המלכה האם: ג'וליה רוברטס נכנסת לתפקיד של אם מרשעת
חיי הנישואים מאושרים, התפקידים זורמים, והחיוך המפורסם עדיין שווה 20 מיליון דולר. עם יציאת סרטה החדש, "מראה מראה", שבו היא מגלמת את האם המרשעת של שלגיה, ג'וליה רוברטס מספרת איך זה לגדל ילדים שלא יודעים שאמא שלהם היא ג'וליה רוברטס
האוסקר שזכתה בו לפני 11 שנים על משחקה ב"ארין ברוקוביץ'" שחרר אותה מהצורך להוכיח שהיא שחקנית טובה ולא רק צמד גומות חן וחיוך החושף שיניים צחורות. מאז לא היה לה תפקיד באיכות דומה, אבל קשה להגיד שהקריירה שלה סובלת. גם כשכיכבה בסרט שהמבקרים קטלו כמו "לאכול, להתפלל, לאהוב", קהל המעריצים האדוק שלה התעלם בהפגנתיות מהאזהרות והפך אותו להצלחה קופתית. כי רוברטס נמנית עם השחקניות הבודדות בהוליווד - אנג'לינה ג'ולי וג'ניפר אניסטון הן שתיים נוספות - שיכולות להביא צופים לקולנוע רק משום ששמן מוביל את רשימת הקרדיטים.
עכשיו היא חוזרת בסרט "מראה מראה", שבו היא מגלמת את אמה החורגת של שלגיה. אגדת הילדים המפורסמת מציגה דמות סטריאוטיפית של אם מרשעת, המקנאה בבתה החורגת על יופיה ואישיותה המתוקה, משתלטת על הממלכה שלה ומגרשת אותה אל יער חשוך ומלא סכנות. אלא ששם מתגייסים לעזרתה שבעה גמדים וגם נסיך טוב מראה שהמלכה הרעה חושקת בו לעצמה. ג'וליה רוברטס של תחילת הקריירה הייתה זוכה, מן הסתם, בתפקיד שלגיה. עכשיו מגלמת את הדמות לילי קולינס, בתו של הזמר פיל קולינס.
התפקיד חייב את רוברטס לדבר אל קולינס בטון אכזרי, רווי ברמיזות עוינות. קולינס מספרת שלרוברטס כל כך לא היה נעים מסגנון הדיבור שלה אליה בסצנות המשותפות שלהן, שהיא לא הפסיקה לבקש סליחה. "אמרתי לה את הדברים הכי נוראים ובאיזשהו שלב גם סטרתי לה וממש לא היה לי נעים", מאשרת רוברטס.
את דמותו של הנסיך הנחשק מגלם ארמי האמר בן ה-25 שהופיע בעבר בסרט "הרשת החברתית" וב"ג'יי אדגר". המפגש הראשון שלו עם רוברטס היה לח במיוחד. "בסצנה הראשונה שצילמתי איתה,
פורסם שבהתחלה לא רצית לגלם את התפקיד. האם זה מכיוון שהיא יותר מדי ביץ' לטעמך?
"היא לא ביץ'. היא פשוט מטורפת, לא נורמלית, יש הבדל. אבל נכון, בהתחלה אמרתי שאני לא אשתתף בסרט הזה בשום אופן. אבל ברגע ששמעתי שהבמאי הוא טרזם סינג שיניתי את דעתי. דני (מודר, בעלה) ואני מאוד אהבנו את הסרט שלו 'מעבר לכל חלום'. אז אמרתי לסוכן שלי, אני מעריצה גדולה שלו, קבע לנו פגישה לארוחת צהריים. אחרי זה היה ברור שאני בפנים".
"שלגיה" היא אגדת ילדים מפורסמת. הילדים שלך ביקרו אותך על הסט?
"כן. הצילומים היו בזמן חופשת הקיץ שלהם, אז הם הגיעו לסט. זאת הייתה הפעם הראשונה שהם ראו אותי בזמן עבודה, אבל ברגע שהתחלנו לעשות חזרות או לצלם, הייתי שולחת אותם משם, כי אמרתי את הדברים הכי מגעילים שיכולים להיות. הילדים שלי היו אומרים, 'רק הגענו לכאן, למה אנחנו צריכים לעזוב?'. ואני הייתי אומרת, 'לא יודעת, פשוט תלכו, אני אראה אתכם עוד מעט'".
ממה הם הכי נהנו?
"הם אהבו להיכנס מתחת לשמלה שלי ולהסתתר שם. האמת, כל המשפחה שלי הייתה יכולה להיות מתחת לשמלה הזאת מבלי שימצאו אף אחד מהם".
תקחי אותם לראות את הסרט?
"לא. הם לא יראו את הסרט הזה, זה מוקדם מדי בשבילם".
לרוברטס ולבעלה, צלם הקולנוע דני מודר, יש שלושה ילדים: התאומים הייזל ופין, בני שבע, והנרי, בן ארבע. לדבריה, רק לאחרונה הם התחילו להבין שאמא שלהם היא, ובכן, ג'וליה רוברטס. "הם מתחילים להבין מי אני. הם ראו אותי על שלט חוצות בפרסומת לסרט והתחילו לשאול שאלות. דני ואני דיברנו איתם על זה והסברנו להם כך שיבינו. אנחנו לא עושים מזה עניין".
את רוב האמהות לא עוצרים ברחוב ומבקשים מהן חתימה. עד עכשיו הם לא הבינו שאמא שלהם שונה משאר האמהות?
"לא ממש. הם היו קטנים מדי מכדי להבין. הייתה לי תקרית משעשעת בגן החיות בסנטרל פארק. לקחתי את הילדים לראות את בעלי החיים, ואישה זרה ניגשה אלי ואמרה לי בשקט כזה, 'את ג'וליה רוברטס?'. עניתי לה, 'כן, אבל הילדים שלי לא יודעים את זה, רוצה לעזור לי לומר להם?'".
בניגודים לסלבריטאים רבים, את הילדים שלך כמעט אף פעם לא רואים במדורי רכילות. זו החלטה מודעת לסוכך עליהם?
"בהחלט, כי לילדים שלי מגיעה אותה ילדות שאני ובעלי נהנינו ממנה, בלי האגרסיביות הזאת של מדורי הרכילות שמפרסמים תמונות ובודקים כל הזמן מי מתלבש הכי יפה ומי הילד הכי חמוד. אני מגינה על הזכות שלהם להיות ילדים רגילים עם ילדות נורמלית".
אפשר להגיד שגם החיים שלך נראים כמו סיפור אגדה, עם פיות טובות והפי אנד.
"אני בן אדם מאוד אופטימי ומלא תקווה, וזו בעצם אבן הפינה של סיפורי הפיות. למרות זאת, כשאני קוראת סיפורי אגדות לילדים שלי, אני צריכה פה ושם לצנזר. למשל, כשאני מקריאה להם סיפור של האחים גרים מאוחר בלילה. אני לא רוצה להפחיד אותם".
רוברטס, ילידת ג'ורג'יה, הגיעה למשחק בעקבות אחיה הבכור, אריק רוברטס, שכיכב בכמה סרטים לאורך שנות השמונים. רגע הפריצה שלה היה בסרט הנעורים "מיסטיק פיצה" ב-1988. שנה אחר כך כיכבה בסוחט הדמעות "מגנוליות מפלדה", לצד דולי פארטון, סאלי פילד ושירלי מקליין, ואז בא התפקיד משנה הקריירה ב"אישה יפה", לצד ריצ'רד גיר, שהפך אותה לשחקנית האהובה, הפופולרית והמרוויחה ביותר של דורה. אחר כך באה סדרה של תפקידים בסרטים פחות טובים כמו "קו הדממה", "לישון עם האויב", "הוק" ו"תיק שקנאי", אבל הפופולריות שלה וכוח המותג שלה לא נפגעו. היא הייתה הכוכבת הגדולה ביותר בעולם.
באופן טבעי, היא הפכה למגנט של פפראצי, והפגינה נוכחות עקבית במדורי הרכילות. חייה הפרטיים באותה תקופה היו סדרה של אסונות תדמיתיים. היא הייתה מאורסת לדילן מקדרמוט, שאותו הכירה על הסרט של "מגנוליות מפלדה", אבל נפרדה ממנו בזמן הצילומים של "אישה יפה". אחר כך הייתה מאורסת לקיפר סאתרלנד, שאותו הכירה על הסט של "קו הדממה", אבל ביטלה את החתונה שלושה ימים לפני הטקס. במקביל, יצאה עם חברו הטוב של סאתרלנד, ג'ייסון פטריק, אבל גם מערכת היחסים הזאת לא החזיקה מעמד. בין לבין הספיקה להכיר מקרוב את מתיו פרי וליאם ניסן, עד שבחרה בסוף להתחתן עם זמר הקאנטרי המשונה למראה לייל לאבט. ב-1995 בני הזוג נפרדו, ורוברטס חיה כמה שנים עם השחקן בנג'מין בראט, שהתגלה בסדרה "חוק וסדר". היו דיבורים על חתונה, אבל ב-2001 בני הזוג החליטו להפריד כוחות.
באותה שנה השתתפה רוברטס בצילומי "המקסיקני", סרט לא חשוב במיוחד, אבל על הסט היא פגשה את הצלם דני מודר. הוא היה נשוי אז, אבל כעבור שנה הואיל להתגרש, והשניים נישאו ב-2002. כל הסימנים מראים שחיי הנישואים שלהם יציבים. כשנשאלה לאחרונה בראיון כיצד היא ומודר מתכוונים לחגוג את יום הנישואים העשירי שלהם, היא ענתה, "אנחנו הולכים להתעסק האחד עם השני".
בכלל , נראה שרוברטס לא מחמיצה הזדמנות לציין שהיא ובעלה עדיין עושים את זה, גם אחרי עשר שנות נישואים. בתשובה לשאלה של בילי בוש, המגיש של התוכנית Access Hollywood, מה היא עושה בזמנה הפנוי, ענתה רוברטס: "אני מתעסקת עם בעלי. רק נשיקות, זה כל מה שאנחנו עושים. אני גם מבשלת, מנקה או מתעסקת עם בעלי". הקריירה שלה נעה מהצלחות קופתיות כמו סדרת סרטי "אושן 11" לקומדיות רומנטיות מסוג "נוטינג היל" ו"החתונה של החבר שלי". בעשור האחרון, מאז האוסקר על "ארין ברוקוביץ'", היא לוהקה לסרטים בעלי עומק רגשי שלא אפיינו את תחילת הדרך, כמו "קרוב יותר" ו"מלחמתו של צ'רלי ווילסון", אבל מצאה זמן גם לפרויקטים מושמצים כמו "לאכול, להתפלל, לאהוב" או "יום האהבה" ולתפקידי דיבוב. אין ספק שגם בגיל 44, שנחשב בהוליווד לזקנה מופלגת, היא עדיין נהנית מקריירה פורייה, אבל ברור שכמו שחקניות אחרות בגילה גם היא סובלת ממיעוט של תפקידים רציניים שלא נכתבים עבור מריל סטריפ.
את חושבת לפעמים מה היית עושה אילו לא היית שחקנית?
"הייתי מורה. אני רואה כיצד הילדים שלי מושפעים מהמורים שלהם, וזה נורא יפה".
עד כמה קשה לשחקנית בגילך לשרוד בתעשייה?
"זו לא רק התעשייה, הכל מסביב. התקשורת הפכה ליותר רעה. ואני לא מדברת רק על מדורי הרכילות והצהובונים. יש נטייה לכתוב דברים לא סימפטיים, לרדת על שחקנים או על אמנים אחרים בגלל כל מיני דברים שוליים כמו כמה ההיא העלתה במשקל או כמה ההוא נראה רע. יש רשעות שאני מאוד לא אוהבת וגם לא מבינה".
בגלל זה אנחנו רואים אותך פחות בקולנוע?
"לא בהכרח. אני מאוד נהנית להיות רעיה ואם, נהנית להיות בבית עם הילדים ועם בעלי. הם האנשים הכי חשובים לי בחיים. אבל מדי פעם אני מרגישה צורך למלא את המצברים ולעבוד על פרויקטים שנראים לי. אז פעם בשנה בערך אני עושה סרט, ממלאת את המצברים ושבה הביתה".
את מאמינה במזל?
"בהחלט. במזל ובחברים טובים. אני מאמינה שכל הדברים היומיומיים הקטנים שאנו עושים, כולם ביחד מביאים אותנו למשהו שצריך לקרות לנו. לי היה מזל שעשיתי כמה סרטים שהקהל אהב - לא אותי אישית, את הסרטים - וזה אפשר לי לעשות עוד כמה סרטים שלא ממש הצליחו או שלא הלכו למקום שאליו שחשבתי שהם צריכים ללכת, וזה בסדר, כי כך אתה לומד ומתפתח ועדיין לקחו אותך לעבודה ונתנו לך תפקידים. ככה זה היה פעם. היום זה לא קורה יותר. הביזנס כל כך שונה עכשיו. את לא יכולה לעשות טעויות כי יזכרו לך אותן. יש מעלית אקספרס למעלה ויש מוסד גמילה. זה נורא, אף אחד לא מקבל תקופת מבחן, תקופת ניסיון, שבה הוא יכול לעשות טעויות ולהתפתח, כמו שמגיע לכל אחד".
עד כמה הזכייה באוסקר עבור "ארין ברוקוביץ'" הייתה חשובה מבחינתך?
"חשובה מאוד. ועוד איך. כל מי שיגיד שזה לא חשוב, משקר. זו הרגשה עילאית. זה האוסקר. אתה עובד קשה ומקבל על זה הכרה. אני עדיין לא מאמינה שזה קרה, זה כמו חלום".
מלבד קולנוע כיכבת פה ושם על הבמה. למה חשוב לך לעשות את זה?
"אני אוהבת את זה. כשעשיתי את 'שלושה ימים בגשם', העלינו שמונה הצגות בשבוע, זה היה מטורף ומאוד אינטנסיבי, הילדים היו אז קטנים, וזה היה די קשה. זה קצת כמו לידה, שאת אומרת לעצמך, 'בשום פנים ואופן אני לא עושה את זה יותר'. אבל אז את שוכחת מהכאבים ונכנסת לזה מחדש".
רוברטס אוהבת תיאטרון וחולמת לחזור לבמה, אבל שני הפרויקטים הבאים שלה יהיו דווקא סרטים המבוססים על מחזות מצליחים. הפרויקט הקרוב שלה הוא "אוגוסט: מחוז אוסייג'", שבו תשתף פעולה עם זוכת האוסקר הטרייה ומודל ההשראה של כל שחקנית הוליוודית שמכבדת את עצמה, מריל סטריפ. הסרט, עיבוד למחזה זוכה הפוליצר של טרייסי לטס, עוקב אחר קורותיהן של כמה נשים בנות משפחה אחת שפנו כל אחת לדרכה עד שמשבר מאלץ אותן לשוב אל בית ילדותן ואל אמן. סטריפ תגלם בסרט את אמה של רוברטס. בסרט השני, המבוסס על להיט ברודוויי "הלב הנורמלי" שעוסק במחלת האיידס, רוברטס תככב לצד אלק בולדווין ומארק רופאלו. בראד פיט, אחד מחבריה הקרובים, שותף להפקה.
בשבועות הקרובים יוצא עוד סרט על שלגיה, בכיכובה של שרליז תרון. מי מכן תנצח במלחמה בין המלכות?
"לא פגשתי אותה עדיין, אז אני לא יכולה לומר בוודאות".
מה הדבר האכזרי ביותר שעשית אי פעם?
"שיקרתי לעיתונות".
נבחרת 11 פעמים כאחת הנשים היפות בעולם על ידי המגזין "פיפל". מה את אומרת על זה?
"שזה מוגזם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם