לא מחפשת פרסום: דניאלה פיק בדרך לאלבום בכורה
דניאלה פיק, זאת מ"האח הגדול VIP", טרנטינו ואבא צביקה, מתעקשת לדבר אך ורק על האמנות שלה. אז אחרי שהרשנו לה לקבוע את נושאי השיחה, נתנו לה גם לבחור את הכותרת
בארבע ורבע היא נכנסת לבית הקפה, גבוהה מהצפוי, מוסתרת מאחורי עדשות שחורות של ריי באן ורודים לבנים, מזיעה, מסדירה נשימה, רצה לשירותים, יוצאת, ניגשת ללנגפורד ואומרת לה: "שלום, אני דניאלה, חברה של ליאור (דיין, הבן שלה), נעים מאוד".
אחר כך היא מריצה סמול טוק זריז עם אתגר קרת (שאותו היא מכירה דרך ידיד אחר שלה, אביב גפן), פורעת בחביבות את השיער של בנו הצעיר, ולבסוף מתפנה לענייננו. המשפט הראשון שהיא אומרת לי הוא: "בוא נשב, נזמין משהו מתוק לאכול, נירגע". גם המשפט השני, אגב, הוא לא "סליחה על האיחור". להפך: מתברר שדווקא היא זו שמצפה להתנצלות ממני.
הסיפור, בגדול, הוא כזה: לפני כחודש יצא לדניאלה פיק סינגל חדש - חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של ניסיונות לשחזר את הצלחתה הראשונה והאחרונה (עד כה) בשוק הפופ המקומי, לפני כעשור, במסגרת הצמד שהקימה עם אחותה שרונה. במילים אחרות, פיק לא הצליחה לשחזר מאז את הפיק של האחיות פיק. ואי אפשר להגיד שהיא לא ניסתה.
לאורך התקופה היא עשתה מיזמים מוזיקליים נוספים, השתתפה בשלוש סדרות ריאליטי ("רוקדים עם כוכבים", " האח הגדול VIP" ו"שדרג את הסלב"), ובמקביל ניהלה מערכות יחסים מתוקשרות עם אנשים חשובים יותר (קוונטין טרנטינו) או פחות (אורי גוטליב). בד בבד גם עשתה כמה עבודות דוגמנות, בין השאר עבור מותג התכשיטים של צורי מסיקה ועבור חברת ההלבשה התחתונה טריומף.
הסינגל החדש, מכל מקום, הוא גרסת כיסוי אינטימית ללהיט הקיץ הניינטיזי "What is Love" של האדאוויי. בדומה לסינגלים שהוציאה לפניו - בהם "Yalla Yalla", שיר פופ קצבי וחמוד שפיק הקליטה בלונדון אצל המפיק המוזיקלי מאט שוורץ, שעבד פעם עם רובי ויליאמס ועם מאסיב אטאק - גם "hat is Love" עדיין לא כבש את פסגת המצעדים.
במסגרת מדור ביקורות הסינגלים שאני כותב ב-nrg, הענקתי לשיר שני כוכבים וחצי והבעתי תמיהה על עצם הרעיון לנסות להחדיר פרשנות עמוקה בשיר כה טראשי. טענתי, בין השאר: "יש משהו מתוק בעובדה שהיא לא ממש יודעת לשיר בלי לזייף, אבל בכל זאת נורא מנסה". לכן, מן הסתם, פיק עצבנית עליי עכשיו ודורשת שלפני הכל אבקש סליחה.
"זה העליב אותי", היא אומרת, "באמת. לא עשיתי שום דבר שבגללו לא צריך להתייחס אליי ברצינות. בכלל, הגעתי לכאן היום רק כדי לדבר על העשייה הרצינית שלי. לא על הפאייטים בחולצות של אבא שלי, לא על בני
ולמה, לדעתך, הרדיו התעלם ממה שהוצאת עד עכשיו?
"אוף, אני לא אוהבת את השאלות שלך. אוקיי, נכון, לא משמיעים אותי, אבל אני לא רוצה שהנושא של הכתבה יהיה 'לא משמיעים את דניאלה פיק ברדיו'".
אז על מה את כן רוצה שהוא יהיה?
"לא אכפת לי, אני מה זה לא מחפשת פרסום ואני לא הולכת לדבר על שום דבר בשביל זה. לא על אנשים שיצאתי איתם, לא על אבא שלי, לא על אמא שלי, לא על אחותי, לא על הפרנסה שלי, לא על איפה אני גרה... עזוב , מצדי אפשר להפסיק את הראיון כבר עכשיו".
אז שאציע את הכותרת "דניאלה פיק לא מחפשת פרסום"?
"כן, מצוין. וזה גם מאוד נכון. ממש לא קלטת אותי, אה? אין לי שום קשר לעולם הזה, שאתה מדבר עליו".
אז מה, לא היית בהכרה כשהחלטת ללכת ל"אח הגדול VIP"?
"טוב, אני רואה שאנחנו לא מסתדרים. בוא נעצור כאן".
ברוכים הבאים לחלק ב' של הראיון עם דניאלה פיק, שבו המרואיינת סולחת למרואיין, מתחילה לגלות שביעות רצון משאלותיו והופכת מדרמה קווין ברמות צביקה פיקיות לבחורה נחמדה ושלווה למדי. "אמנם אני פולנייה משני הצדדים", היא פותחת, "אבל יש לי טמפרמנט של מרוקאית. מצד שני תדע לך שכמו שאני מתחממת מהר, ככה אני נרגעת מהר. אני מאוד סבלנית לאנשים. אני מאמינה בלתת הזדמנות שנייה. אתה, למשל, התנצלת, ואני מעריכה אותך על זה. הנה, אתה רואה בעצמך".
קצת אחר כך, כשסקיצות של שני שירים חדשים שלה מתנגנות באולפן הביתי של לוי בן ברוך - קלידן ג'ירפות, שמפיק אותה מוזיקלית - פיק אף מתגלה כמלחינה לא רעה בכלל, בעלת נטייה לפזמונים גדולים, דרמטיים, אירוויזיוניים, שלא ניתן להטיל ספק באשר למקורם הגנטי. "האמת היא שאני בכלל יותר דומה לאבא מלאמא", היא טוענת, "גם את החוש להתראיין, אגב, לקחתי ממנו, וגם את היכולת להתמודד עם הצלחה וחיים של אמן.
"אני פשוט לא מקשיבה יותר לדברים רעים שאנשים אומרים עליי ולא מתבאסת בגלל טעם של עורכים מוזיקליים ברדיו. מה לעשות, אני באמצע תהליך. הוצאתי עכשיו את' What is Love', שאני מאוד מאמינה בו, ועוד מעט יבואו עוד שני שירים שאני עוד יותר מאמינה בהם. עכשיו אנשים צריכים לשמוע את השירים ברדיו ולהחליט אם זה מעניין אותם או לא. אני, מבחינתי, מתחילה עכשיו כאילו מאפס".
למה "כאילו"?
"כי הצלחתי כבר פעם, נו. אתה יודע, אנשים תמיד נורא אוהבים את האנדרדוג - ובגלל זה דודי מליץ זכה ב'האח הגדול VIP, למשל - אבל מה לעשות, אני לא אנדרדוג. הבת של צביקה לא יכולה להיות אנדרדוג. גם בנות של זמרים ידועים אחרים בעולם הן לא בדיוק אנדרדוג. כולן קצת מדגמנות, קצת זה וקצת זה. אני במקרה גם הצלחתי קצת במוזיקה, אבל זה מזל גדול. מצד שני, חשוב מאוד לי להתחיל מלמטה, לאט לאט, לטפטף עוד שיר ועוד שיר, להופיע כמה שיותר ולחכות שמה שצריך לקרות יקרה".
את חושבת שאפשר בכלל להגדיר אותך "רוקרית" ?
"לא יודעת. אני אוהבת לשמוע את ג'ואן באאז, ניל יאנג, טום וייטס, ניק קייב ופלורנס אנד דה מאשין, אבל אני לא מתחברת למראה הרוקרי ולא שותפה להרס העצמי של הרוקרים. אני לא אוהבת את כל הדארקנס הזה, שנחשב לנורא קול בעיני זמרות רוק. בכלל, אני חושבת שתדמית הרוקר מתאימה רק לבנים, לא לבנות. על בנות זה נראה פחות יפה. הסגנון שלי, בכל אופן, הוא לגמרי נשי וחתיכי. כאילו, אני לא בקטע של לשנות את עצמי בגלל המוזיקה שאני עושה.
"אני חושבת שאפשר לעשות מוזיקה איכותית ועדיין להישאר אישה. זה אולי נשמע קצת סליזי לשלב בין סקסיות לאיכות, אבל לדעתי זה דווקא הולך טוב מאוד יחד. בזמן האחרון אני מתעניינת מאוד בקולנוע - אגב, אני גם חושבת הרבה על קריירת משחק - ואני שמה לב שבכל הסרטים של וודי אלן, למשל, יש תמיד נשים יפהפיות שהן גם עמוקות. וגם אצל אלמודובר זה ככה. אני יכולה לגלות לך שהקליפ לסינגל הבא שלי הולך להיראות כמו הפקת אופנה. אני מביאה קטע אחר, מיוחד, של עצמי".
בקיצור , יש לך יותר אופי מכפי שהציגו אותך ב"ארץ נהדרת".
"ברור. נורא פגע בי שהחיקוי שהם עשו לשרונה ולי לא היה חיקוי שלנו באמת, אלא של שתי בנות שאין להן זהות. הם ירדו שם נמוך מאוד, וזה גרם לאנשים לחשוב שאנחנו באמת כאלה. מילא תחקו אותי, בתור צפונית או משהו, זה בסדר, אבל אל תרדו על אבא שלי דרכי".
אז את כן ממש ממש צפונית.
"די נו, אני גם לא באמת צפונית, למרות שאני מרמת השרון וזה. אני בכיף יכולה להרים ביד חומייני שאני מוצאת בבית ולשחרר אותו לחיק הטבע. עם ג'וקים קצת קשה לי, אבל אני תמיד מנסה כזה לכוון אותם לעבר היציאה מהבית. בכלל, אני תמיד מגנה על חיות ועל חלשים. תמיד. מצד שני, אני בנאדם מאוד מאוד אסתטי (דניאלה מצביעה על זוג רגליה החלקות למשעי)".
פיק, בת 28,מתגוררת ברמת השרון. נכון לעכשיו - שימו לב, חבר'ה - אין לה בן זוג. בעיקרון מדובר במונוגמית סדרתית, אף שקצת קשה להבין ממנה מה בדיוק הטעם שלה בגברים. "בוא נגיד שגברים שמתלבשים מדהים לא עושים לי את זה", היא חושפת טפח, "אמנם אני מבינה מיד באיזה סוג של גבר מדובר לפי הלבוש שלו, אבל זה לא מה שמשנה לי.
"בכלל, אני, בטבע שלי, לא כל כך ביקורתית כלפי גברים. אם אני אוהבת מישהו, אני לא שמה לב לפאקים שלו. אני לא רואה אותם. מראה חיצוני לא הכי חשוב לי. אולי רק בהתחלה, לפני שיוצא לי לדבר עם הבנאדם. אני לגמרי מסוגלת גם להתאהב במישהו שלא נראה טוב - אבל בגדול, כן, אני אוהבת חתיכים. מה שאני לא אוהבת זה חוסר הומור וחוסר כריזמה".
אורי גוטליב חתיך, לדעתך?
"קודם כל, כן, לגמרי. דבר שני, אתה יודע, סיכמנו משהו".
טוב , סליחה, נשנה נושא. איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?
"עם ילדים, ברור. אני מאמינה שלפני הכל נולדתי להיות אמא. בינתיים עדיין אין לי אפילו חבר, אבל זה יגיע. יהיה בסדר".
עוד במוסיקה:
>> תנו להם רובים: גאנז אנד רוזס הפתיעו לטובה
>> ארקדי דוכין מתמודד עם השדים
>> סמאשינג פאמפקינס מצליחים לצאת מהניינטיז
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם