תקראו לי משוגע: תתפלאו, לא כולם אוהבים את "מד מן"
"מד מן" אמנם יצרה סטנדרטים חדשים בכל מה שקשור לאסתטיקה טלוויזיונית, אבל היא משתדלת יותר מדי וסובלת לעתים מחוסר אמינות. עדיף לצפות בשידורים חוזרים של "הסמויה"
כן, הם יפים, בסדר. "מד מן" יח''צ
הווידוי הבא יעלה לי בוודאי בנידוי חברתי: אנשים יפסיקו לדבר איתי, הטלפון כבר לא יצלצל, יחשבו שאני אידיוט מושלם. ובכל זאת, אני חייב להוציא את האמת המרה החוצה: כמה קשה שאני לא מנסה וכמה הזדמנויות שאני לא נותן לה, אני פשוט לא מצליח להתחבר ל"מד מן". לפני שעדת המעריצים השרופים של דון דרייפר וחבורתו תסקול אותי באבנים בכיכר העיר, אמהר להגיד שאני מבין היטב שמדובר בסדרה איכותית, שהדמויות עמוקות והתהליכים שהן עוברות משמעותיים ואף יפים; אפילו בור כמוני מצליח להבין שהיא יצרה סטנדרטים חדשים בכל מה שקשור לאסתטיקה טלוויזיונית, שהיא נוטפת שיק כמו שום דבר לפניה ושהיא מתנגנת נפלא.
בתור בבון שאוהב את הדרמה על המרקע שלו רווית דם, גופות מרוטשות ופשע מאורגן, איפשהו בין בולטימור לניו ג'רזי, אני כנראה לא הקליינט המועדף על מתיו ויינר והפרסומאים של "סטרלינג-קופר" שהוא ברא. ובכל זאת גם למעריצי טוני סופרנו יש זכות הצבעה, וחלקים מאיתנו אפילו הצליחו ליהנות מאוד מסדרות כמו "עמוק באדמה". ב"מד מן" זה פשוט לא קורה עבורי, ולא משנה כמה פעמים מייגן תפתה עם ה"זו בי זו בי זו" שלה.
ומה שבעיקר מפריע לי ב"מד מן" הוא שהיא משתדלת יותר מדי לרצות אותי, כאילו מישהו מאכיל אותי בכפית קינוח אמריקאי מתוק מדי. ולפעמים, כשאליזבת מוס עושה את זה, זה יכול להיות אפילו נעים - הררי אבקת הסוכר והשומן הרווי המנחם הזה. העניין הוא שיש גבול לכמות הסכרין שבנאדם יכול לבלוע.
ואולי רק נדמה לי, אבל אני מרגיש שאת היוצרים של "מד מן" הגבול הזה לא כל כך מעניין. הם רוצים להעביר את המסר, אז הם יאכילו אותי עוד ועוד עד שאשתכנע. הם ישטפו לי את המוח עד שלא תהיה ברירה, ומה זה בעצם משנה אם התוצאה לא תהיה ממש אמינה.
קחו את ג'ואן לדוגמה, היפהפייה האדמונית ההורסת שהייתה חלומו הרטוב של כל גבר בתוך "סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס" במשך ארבע עונות. איזו סיבה יש דווקא לאישה העצמאית והחזקה הזאת להתחתן עם גבר שאינה אוהבת ושרואה לעצמו כתחביב להשפיל אותה בפומבי? בעיניי בחירה זו הופכת את הדמות החריפה והחושנית שעמלו יוצרי הסדרה לברוא ללא אמינה. ודוגמאות לחוסר האמינות הזאת אפשר לשלוף מכל אחת מעונות הסדרה.
ונעזוב לרגע את העישון המופרז והלא כל כך מציאותי או את חוסר השליטה הלעתים לא מוסבר של הבנות לדון הגדול (נשבע שהנחתי את הקנאה בצד רק הפעם). לפעמים זה פשוט נראה לי מעט מדי. אני יודע שג'נוארי ג'ונס נאלצת להידחק הצידה בשעה שמייגן מבססת את מעמדה כגברת הדומיננטית החדשה, אבל בכל זאת בעיניי ההתפתחות המטאורית של מערכת היחסים הטרייה של דרייפר היא שטחית למדי וחסרת הסבר. ובאמת אני כנראה כבר משוחד כי בניסיון החמישי לחבב משהו שאתה לא אוהב, כל העסק הזה כבר נהיה קצת מעצבן.
אז אולי פשוט כדאי שארים ידיים. אני בטוח שבזמן שזה יקרה, שאר העולם ימשיך לנתח כל סצנה של שיר בצרפתית כאילו שפרנסואה טריפו בכבודו ובעצמו הוא שביים אותה, לנהל סימפוזיונים שלמים על כל משפט שיוצא מהפה של פגי אולסן ולהאשים בשוביניזם גברי ברברי במיוחד את כל מי שלא מצליח להבין על מה המהומה. אני אסתפק כנראה בשידורים חוזרים בפעם הרביעית של העונה הראשונה של "הסמויה".
מד מן, הוט 3
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם