אהבה חד-סטרית: "אחות" מציג מערכת יחסים משפחתית מורכבת
לא התעלומה ופתרונה הצפוי למדי הם העיקר ב"אחות", ספר מתח שגדולתו הוא בתיאור אהבה שאין לה מענה וברמזים ליצירות גדולות אחרות
בספרה הראשון של רוזמנד לאפטון, ביאטריס מנסה להתחקות אחרי נסיבות היעלמותה המסתורית של אחותה הצעירה והמקסימה טס. הספר בנוי בצורת "שיחה" בין האחות הנוכחת לאחות הנעדרת, שבה ביאטריס מספרת לטס כיצד התמודדה עם אובדנה וכיצד האובדן שינה את חייה שלה ללא היכר.
באמצעות התחבולה הספרותית הזאת מצליחה לאפטון לתאר מערכת יחסים מורכבת בין שתי האחיות, אמן והאב הנעדר. במהלך חיפושיה אחר האחות האובדת תשתנה ביאטריס הקרה והמהוגנת ותהפוך דומה יותר לאחותה טס: חמה, אוהבת אדם, יצירתית ויצרית. תיאור שתי האחיות מוקצן: המספרת, שחיה בניו יורק ושבה ללונדון אחרי היעלמותה המסתורית של אחותה, מסודרת, בעלת קריירה, לבושה בבגדי מעצבים וסולדת מהבעת רגשות וממגע גופני.
טס לעומתה היא סטודנטית ענייה לאמנות החולמת להיות ציירת ומתפרנסת בינתיים בקושי כמלצרית בפאב. טס יפהפייה ויצרית, בעוד ביאטריס מרגישה נחותה מול היופי הבלתי מתאמץ של אחותה ואהבת החיים שלה. אך התיאור הסטריאוטיפי הזה מקבל חיים ונפח ספרותי בזכות הקול המשכנע של ביאטריס, העוברת תהליך של שינוי דרך התמודדות עם אובדן.
לכן לא התעלומה ופתרונה הצפוי למדי הם העיקר כאן. כישרונה של לאפטון בא לידי ביטוי בתיאור מדויק של יחסים בין אחיות, בינן לבין אמן, ובהרמזים הספרותיים המשווים לסיפור המתח הבנאלי עוד רובד של משמעות. כך למשל תוהה ביאטריס על מהות שמה: ארבלה ביאטריס. לתחושתה, אחרי שנולדה התחוור להוריה שהשם ה"רומנטי" ארבלה אינו מתאים לה, ולכן בחרו להשתמש בשמה השני שנדמה יומיומי יותר. אך שיחה גלוית לב עם אמה מגלה לה את האמת: "כמה שבועות לפני שנולדת היינו בתיאטרון וראינו את 'מהומה רבה על לא דבר'. ביאטריס היא הגיבורה, ויש לה דם, לבחורה הזאת. היא אומרת את מה שיש לה להגיד. אישיות עצמאית. אפילו בתור תינוקת זה כבר התאים לך. אבא שלך אמר שארבלה רכרוכי מדי בשבילך".
מובן שהידיעה הזאת מכוונת את תהליך הגילוי העצמי של המספרת ואת נחישותה לחשוף מה אירע לאחותה. אך הוא גם מצטרף להדהודים שייקספיריים ואחרים בספר. לדוגמה, הדמות ששומעת את סיפורה של טס, עורך הדין מר רייט (גם השם הזה אינו מקרי), מושווה לאורח בחתונה הנאלץ להקשיב לסיפורו של "הספן הישיש" בשיר המפורסם של קולרידג'. הצורך לספר על המוות והניסיון לתת לו משמעות, הם הנושא של הספר.
כך גם הרמזים חוזרים ל"המלך ליר", שגם בו מדובר על איבוד שפיות, אבל ואובדן, ועל אחיות הרחוקות זו מזו. קורדליה, הבת האהובה של ליר, זאת שאינה נוטשת אותו, היא גם בת דמותה של טס, הבת שנשארה מאחור לתמוך, הפעם לא באב שנטש אלא באם שנותרה מאחור. ההד לגיבורותיו הטרגיות של שייקספיר מופיע פעמים רבות בספר. כך מתארת ביאטריס את אחותה: "היית יפהפייה כשם שגיבורותיו הטרגיות של שייקספיר הן יפהפיות. נהפכת לדסדמונה, לאופליה, לקורדליה; גיבורה שנעשה לה עוול; קורבן פסיבי. אבל את אף פעם לא היית טרגית, פסיבית או קורבן".
הצורך לייצר משמעות בחייה, לא להיות "טרגית, פסיבית או קורבן" מנחה את חיפושה של ביאטריס. אבל הספר מעלה שאלות לגבי מידת השליטה שלנו בחיינו ולגבי הדרך שבה אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים, על עצמנו ועל הדמויות המשמעותיות בחיינו. תפיסתה של ביאטריס את עצמה, את אמה ואף את אחותה מתגלית כחלקית וכנתונה לפרשנות. בשלב מסוים בחיפוש העצמי שלה מספרת
בזכות האינטרטקסטואליות הזאת, מצליח "אחות" להיות ספר מתח חכם, במיטב המסורת שהחלה עם אגתה כריסטי, ששם אחד מספריה הוא ציטוט של המכשפות מ"מקבת". כמו כריסטי, מסתמכת לאפטון על הקאנון הספרותי כדי לספר סיפור על רוע אנושי, אך גם על אפשרות לחמלה. הכומר בספר מדבר במונחים הלקוחים מקוד אהבה אבירי, ימי בניימי במקורו, של אהבה חד-סטרית: "כשאני מדבר על אהבה חד-סטרית, רובכם חושבים ודאי על אהבה רומנטית, אבל יש סוגים רבים של אהבה שאינם נענים כראוי, אם בכלל". "אחות" הוא סיפור האהבה ה"חד-סטרית" הזאת. וככזה, הוא משכנע יותר מאשר כעוד ספר מתח מני רבים.
"אחות", רוזמנד לאפטון, מאנגלית: עידית שורר, ידיעות ספרים/פן הוצאה לאור בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם