כבו את האור: הסרט החדש של טים ברטון הוא קשקוש
"צללים אפלים" הוא עוד מסמר בארון הקבורה של התקופה היפה של טים ברטון. השחקנים טובים וכמובן שהוא יפה ויזואלית, אבל הסרט כושל בטיפול בדמויותיו הרבות וכולל חורים בלתי נסלחים בתסריט
''צללים אפלים'', במאי: טים ברטון, ארה''ב 2012
טים ברטון הוא זוג הנעליים הזה.
כולם אהבו אותו פעם. הוא עשה סרטים יפים מאוד. אבל מגיע הזמן שבו צריך להכיר בכך שמשהו, אפילו משהו שאתם מאוד אוהבים, פשוט לא עובד יותר. הסרט הקודם של ברטון היה "אליס בארץ הפלאות", טעות היסטורית איומה שעליה קשה לסלוח, אבל אפשר היה לפחות לתרץ את זה בכך שהוא פעל תחת התאגיד המרושע של דיסני. את "צללים אפלים" אי אפשר לתרץ בצורה כזאת: אף אחד לא דרש מברטון את הסרט הזה. זה פרויקט אישי שהוא עשה בשביל עצמו ומבוסס על סדרת טלוויזיה שהוא וג'וני דפ העריצו. והסרט הזה הוא כזה קשקוש שאין מנוס מלבקש מטים ברטון שיפסיק כל עוד יש לנו זכרונות טובים ממנו, לפני שיביך את עצמו עוד יותר.
בדקות הראשונות של הסרט מוצג לנו ג'וני דפ בתפקיד ברנבס קולינס, יליד המאה ה-18 שהיה פעם ילד אבל אז גדל וההורים שלו מתו והוא אהב מישהי (אבל לא באמת) והיא היתה מכשפה והרגה אותו (אבל לא באמת) ואז הוא הפך לערפד, כפי שהסרט מסביר בהקדמה דחוסה שאורכה אותו פרק הזמן שלקח לכם לקרוא את המשפט הזה.
אחרי ההקדמה המיותרת הזאת, הסרט מתחיל שוב, הפעם בשנות השבעים, כשאישה צעירה ויפהפיה (בלה התקוט) נוסעת ברכבת אל קולינווד, טירה ישנה שבה חיה משפחה בטיפוסים תמוהים (בינהם מישל פייפר, קלואי מורץ, ג'וני לי מילר והלנה בונהם קארטר). הצעירה אמורה לשמש כאומנת לבן הקטן והבעייתי במשפחה. הטירה גותית ויפה, הסביבה סבנטיזית וחביבה, והדמויות כולן משעשעות, אך נראה שרובן מסתירות משהו. כל העסק עושה רושם חביב בהחלט.
ואז הסרט מתחיל. שוב. מתוך ארון קבורה מגיח ברנבס קולינס, עם איפור לבן, נימוסים משובחים ותאוות רצח של ערפד, ודורש לחזור אל חיק משפחתו האהובה. לרוע המזל גם המכשפה הארורה שעירפדה אותו (אווה גרין) עדיין נמצאת בסביבה, והם שוב פוצחים בריקוד אהבה/שנאה.
"צללים אפלים" פשוט לא יודע מה הוא רוצה להיות. הוא מציג את עצמו כסרט אנסמבל של הרבה דמויות שונות, אבל בשניה שבה ג'וני דפ נכנס לתמונה, הוא הופך לסרט של ג'וני דפ על ג'וני דפ, שמוקדש אך ורק לג'וני דפ ולכמה שג'וני דפ מצחיק. כמו כן, משתתף בסרט ג'וני דפ.
ג'וני דפ, צריך להבהיר, לא רע. הוא מאוד אוהב, כידוע, דמויות חיוורות ואקסצנטריות, והדמות של ברנבס קולינס היא בהחלט חיוורת ואקסצנטרית, אבל היא לא מיחזור של דמויות אחרות שגילם. הוא קשיח, צפוד ומקלוני, ומתנהג כמו אציל מתקופה אחרת - שזה בדיוק מה שהוא. המפגש שלו עם העולם ה"מודרני" (גם אם המודרנה הזאת היא בת ארבעים שנה) מביא לכמה סצנות מצחיקות, שרובן כבר נראו בטריילר. אבל הקטע הזה ממצה את עצמו די מהר, וברנבס לא משכנע בשום נקודה שיש בו משהו מלבד בדיחות טובות. במילים אחרות, זאת היתה יכולה להיות דמות קומיק-רליף מצוינת, אילו היא היתה חלק מצוות גדול של דמויות - כפי שהסרט היה אמור להיות, כנראה.
לא קל לטפל בקבוצה גדולה של דמויות שונות, שכל אחת מהן זקוקה לתשומת לב בפני עצמה. אבל זה אפשרי. אני יכול לחשוב על סרט אחד שמוצג בקולנוע בימים אלה שעושה את זה ממש טוב; "צללים אפלים", לעומת זאת, כושל בתחום הזה ברמות שקשה לתאר. דמויות נעלמות למשך חצי סרט ומפציעות חזרה כאילו כלום. דמויות שהיו אמורות להיות משמעותיות מקבלות סצינה אחת בדיוק כדי לעשות את הקטע שלהן וללכת. זה מגיע לשיא הגיחוך כשחמש דקות לפני סוף הסרט מגיעה תגלית מפתיעה לגבי אחת הדמויות - תגלית שלא נרמזה בשום צורה עד אותה נקודה, ואין לה שום משמעות אחרי אותה נקודה. אה, אז זה המצב? בסדר.
זה לא שאין דברים טובים ב"צללים אפלים". יש בו שחקנים טובים, עיצוב יפה (אלא מה), כמה בדיחות חביבות והרבה פוטנציאל. אבל זה כל מה שיש בו. בכל מה שקשור לבניית סיפור עם התחלה וסוף, הסרט הזה הוא פיאסקו שלא ייאמן. ומכיוון שהיכולת לומר "התסריט הזה הוא זבל, אני לא נוגע בו עם מקל" היא אחת התכונות החשובות ביותר של במאי, ומכיוון שברור לחלוטין עכשיו שלטים ברטון פשוט אין את זה, עדיף שיפרוש וישאיר לנו את הזכרונות. ג'וני דפ יוכל להמשיך לעשות דמויות מוזרות וחיוורות בסרטים של אחרים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם