ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מתוך הארכיון: אלתרמן כותב על ביקורו של גינתר גראס בישראל

לקראת ביקורו הראשון של גינתר גראס בישראל, החליטה אגודת הסופרים לא לקבלו בטקס רשמי. נתן אלתרמן ייחד לפולמוס מאמר במעריב שבו הגדיר את הסופר כלוחם אנטי נאצי. אלה עיקרי הדברים שפרסם בדיוק לפני 45 שנה

התוכחה שניתכה על ועד אגודת הסופרים העבריים, בעיתונות ומצד אנשי הרוח, בשל ההחלטה להימנע מקבלת פנים רשמית לגינתר גראס, הייתה רבה וחריפה. עיקר נימוקיה של תוכחה זו: יש לדון אדם לפי טיבו ולא לפי מוצאו הלאומי ומי שאינו מקיים את הכלל הזה נתפס לגזענות. כלל גדול זה אין לערער עליו, אך ספק אם הוא שייך לעניין. ספק אם תופסים אנו כראוי את משמעות השתלטותו של עיקרון זה, בשנים האחרונות, על כל מערכת יחסינו עם גרמניה ועם הגרמנים. ספק אם אנו תופסים כראוי כי מושגים כוללים כמו אומה גרמנית ומדינה גרמנית וקורות העבר הקרוב, עם כל המשתמע ומתחייב מהם, עדיין קיימים לגבינו כעניינים של ממש, רק במידה שהם עוד משתלבים בפולמוסים המדיניים בשאלה הגרמנית, שגם הם כבר הפכו לפולמוסים פוליטיים רגילים. לגבי שאר תחומיה של בעיה זו, אם הם תחומי החומר ואם הם תחומי הרוח, אין אומה גרמנית ואין ממלכה גרמנית, אלא יש רק גרמנים אשר איש ואיש מהם "יישפט לפי מעשיו".

מעלותיו וזכויותיו של גינתר גראס, כסופר-אמן וכלוחם נגד ספיחיה או ניצניה החדשים של התקופה הנאצית בגרמניה, עוררו סביבו בעת ביקורו בישראל שפע התעניינות והוקרה. דומני, שהבעות ההוקרה של ציבור יהודי לגבי תכונות ודעות אנטי-נאציות של סופר או איש ציבור אורח, ואפילו היא אנטי-נאצית מובהקת ופעילה כמו זו של גראס, צריכות להימצא מחוץ לטרמינולוגיה השגורה ולהתרגשות השבחים המקובלת שבה אנו מקדמים פני אחים לדעה בתחומים אחרים. יש צרימה בביטויים עודפים של הוקרה ושבח כלפי אורח גרמני על שהוא שולל משטר שעיקר סימניו היה המבצע הממלכתי הגדול בעולם לשריפת העם היהודי.

אין אני נמנה עם מי שטוען שגרמניה כיום אינה אחרת משהייתה. זו טענה שבעליה משמיעים אותה בלי להסיק ממנה כלום, פרט לפסילת מגעים מדיניים, אף על פי שמגעים אלה הם אולי היחידים המותרים למדינת ישראל עם כל גרמניה שהיא. גרמניה כיום היא ודאי אחרת משהייתה.

גרמניה שבה כותב ופועל גינתר גראס אינה גרמניה של גבלס. יש להישמר מהכללות. לא לשווא מתריעים כל כך שוחרי תרבות שבינינו: הערים אינן אשמות, הנופים אינם אשמים, ואך מידת איוולת ומידת ברבריות היא להירתע מפני לשון ומפני שירי עם וחפצי נוי שאינם שייכים לעניין ולהאשים מהויות כוללות שלא חטאו.

גינתר גראס בעת ביקורו, דיבר על תהליכים של "הסתגלות לפשע" וגם על חלקנו אנו בכך, והנני אומר בלב שלם כי גם אילו הייתה תוכחתו ממשית יותר וקשה יותר היה ראוי שנקבלה. תוכחתו של גראס, שהצטמצמה לתחום המדיני דווקא, פתחה אפילו בתחום זה, ולא כל שכן לגבי כל שאר שטחים, שערים רחבים של "הסתגלות". ההפרדה בין מוסר ומדיניות - כך אמר - אינה נראית לו. הקשרים עם גרמניה, אם יש להם צידוק מוסרי בעינינו, הרי הוא רק צד האינטרס שבהם לעניין חיזוקה וקיומה של המדינה שהוקמה כאן לפני כעשרים שנה ומצד זה האינטרס הוא המוסר.
 
פרק הנעורים של גראס אינו גורע מדמותו כלוחם אנטי-נאצי, אלא אף מוסיף לדמות זו את צלקת הניסיון האישי המר. כשם שאני סבור כי החלטתו של ועד אגודת הסופרים להימנע מקבלת פנים רשמית לגראס הייתה נכונה, אני סבור כי הטעם שבו נימק הוועד את החלטתו זו, טעם שעיקרו "חילוקי דעות שמקורם אמוציונלי" והצורך "להתחשב ברגשותיהם של חברים", אינו מן העניין.

כל אותה חלוקה שגורה ומושרשת, המבדילה בין בעלי "היגיון" מזה ובין בעלי "רגש" מזה, או בין היגיון ורגש הנלחמים בלבו של כל אחד, יש בה משום עלבון לנושא. כן, יש מפגשים תרבותיים אשר ההימנעות מהם היא חובה תרבותית נעלה יותר מן ההשתתפות בהם. יש סייגי חובה וזיכרון וערבות הדדית שהם פרי הגיונם החותך של הבינה והחושים והקורות, ואילו "הרגש" נמצא לפעמים דווקא עם אלה אשר האמוציה התרבותית או המדינית מעבירה אותם על הפיכחון. בכוחו של פיכחון זה עלינו לשמור על סייגים נכונים בכל שעת החלטה. מי שמכחיש ציוויו של היגיון זה משבש את חושי ההתמצאות של ההווה, לא רק מצד קשריו עם העבר אלא גם מבחינת הכיוון והתכלית לעתיד ".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...