ראשי » תרבות » במה

תחנות רוח: תחנות התרבות של רמה מסינגר

נתן אלתרמן, חוה אלברשטיין, אריך קסטנר, נחום גוטמן, ריקי ג'רבייס וגם מילון אבן שושן. אבני הדרך התרבותיות של רמה מסינגר

ברחם: "אני חושבת שההורים שלי צרכו בעיקר את השירה של נתן אלתרמן ושל אלכסנדר פן, ובנוסף לזה גם מוזיקת ג'אז, שאבא שלי אהב במיוחד, והרבה תיאטרון, מהכיוון של אמא שלי".

בגן: "סבתי, הבולגרייה, היתה מספרת לי לפני השינה סיפורים, אגדות ומשלים בולגריים, שתמיד היה בהם מוסר השכל יפה מאוד. את אחד הסיפורים האלה אני זוכרת עד היום, ואפשר להגיד שהוא אפילו סייע לי בתהליך העבודה על התקליט החדש שלי. לאגדה קוראים 'אין ברירה', והיא הלכה ככה: איש אחד הלך לערבות הקרח ופתאום נשברה לו העגלה. הוא נעמד בצד הדרך, בכה ובכה, ושום דבר לא עזר.

"באיזשהו שלב עבר שם איכר זקן. האיש שאל אותו אם הוא מוכן לעזור לו לתקן את העגלה, והאיכר אמר'לא, אבל תקרא לאין ברירה, הוא יעזור לך'. בקיצור , האיש נעמד על סלע גדול וצעק'אין ברירה', אבל אין ברירה לא בא, ובסוף הבין שאין ברירה, צריך לתקן את העגלה לבד. גם אני, כמוהו, בסוף הבנתי שאין ברירה, אני צריכה לכתוב את השירים לאלבום הראשון שלי לבד".

ביסודי: "הצגת התיאטרון הראשונה שראיתי היתה'מלך מרוקאי' בהבימה עם' הברירה הטבעית'. כבר אז הטביעו בי רב-תרבותיות, לצד הצגות של חנוך לוין. אני גם בחיים לא אשכח שבכיתה ד' אבא שלי לקח אותי למופע'שיר במתנה' של חוה אלברשטיין. המופע הזה השפיע עליי באופן שקובע דרך חיים. שם נזרעו בי זרעי התרבות הראשונים. מה שנחשפתי אליו בעצם היה זמרת נהדרת שעושה סוג של תיאטרון. השירים היו גם מרגשים וגם משעשעים, חוה החליפה שמלות תוך כדי המופע, הכל שם היה קסם אחד גדול.

"מעבר לזה, בגיל צעיר מאוד כבר הייתי אחראית על טקסי יום הזיכרון בבית הספר. גם בטקסי יום העצמאות ברמת אפעל הייתי מופיעה. ליתר דיוק, הייתי כותבת מערכונים ומבצעת אותם על הבמה. בפסטיבל שירי הילדים, שהיינו עושים כל שנה בבית הספר, תמיד הייתי זוכה מקום ראשון בזכות השירים שהייתי כותבת ומלחינה בעצמי.

"חוץ מזה גם קראתי המון. אהבתי במיוחד את'אורה הכפולה', ואת' אמיל והבלשים' של אריך קסטנר בלעתי בן לילה. אני זוכרת שיום אחד הספרנית באה בטענות לאמא שלי על שגמרתי לקרוא את הספרים שהיו בכל המדפים שקשורים לכיתה א', וכעסה על זה שפלשתי למדפים של כיתה ב'. באותו זמן אהבתי מאוד - ואני אוהבת גם היום - את הציורים של נחום גוטמן.

"נכדתו היתה חברה שלי, ויום אחד אח שלי שכנע אותי לבקש ממנה שתבקש ממנו שיצייר לי ציור. היא הזמינה אותי אליהם הביתה, ונחום התיישב מולי, לקח דף וטושים וצייר לי פיל וג'ירפה. לצערי, עם השנים הצבעים בציור הזה נמחקו. חבל".

בתיכון:  "עד שהגעתי לתלמה ילין חלמתי להיות בלשנית. למעשה עד היום הספר האהוב עליי בעולם זה מילון אבן שושן. אני קוראת בו שוב ושוב, כמעט מדי יום ביומו. מדהים כמה מילים חדשות בעברית - שהיא שפה מקסימה, דינמית, חיה - אפשר לגלות שם כל פעם מחדש. בתלמה, בכל אופן, היו לי מורים מדהימים, בהם אברהם דנה, שלימד אותי תיאטרון רחוב. בזכותו אני יודעת היום ללכת על קביים, למשל, וגם לבלוע אש ולעשות ג'אגלינג ברמה גבוהה מאוד.

"אני קרקס של בנאדם אחד. אריק, בעלי, בטח יגיד שאני כזאת גם במובנים אחרים, אם אתה מבין על מה אני מדברת. איך שלא יהיה, באותה תקופה, חוץ מענייני תיאטרון, שמעתי גם הרבה מוזיקה, בעיקר את נינה האגן ואת טום וייטס, שאני מעריצה עד היום".

בצבא: "שירתי בלהקת פיקוד דרום, ועשינו שם תוכנית שהיתה מבוססת על מערכונים שכתבתי יחד עם ירון כפכפי (מלחין, מחזאי ובמאי), ואנחנו גם ביימנו אותם וגם שיחקנו בהם. אני מוכרחה להגיד שבתקופה ההיא לא כל כך קיבלתי סולואים. הייתי די בצד כזה, אפרורית, שותקת. בניגוד להיום, כשאי אי אפשר לסתום לי את הפה".

בבית צבי: "אפשר להגיד שאיתמר בילו, שהיה אחד המורים שיותר אהבתי, היה זה שלימד אותי מה זה תיאטרון במובן הכי בסיסי - וזה גרם לי להתאהב בתחום הזה עוד יותר. גרי בילו, מנהל בית הספר לשעבר, תמיד ליהק אותי לתפקידים ראשיים במחזות זמר, מיקם אותי תמיד בפרונט, ואני מרגישה שאני חייבת לו על זה עד היום".

עם בוא הילדים לעולם:  "הילדים שלי היו, ונשארו, כר גדוש ברעיונות ובדמיון. לדמיון וללב שלהם אין גבולות, ובאופן מוזר, שאני באמת לא מצליחה להבין - כאילו, סתם, בצחוק - הם לוקחים את זה דווקא למקומות של שחור. בהתחלה היה להם קשה מאוד לראות את זה, אבל עכשיו הם מתייחסים לזה בשוויון נפש מוחלט. גם אם אני אבוא אליהם ככה באמצע הלילה, הם לא יפחדו".
 
בימים אלה: "אני רואה די הרבה סדרות בריטיות, בעיקר כאלה עם ריקי ג'רבייס העצום. חוץ מזה, חזרתי להימשך מאוד גם לאופרות, תחום שהתחברתי אליו עוד בכיתה ט', כשהתחלתי ללמוד פיתוח קול. אני גם אוהבת מאוד לשמוע את בק, כמעט את כל הדיסקים שלו. אני כבר ממש מחכה לדיסק הבא שלו. בכלל, נראה לי שאני היחידה בעולם שעדיין אשכרה קונה דיסקים".

עוד בתחנות רוח:
>>­תחנות התרבות של עילי בוטנר
>> ישי לוי מתפעל מהאלבומים של עצמו
>> תחנות התרבות של אפרת בן צור

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...