ראשי » תרבות » טלוויזיה

מלאך או שטן?: בעד ונגד תוכניות הריאליטי

שי גולדן חושב שמי שמשטיח ומרדד את המציאות הן מהדורות החדשות ולא הריאליטי, אבל אבי גרפינקל מונה את כל הנזקים הנפשיים של תוכניות המציאות. הריאליטי - טוב לנו או רע לנו?

אז ריאליטי, אה? זה השטן התורן. טוב, בעצם, לא התורן. הוא מחזיק בתואר כמעט מיום שהפך להצלחה טלוויזיונית בישראל ובעולם - כלומר למגפה. אחרי הכל, מה לא אמרו עליו ומי לא מפחד ממנו? התסריטאים אמרו שהוא מבשר את סופה של הדרמה. אבל איזה קטע: העשור האחרון היה העשור הטוב ביותר לדרמה הן בישראל הן בארה"ב. בישראל שולש סכום ההשקעה בהפקות דרמה בממוצע רב-שנתי במהלך העשור - ורמת העשייה של יצירת המקור הישראלית מעולם לא היתה גבוהה יותר, מסכימים כולם. על ארה"ב בכלל אין טעם לדבר. שפע כזה של סדרות מופת לא נראה בדחיסות זמן שכזאת מעולם. בדברי ימי היסטוריית הטלוויזיה, העת הזאת היא תור הזהב של הדרמה ולא של הריאליטי, שלא תהיינה אי הבנות ("שובר שורות", "משחקי הכס", "מד מן", "דה קילינג", "דקסטר", "בוס", "הומלנד" הן דוגמאות אמריקאיות, רק מהתקופה האחרונה; "תא גורדין", "נבלות", "שביתה",

"תמרות עשן", "פלפלים צהובים" הן דוגמאות ישראליות, רק מהתקופה האחרונה).

אמרו עליו שהוא משחית את התודעה ואת הנפש. שהוא מסוכן. יודעים מה, בואו נשחק במשחק הבא: מה יותר מסוכן לנפש ולתודעה - שעה של ריאליטי בעברית או שעה של חדשות? מי השטיח את המציאות, תמצת, רידד ושיטח אותה יותר - "כוכב נולד" או החדשות? רבע שעה של סיקור חומת מגן או חצי שעה של שפרה קורנפלד? מי אחראי למסרים מסוכנים, הרסניים ובעייתיים יותר - דובר צה"ל, שמייצר מצג שווא מתמשך של מציאות; לשכת ראש הממשלה, שמייצרת עולם של מסרים שקריים וספינים מעוותים על בסיס יומי; או אלירז שדה? סליחה - אני מעדיף שעתיים מול יוסי בובליל על פני כל ספין של ביבי נתניהו ועל כל סיקור בן 180 שניות של טבח עם באפריקה או של התמוטטות הכלכלה העולמית בארבע דקות על רקע לוח המניות האלקטרוני בטיימס סקוור. אבל אולי הבעיה אצלי.

מה חושף את הילדים הישראלים הרכים לסכנות נפשיות גדולות יותר - הסיקור המעוות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסביב לשעון, מכונת המסרים הדמגוגיים והשרלטניים שתוכניות האקטואליה מוצפות בהם, או שיר של קטלין רייטר? מי מטמטם יותר את הצופה - "המירוץ למיליון" או "אחד נגד 100"? שעשועוני ידע מייצרים פירוק הרסני של עולם הידע לבדידים גסים, שטחיים וריקים. הם דכאני סקרנות, אויבי המחקר וההעמקה, ומייצרים אידיאליזציה מעוותת של שליטה בטריוויה כתחליף לידע של ממש. האם הם יוצרים מצג מטעה שעלול לגרום לצופה להתבלבל בין עיקר לטפל, בין מהותי לנבוב? הרבה יותר מאשר "מאסטר שף", זה בטוח.

מי מזיקה יותר לילדים - צפייה ב"האח הגדול" או שעה מול ערוץ הילדים? עשו לעצמכם טובה, צפו בסרטוני האנימציה שמשודרים שם, בתוכניות המשחקים, אפילו בדרמות. אלימות, מין ואינספור ייצוגים מעוותים ומפגרים של העולם מתנפלים על יורשי העצר מכל עבר. אז "הישרדות" היא הבעיה שלכם? שנייה, רוצים לפתוח כרטיסייה בנושא טלנובלות ספרדיות - הדרך שבה הן מייצגות את העולם ומציגות נשים, מערכות יחסים וסוגיות מוסר? ואולי נקדיש כמה שניות להרהור בתוכניות הלייף סטייל שכל האייטמים בהן קנויים ומוזמנים במקרה הרע, ובמקרה הטוב הן סתם חומצה ששורפת לצופה כל תא אפור שמיש במוח? ומה עם פרסומות? הו, בבקשה, בואו לא נתחיל לדבר על פרסומות. ריאליטי הוא קורס מבוא לפילוסופיה של המציאות לעומת פרסומות.
 

האמת היא שהטלוויזיה היא זירה בעייתית מבחינה תרבותית, מסוכנת מבחינה נפשית ושנויה במחלוקת מבחינה מוסרית. שנאמר: לא חסר. וז'אנר הריאליטי הוא בסך הכל סוגה בידורית נוספת, לא מאוד מזיקה, שהפכה לאופנה. יש לה נתוני צפייה גבוהים (בחלק מהמקרים) כי היא מבדרת מאוד וכי היא עושה שימוש יעיל במניפולציות רגשיות. במקרים שבהם היא עשויה היטב היא גם מייצרת אפקטים רגשיים עזים. האם היא מסוכנת? אולי. אני לא חושב שיותר מדי. הרבה יותר מדי שעות שידור מסביבה מסוכנות, אם יש סכנה בצפייה בטלוויזיה, יותר ממנה. אבל הצלחתה עזה מאוד, וגופי השידור בישראל ממקמים אותה לרוב בשעת צפיית שיא, אז היא והשפעתה יוצרים שיח גדול יותר משל תוכניות ותופעות אחרות.

אבל בעידן הרב-ערוצי והרב-מסכי, היטפלות לז'אנר טלוויזיוני בעוצמה כזאת ובתיעוב שכזה מעידה, אני סבור, על משהו אחר - על פחד. פחד גדול מפני שפה חדשה, מפני מציאות חדשה ומפני עולם חדש. עולם בלתי שמרן, עולם שבוחן את הגבולות ואת הכללים שלו בכל פעם מחדש. והעולם הזה מפחיד. ואנשים שמפחדים משינויים, מגבולות בלתי תחומים ומאופני שיח ניסיוניים הם אנשים משעממים. ועם אנשים משעממים לא כיף להתקוטט. לא כיף אפילו להעביר שעה מול הטלוויזיה.  // שי גולדן

בשנת 1425 נערך בפריז מופע בידור שבמסגרתו נלחמו ארבעה עיוורים עוטי שריון על חזירון אחד. במשתאות הגדולים בארמון היו גמדות מבצעות פעלולים ומציגות לראווה את נכותן. בייחוד זכתה לתהילה גמדה בלונדינית בחצרו של המלך פיליפ מבורגונדיה הודות למופעי ההיאבקות שלה בליצן בשם הנס. ממזרתא לא קטנה היא היתה. מי ידע אז שיבוא יום ובמקום שרביט יוכלו אפילו הפשוטים שבנתינים לאחוז בקופסה מלבנית, ובלחיצת כפתור לזמן לבתיהם גמדים, ליצנים, זמרים, טבחים, רקדנים, שמנים ומשוגעים. מי שיער שכל אותם יצורים אומללים ימלאו משימות משפילות, יצומו, יבשלו, ישמינו שוב, יחזרו זה אחר זה, יקיימו יחסי מין לעין כל כמנהג החיות, יאכלו חרקים, ינטשו את ילדיהם למשך שבועות ארוכים כדי להיכלא מרצונם במתחמים מצולמים, יתאבדו.

על החברה שלנו השתלטו שני כוחות גדולים ומרושעים: פוסטמודרניזם וקפיטליזם. הראשון בז להבחנה בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה, השני סוגד לכסף; הראשון מכור לרלטיביזם, לטענה שהכל הולך, השני שולל רגולציה והתערבות של המדינה, ועל כן, שוב, הכל הולך. הפוסטמודרניזם והקפיטליזם מזינים זה את זה, השילוב בין שניהם הוא שלם שגדול מסכום חלקיו, והקורבן העיקרי הוא הנפש האנושית. אם המשפט האחרון נשמע נפוח, זה רק מפני שהקפיטליזם והפוסטמודרניזם כבר ניצחו: בעולמם אין מקום לנפש, ואין מקום למילים גדולות. עם מה נשארנו? עם אביבית בר זוהר. 

תוכניות הריאליטי שואבות משני מוסדות תרבות גדולים: הספורט והדת. מהספורט לקחו את יסוד התחרות, אך עיוותו אותו לכדי גרוטסקה (אלון אבוטבול עולה לשלב הבא ב"רוקדים עם כוכבים" אף על פי שהחליט לא לרקוד; המתמודדת הצנומה ב"הישרדות" שנדרשה להתחרות כשווה מול שווה בחביב ההפקה האתלטי נועם טור במשימה שדרשה כוח פיזי; המניפולציות שנעשו כדי לשמר בחיים את מגנט הרייטינג דן מנו באותה התוכנית). מהדת נלקחה קריקטורה של ההבטחה לגאולה: תיכנס לתוכנית אלמוני, שמן או רווק, ותצא ממנה מפורסם, רזה ואוחז בזוגיות. על מה שתוכניות הריאליטי עושות למשתתפים בהן, גם בלי להזדקק לכדורים פסיכיאטריים, נאמר די והותר. אבל מה הן עושות לנו, הצופים? מה הן עושות, סליחה על המילה, לנפש שלנו?

נזק ראשון: מרגילות אותה לשֶקר. בתוכניות המציאות, כידוע, אין שום דבר מציאותי. חבר שלי השתתף באחת מהתוכניות האלה. הוא ידע מראש באיזה פרק יודח, מפני שהמתחרים מצאו יום אחד דף שההפקה שכחה בטעות ובו תסריט מדויק שקבע עוד בתחילת העונה מי יודח ומתי. לכן, כשבישרו לו על ההדחה, קיבל את העניין בחיוך. אבל כששודר הפרק הרלוונטי הוא הופתע לגלות שהתמונה ששודרה מיד לאחר ההודעה על הדחתו היתה של פניו העצובות: תמונה שצולמה כמה שבועות לפני כן, בסיטואציה אחרת לגמרי.

נזק שני: תוכניות המציאות מגרות את חושינו, מפגיזות אותנו בשיאים רגשיים ומרוששות את יכולתנו להתרגש מחיינו האמיתיים או להתעניין באנשים האמיתיים שמקיפים אותנו. כשכבר נפנה זמן להיפגש עם ההורים, החברים או העמיתים לעבודה, נמצא את עצמנו לא פעם מדברים על אביבית במקום על עצמנו.

מה שמביא אותנו ישירות לנזק השלישי: תוכניות המציאות גורמות לנו לברוח מהמציאות. אתרי החדשות מוצפים בידיעות שמספרות לנו מי כן או לא התקשר לאביבית בימים שחלפו מאז יצאה מהבית, ומה מניין תוספות השיער שנשארו לה. למה אנחנו מוכנים לבזבז על זה את זמננו במקום לקרוא על מה שבאמת מתרחש בעולם, במקום - ושוב סליחה על הביטוי - לנסות לשנות את העולם?

נזק רביעי: תוכניות המציאות נוטעות בנו, ובמיוחד בילדינו, פנטזיות כוזבות על הצלחה מהירה, שאינה קשורה בהישג או בכישרון ממשיים, ועל כך שפרסום כשלעצמו מביא למפורסם אושר, סיפוק ומשמעות. פרסום, כמובן, אינו שווה לאהבה, והוא מסוג הדברים שמרגע שמשיגים אותו רק מגדילים את הצמא לו ואת החרדה לאבדו.

נזק חמישי: תוכניות המציאות נוטעות בנו, ובעיקר בילדינו, אידיאלים חלולים של יופי ורזון (הביקיני ב"הישרדות"), סגידה מוגזמת לאוכל ("מאסטר שף"), עושר ופאר חיצוני שבהשוואה אליהם חיינו נראים בהכרח אפורים ובלתי מספקים (הווילה ב"היפה והחנון"). הפרסומות שמשודרות במהלך התוכניות, שהן עילתן האמיתית, עושות אותם דברים, רק במנות מרוכזות.

נזק שישי: תוכניות המציאות מעוררות את היצרים האפלים והסדיסטיים בנפשותינו: הקללות, המריבות, ההשפלות, המניפולציות והתככים בין המתמודדים - אלה סצנות השיא שכל במאי ריאליטי שואף אליהן ומעודד אותן, לרוב באמצעים מלאכותיים. הבמאי יודע כי בתוכנו חיים עדיין האדם הימי-ביניימי שהתבדר מצפייה בהוצאות להורג והאציל הרומאי המנוון והמשועמם שהתענג על מראה גלדיאטורים נלחמים למוות. הריאליטי מאיין בהדרגה את ההתקדמות המסוימת שבכל זאת עשינו מאז.

אבל הנזק השביעי, הגדול מכולם, הוא הבזבוז הנורא של הזמן. כל שעה של צפייה בריאליטי היא שעה אבודה. הרי בסופם של חיינו נצטרך לתת דין וחשבון על מה שעשינו בהם. ואז, איך נתרץ את אלפי השעות שהשחתנו בבהייה פסיבית בזבל הזה, מי יחזיר לנו את כל הרגעים האבודים האלה ואיך נכפר על הפשע שפשענו נגד עצמנו?

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...