פסטיבל קאן 2012: הסיכויים לטובת האנקה
"אהבה" המעולה של הבמאי האוסטרי מסתמן כמועמד המוביל לפרס דקל הזהב, והנציג הישראלי מתמודד על פרס סרט הביכורים
- "המשגיחים" הישראלי זכה בפרס איגוד הבמאים
- שניצר התלהב מ"אהבה" של מיכאל האנקה
ואותו מאליק הוא בבחינת חוליית הקשר בין העתיד שכבר נראה לעין, לבין ההווה שיגיע לשיא ביום ראשון בערב, ברגע ההכרזה על זוכי הפסטיבל ה-65 המאכזב למדי. כזכור, "עץ החיים" של מאליק היה זה שגרף את הפרס לפני שנה, בכך לא הוסיף כבוד גדול מדי להיסטוריה של ועידת הפסגה השנתית של אמנות הקולנוע. בעיקר בגלל הזיוף הפומפוזי המוטמע בו. קביעה זו מקבלת משנה תוקף אם משווים בין "עץ החיים" לבין המתחרה העיקרי שלו אז - "היו זמנים באנטוליה", סרטו הנפלא של הטורקי נורי בילה ג'יילאן, שנאלץ להסתפק בפרס השני.
גם השנה רצים זה לצד זה שני מועמדים עיקריים לזכייה בפרס הראשי - "דקל הזהב"; "אהבה" שכתב וביים מיכאל האנקה האוסטרי ו"מעבר לגבעות", שכתב וביים כריסטיאן מונג'יו הרומני. ואגב כך: השניים כבר זכו בעבר בפרס הזה, ואם מישהו מהם ישוב לפודיום המנצחים, הוא יוכל להצטרף לאותה חבורה מצומצמת ביותר של זוכים כפולים. עד היום עשו זאת האחים דארדן מבלגיה, שוהיי אימאמורה היפני, בילה אוגוסט מדנמרק ואמיר קוסטוריצה הסרבו-בוסני.
הנחת העובדה כאן - של הביקורת הבינלאומית, ושל המבקרים הצרפתיים - היא שבסופו של דבר האנקה יהיה הזוכה, ומונג'יו ייאלץ להסתפק בפרס השני הקרוי ה"גראן פרי". יכול להיות שמונג'יו הרומני בכלל יפסיד גם את הפרס הזה לטובת "הולי מוטורס", סרטו המתחזה של ליאו קארקס הצרפתי. זהו סרט שראוי יותר להתמודדות על תואר הגרוע בתחרות (ביחד עם סרטיהם של ריגאדס המכסיקני וזיידל האוסטרי), אבל הצרפתים, מה לעשות, חושבים הפוך. והצרפתים הם אלה שמנהלים כאן את ההצגה.
הפרס השלישי, פרס חבר השופטים, ניתן בדרך כלל לנציגי המיעוטים באשר הם. במאים מאפריקה, מאסיה, או סתם נשים, לא חשוב מאיזו עדה, שעושות קולנוע. השנה לא שובצה שום אשה לתחרות, והאפריקני היחידי הוא יוסרי נסראללה המצרי, שיקטוף קרוב לוודאי את התואר הזה. גם נציג אסיה, הונג סנג סו מדרום קוריאה, מתמודד בנישה הזו עם סרטו "בארץ אחרת", בכיכובה של הצרפתיה איזבל הופר.
אם הצדק היה מהווה הגורם היחידי בהכרעותיהם של צוותי שיפוט, הרי שעמנואל ריבה וז'אן לואי טרינטיניאן היו הזוכים הברורים בפרסי המשחק. שניהם עושים את "אהבה" של האנקה למה שהוא - סרט מעולה. אלא שהסיכוי של ריבה וטרינטיניאן לזכות בפרסים הוא נמוך, משום שעל פי התקנון המעודכן של הפסטיבל לא נהוג לחלק לסרט בודד יותר מאשר פרס אחד. והרי "אהבה" אמור לזכות ב"דקל הזהב" עצמו, ובכך להותיר פתוח את המרוץ לתארי המשחק.
אם ריבה בת ה-85 אכן לא תזכה, המועמדות לתואר הן מריון קוטיאר הצרפתיה - כוכבת סרטו של ז'אק אודיאר "חלודה עד העצם", שבו היא מגלמת אשה קטועת
בהעדרו של טרינטיאן, שהוא הכי ראוי לפרס, מתמודדים עליו השחקן הדני מאדס מיקלסן, המגלם דמות קלאסית של נרדף על ידי שנאה ציבורית עיוורת בדרמה "הציד" של תומאס וינטרברג. גם דניס לאבאנט, המרבה להתחפש לדמויות מפלצתיות במהלך "הולי מוטורס", נחשב לזוכה פוטנציאלי. אפשרות נוספת, ראויה בהחלט, היא להעניק פרס קולקטיבי לשלושת השחקנים בטרגדיה המלחמתית מאוקראינה, "מתוך הערפל", שביים סרגיי לוזניצה.
לוזניצה עצמו ראוי לתואר הבמאי המצטיין, שיוענק כפרס ניחומים למי שיפסיד בהתמודדות על הפרסים הראשיים - מונג'יו, וינטרברג, או אלן רנה בן ה-90, האחראי לסרט המבריק "עוד לא ראיתם כלום עדיין". בצירוף מקרים הנגזר מאותה הוראת תקנון שצוטטה לעיל, עשויים סרטיהם של רנה או וינטרברג לזכות דווקא בפרס התסריט. לא אחת מצרפים השופטים פרס שמיני, מעין הצדעת כבוד המוענקת עבור "הישגים אמנותיים יוצאי דופן". מעטים מאוד עונים השנה באמת להגדרה זו.
הנציג הישראלי - "המשגיחים" בבימוי מני יעיש - חוזר אף הוא לזירת המועמדים לזכייה. זאת, בשל השתתפותו בתחרות החשובה "מצלמת הזהב", המיועדת לקולנוענים שהציגו בקאן את עבודת הביכורים שלהם. זוהי תחרות רוחבית, החוצה את כל מסגרות הפסטיבל, ומשתתפים בה יותר סרטים (25 במספר) מאשר בתחרויות האחרונות. בעבר זכתה בפרס הזה קרן ידעיה, במאית הסרט "אור". נראה עתה האם יעיש, בן זוגה לחיים, יכול לשמר את ההישג המשפחתי.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם