלתי קצת סרט, במובן הזה שתמיד כשאתה מוציא אלבום ראשון אתה נהנה יותר מהחגיגה התקשורתית, כי זה האלבום הראשון שלך וכולם מאוד מפרגנים לך עליו. בפעם השנייה יש סינדרום האלבום השני, ובו לכל אחד יש דעה אחרת. אבל זה בכלל לא שיחק תפקיד אצלי כשבאתי לעבוד על הפרויקט הנוכחי. לא משנה מה אעשה, תמיד יהיה מישהו שיאהב או לא יאהב. אבל גם אני השתניתי. היום אני יודע מה אני מחפש ויש לי יותר ביטחון לסמוך על האינסטינקטים שלי".
בניגוד למציאות שהיתה מקובלת בארץ עד לפני כמה שנים, שבה היה משקל עצום לאלבום, עכשיו יש יותר מקום לסינגלים. זה מרגיע אותך? הרי במציאות כזאת הוצאה של אלבום כבר לא אמורה להרגיש כמו לידה.
"כשהייתי צעיר יותר היתה לי נטייה לחשוב שכשאני מסיים אלבום - כל החיים של ישתנו בעקבות זה. זה יהיה האלבום שישנה את כל הקריירה שלי אתה תולה בזה כל מיני תקוות ומעמיס על זה מחשבות ופנטזיות. ואז האלבום יוצא והחיים ממשיכים כרגיל ואתה חוטף את הכאפה של'מה, אבל שום דבר לא קרה?'. היום אני מפוכח יותר. אני כבר יודע שלהוציא אלבום זה לא משהו שמשנה לך את החיים.
"זה בסך הכל חלק מהעבודה שאתה עושה. אתה מבין שהחיים לא מתהפכים. זה כמו שאם הייתי נגר, לא היה הגיוני שבכל פעם שאני מסיים לבנות שולחן אני אחשוב 'זה השולחן שישנה הכל'. אז אני עושה אלבומים. אחרי האלבום הזה אעשה עוד אחד ואז עוד אחד - אלה פרופורציות אחרות".
אז ממה מתפרנסים? ממשחק? הלכת לשחק בסדרה "יחפים" של הוט כדי למצב את עצמך כמולטי טאלנט?
"זה היה הכי לא מתוכנן שיש. הזמינו אותי, וזה נשמע לי מעניין לנסות לשחק. סתם בשביל הניסיון, החוויה האישית וההרפתקנות. מאוד נהניתי מזה. אני לא מרגיש שאני יכול להגיד על עצמי אם זה היה מוצלח או לא. אני גם לא שחקן. אני לא רואה את עצמי כשחקן, ובאיזשהו מקום גם הבמאי אורי סיון רצה לתפקיד הזה מישהו שהוא לא שחקן".
בריל: "הוא הלך לחפש את השחקן הכי גרוע וחסר ניסיון שהוא יכול היה למצוא".
ארז: "בדיוק. אני התאמתי בול למשבצת השחקן הכי גרוע אבל ברצינות, 'יחפים' היה עניין ספונטני מאוד. אני לא רואה בעצמי שחקן, זה פשוט משהו שרציתי להתנסות בו. אם אני צריך את זה? לא. אם אני יכול? גם לא בטוח".
עוד במוזיקה:
>> תזמורת המהפכה: ערן צור מופיע עם אנסמבל מיתר
>> פסטיבל "מד מיוזיק": עד כמה הוא באמת מספק חשיפה?
>> הקרב על הפלייליסט: אמנים נגד גלגלצ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם