בוגי ילון: הילי ילון לא זקוקה לסמים כדי ליצור
הילי ילון היא לא כוכבת הילדים הטיפוסית שלכם: מספרת על סקס עם נשים, מתנגדת לסמים ורוצה לשיר רוקנ'רול. עכשיו רק נשאר לראות איך משלבים בין כל אלה
רגע לפני הופעת הבכורה שלה עם להקת אנרגיה חולנית הוותיקה במקום הכי רוקנ'רולי במזרח התיכון, צימר שבדרום תל אביב, בתום תצוגת פוגו לפרצוף של להקת השקרנים, שנפתחה בתהייה "מעניין אם נצליח לשרוד את ההופעה אחרי שעתיים רצופות של הסנפת חגיגת", היא תפסה את המיקרופון, נעמדה מול 30 ומשהו הבליינים המבוסמים ופנתה אליהם, בלי שמץ של בושה או מודעות לסיטואציה, במילים אלה ממש: "הלו, חברים, אני מבקשת לא לעשן פה סמים. לא, באמת, אני מריחה פה ריח של סמים, ואני מבקשת מכם להפסיק עם זה לפני שאנחנו מתחילים את ההופעה. נו, מה לא ברור? אני לא אוהבת שמעשנים לידי סמים, אוקיי?". העשן המשיך להיתמר.
איש לא העלה על דעתו שהחצופה הקטנה מערוץ הילדים, הסולנית ה-7,472 של אנרגיה חולנית, רצינית. ובכל זאת, היו למילים של ילון אפקט. ההופעה עצמה עברה בסדר, ילון צרחה את שירי הלהקה כראוי, אבל השמחה כבר הושבתה. שום צרחה, יצרית ופרועה ככל שתהיה, כבר לא יכולה היתה לפתור את משבר האמון שנוצר בין כוכבת ערוץ הילדים לקהל.
ילון נמצאת כרגע בעיצומן של הקלטות השירים לאלבום הסולו השני שלה. אף ש"כביש מהיר" ו"אהבה רטובה", שני הסינגלים הראשונים שהוציאה מאלבום הבכורה, היו מצוינים, עדיין קיים ספק לגבי החיבור שלה לז'אנר שסקס וסמים הם שמות המשפחה שלו. גם החננות שבוררים סינגלים בגלגלצ לא סופרים אותה. זה לא אומר שלמוזיקה שלה
את לא מי יודע מה בררנית.
"לא, אני לא. היום אני מוכנה לעשות כל דבר. פעם הייתי אומרת לך 'מה פתאום, אין מצב שאני אלך לטלנובלה או למשהו שקשור לילדים', אבל היום, כל דבר שיש לו טקסט, במאי והפקה אני אשמח לעשות. תראה, היתה עכשיו תקופה קשה מאוד בתעשייה במשך שנה וחצי. לפי מה שאני יודעת - ואני מכירה הרבה שחקנים - בקושי היתה עבודה. לי, באופן אישי, היו הרבה רגעים של משבר כתוצאה מזה. כמה וכמה פעמים אמרתי לעצמי בשנה האחרונה 'יא אללה, המוזיקה, המשחק - שום דבר לא הולך לי, אולי אהיה מלצרית, אעשה כסף וזהו'. הגעתי לנקודות שבירה ממש קיצוניות, שבהן באמת עברה לי המחשבה שאולי אני צריכה לעשות משהו אחר. זה, כאילו, חתיכת סיפור, מחשבה מפחידה. הכל פתאום מתערער לך. אתה מבין שאתה מתקשה לשרוד כמו שאתה חי. למזלי, בסופו של דבר התעשתי. ליתר דיוק, הבנתי שאני לא רוצה לעשות משהו אחר, וגם לא יכולה. זה כל מה שאני טובה בו: משחק ומוזיקה".
גם אם המוזיקה שלך עדיין לא ממש כבשה את העולם.
"נכון. ציפיתי להיות יותר מפורסמת ועשירה, אני לא אשקר, אבל זה לא קרה, אין לי מושג למה. הרבה מוזיקאים שאני מחזיקה מהם מאוד אמרו לי שהשירים טובים ושהם עומדים להצליח בגדול, וזה גרם לי להיות בטוחה שהולך להיות לי לפחות שלאגר אחד רציני, אבל בסוף השירים שלי לא עברו פלייליסט - וזהו, אף אחד לא הסביר לי איך ולמה זה קרה. בהתחלה התבאסתי, אבל בסופו של דבר ירדתי מהעניין של לכבוש את העולם".
מצאת את עצמך פעם מופיעה מול אולם ריק?
"כן, אבל למזלי זה קרה רק פעם אחת, מתוך המון הופעות שעשיתי. הגיעו רק איזה 20 אנשים להופעה. מה לעשות, זה קורה. יצא לי גם להיות הבנאדם היחיד בקהל, בהופעה של מישהו אחר".
וואלה .
של מי?
"אתה תצחק".
נו.
"אברהם טל".
די.
"כן, הוא הגיע להופעה בקפה ביאליק קצת אחרי ששוטי הנבואה התפרקו, ואני ועוד איזה שניים היינו היחידים בקהל. בהתחלה הוא התלבט אם לעלות להופיע או לא, אבל בסוף הוא עלה - והערצתי אותו על זה. בכלל, אני מאוד-מאוד אוהבת אותו. אני חושבת שהוא אחד המקרים החריגים של דברים טובים שהגיעו לגלגלצ. הוא והשיר של נינט עם גלעד כהנא".
אני חושב שגם "כביש מהיר" שלך, למשל, היה יכול להיות אחלה להיט בלגלגצ.
"כן, יכול להיות, אבל אם אתה שואל אותי, האלבום הראשון שלי, כמכלול, לא היה אלבום טוב. כאילו, אני לא רוצה ללכלך על עצמי, אבל אני לא מרוצה ממנו".
נוף פנורמי מרהיב של הים התיכון נשקף מהטרסה היפואית שעליה בנוי הצריף המאולתר והקולי שבו ילון מתגוררת בימים אלה. הים, אגב, הוא אחד מידידיה הקרובים. להבדיל מהקריירה הלא ממש יציבה שלה בטלוויזיה, בקולנוע, בתיאטרון או ברוקנ'רול, שם היא תמיד מצליחה לעלות על הגל הנכון ולשמור על יציבות, או לפחות לסייע לאחרים לעשות את זה, במסגרת עבודתה הצדדית כמדריכת גלישה.
על היבשה, כאמור, היא נאלצת להתנסות לאחרונה בהרפתקאות סהרוריות, כמו הצטרפות ללהקת אנרגיה חולנית, הרכב הגאראג'-פסיכדליה-סרף הוותיק והמוזר ביותר בארץ, בראשותם של אריה פיין ואורטויה לאדנר, שמשהו כמו 94 אחוז מבין תושבות גוש דן הן סולניות לשעבר שלו - בין השאר עברו שם רננה רז, קארין אופיר, שרה אדלר, נעמה שנדר ואפרת כהן - והשאר קיבלו לפחות פעם אחת בחייהן הצעה לאייש את התפקיד.
"האמת היא שאני די אחראית לזה", מודה ילון, "כבר שמונה שנים אני אומרת להם 'לא' כשהם פונים אליי, ונותנת להם טלפון של חברה כדי שיפנו אליה. אף פעם לא הערכתי אותם, אבל היום אני מעריצה אותם. תקשיב, הלהקה הזאת היא משהו מעולם אחר. אתה נכנס לאוטו של אריה (פיין), שזה מין אוטו אמריקאי ישן, מתפורר כזה, ופתאום וווש! אתה בשנות השישים! זה מדהים. והקטע הוא שאני בסך הכל באה לאולפן, שרה - כאילו, איי סקרים אנד איי שאוט כמו ילדה בת 3 - וזהו , יש אלבום. מה אכפת לי? זה כיף חיים".
התדמית הסטרילית של ילון - שחקנית שמזוהה עם סדרות ילדים כמו "השמינייה", "ראש גדול", "הנפילים" ו"חשופים" - לא ממש מסתדרת עם צרחות חושניות ועם רוקנ'רול מטונף. היא אולי פוגעת מעט באותנטיות, אבל עבור הלהקה זה עניין שולי; העיקר שיש זמרת. מה גם שסיפור החיים של ילון מסתדר עם האג'נדה ההיפית משהו של ההרכב: היא עזבה את התיכון בכיתה י"א וטסה ללונדון, התפרנסה מקיבוץ נדבות ("הסתובבתי שם ברחובות כשאני מחופשת לקבצנית מוקצנת כשעכבר ענקי על ראשי. האמת שעשיתי כסף לא רע בכלל"), חזרה לארץ, התקבלה לבית הספר למשחק של ניסן נתיב, וכשסיימה את הלימודים לוהקה, בין השאר, לסרטים "לילה ללא לולה", "אלנבי רומאנס" ו"סוף שבוע בתל אביב".
לאחרונה היא עשתה תפקיד שכלל עירום מלא בסרט "מי מנוחות" של אדם סנדרסון. "רואים לי שם את הכל, למטה ולמעלה, דאבל פיצ'ר - אבל זה עירום מוצדק", היא מסבירה. בתיאטרון היא התנסתה קצת פחות: בעבר היא השתתפה בהצגה "התפוז המכני" וכיום היא משחקת בהצגת הילדים "שחרזדה והגנב מבגדד" בבימויו של מנחם גולן, אבל את רוב הקריירה שלה עד כה היא הקדישה, כאמור, לטלוויזיה ולמוזיקה.
בשנתיים האחרונות, בפרט, היתה בעיקר זמרת (שרוב הזמן מצליחה להישאר בטונים הנכונים) וכותבת שירים (ילדותיים ופשטניים למדי, אבל ספוגי חן). למעט פזמון הפופ המעולה "אהבה רטובה", שיובל מנדלסון כתב והלחין עבורה, את כל השירים ב"אולי להישאר" - אלבום הבכורה שהוציאה אחרי כמה הופעות עם להקת הליווי שלה לשעבר, הקטקטים - ילון יצרה יחד עם הגיטריסט עופר קורן (היה בין השאר חבר להקת אלג'יר), שהיה בן זוגה במשך שבע שנים. הסיפור ביניהם נגמר לפני כשנתיים. את "להמשיך הלאה", הסינגל הראשון מתוך האלבום השני שלה, היא כתבה בהשפעת הפרידה ההיא.
"הייתי לבד, מכווצת בפינה, הרוסה לגמרי", היא אומרת, "סתם, אני צוחקת איתך, זה לא היה כזה טרגי, אבל כן, הייתי בבאסה. פרידה זה דבר מבאס, מה לעשות. יום אחד הלכתי בקינג ג'ורג' וקלטתי שאני כל הזמן עם הראש למטה, מסתכלת על הרצפה, ומשם בעצם השיר הזה הגיע. פתאום הבנתי שאני לא מרימה את העיניים שלי כי אני מחפשת קרקע בטוחה, כדי שאנשים לא יזהו אותי, וכדי שעופר ואני לא ניפגש. אתה יודע, העיר הזאת נורא קטנה, אבל אחרי פרידה אתה לא רוצה לראות את הבנאדם, לא את החברים שלו, ובטח שלא איזו ילדה בת 15 שצועקת לך 'היי, את איה מ'השמינייה'! איה, כואב לי...!'".
לאלבום הראשון שלך קראת "אולי להישאר" ועכשיו יש לך שיר שנקרא "להמשיך הלאה". יש פה התחלה של קונספציה.
"כן, אה? לאלבום השלישי שלי אני אקרא 'להתחיל מחדש', לרביעי 'אולי נחזור בכל זאת', לחמישי 'טוב, עכשיו זה באמת נגמר', לשישי 'אוקיי, לא יהיו יותר', לשביעי 'חבל שלא עשינו ילדים', ולשמיני 'משהו לנינים'".
מצחיק. אני רואה שכבר התגברת על הפרידה.
"לא יודעת. אומרים שאחרי שבע שנים האהבה נגמרת. אולי זה נכון. אני לא חושבת שהאהבה שלנו נגמרה, אבל בשלב מסוים זה פשוט נגמר, לא הסתדר יותר. היום, אחרי שעברתי את הקשר הזה, אני רק יכולה להגיד שאני לא מבינה בכלל איך אפשר להיות עם בנאדם שבע שנים, אבל אני בהחלט עדיין מונוגמית מאוד. אני פשוט מחפשת מישהו שיראה את העולם כמוני, שיראה את הים בדיוק כמו שאני רואה אותו עכשיו. אני לא בטוחה שהדבר הזה היה קיים בזוגיות של עופר ושלי במשך כל שבע השנים שהיינו יחד".
בשנתיים האחרונות היית לבד?
"היה לי איזה בן זוג לחצי שנה, אבל חוץ מזה, כן, אני לבד".
אני מניח שאין לך בעיה למצוא מישהו.
"תודה, אבל אני די קשה עם זה. אני לא בנאדם של סטוצים, בוא נגיד ככה. אני לא אלך הביתה עם מישהו שפגשתי בבר באותו ערב. אני כבר הרבה זמן לא כזאת. התבגרתי. סקס לא מהנה אותי אם אין שם המון אהבה, ויש ודאות מוחלטת שמדובר באהבה. אני צריכה להרגיש ממש בנוח עם בנאדם כדי להיחשף אליו. אחרת זה משפיע עליי מאוד לא טוב. מנגד, כשאני נקשרת, אני נקשרת עד הסוף".
אני חייב להגיד שיש עליך כל מיני סוגים של שמועות בעיר.
"אוקיי. מה למשל?".
נאמר, שאת לא רק בעניין של בנים.
"מה, אומרים שאני לסבית? די! גדול!".
אז את לא?
"אה... תשמע , אני לא, אבל אני לא שוללת התנסויות עם נשים, וגם היו לי כמה כאלה לפני די הרבה זמן. בגדול, אני בעד בחורים, אבל אם תהיה מישהי ממש שווה היא יכולה להיות אשתי ונביא יחד ילדים לעולם. כאילו, אני מחפשת בן זוג, אבל לא שוללת כלום. אם, נגיד, הייתי מוצאת את בת הזוג המושלמת והייתי אומרת 'וואי, אני רוצה לחיות איתה כל החיים!', אז כן, הייתי הולכת על זה, למה לא".
מה שילון כן שוללת היום זה שימוש בסמים למיניהם. באחד השירים שלה, "כדורים פורחים", היא מדברת על נזקי הריטלין. "אני פריקית של סחיות", היא אומרת, "אני הבנאדם הכי סחי שפגשת בחיים שלך. לא, באמת, אני אחת החנוניות הגדולות שיצא לך לפגוש. הרוקנ'רול זה הדבר היחיד שממסטל אותי, ואני חייבת להגיד לך שאנרגיה חולנית זה אחד הסמים היותר חזקים שלקחתי לאחרונה. אני פוחדת שההשפעות שלו הן בלתי הפיכות".
את בטח מודעת לכך שהאג'נדה הסחית הזאת לא מסתדרת עם הרצון שלך להיות כוכבת רוק.
"אני לא מסכימה איתך. אומרים שאם אתה מעשן ג'וינט אז נפתח לך הראש ואתה נהיה יצירתי, אבל זה שטויות. מצאתי את הדרך ליצור בלי הדברים האלה: פשוט ליצור כל הזמן - עד שאני מגיעה לאמת שלי. זה הכי עובד לי. פעם הייתי מאוד פרי ספיריט וכל זה, אבל היום אני מחפשת כמה שיותר סחיות. אני תמיד אומרת שסמים כאילו פותחים לך דלת אבל לא נותנים לך כוח לעבור דרכה".
חלק מהניסיונות היצירתיים שלה מתמקדים במציאת פרנסה. מלבד בת-מצוות, היא גם מעבירה לאחרונה סדנאות משחק לבני נוער. במשך ארבעה ימים ישנים אצלה בבית 12 נערים שחולמים להיות שחקנים, והיא מנסה להקנות להם, בעזרת מורים מקצועיים נוספים, יסודות בדיאלוגים, בעבודה מול מצלמה וכו'.
"אני לא עושה להם חיים קלים", היא מסבירה, "הם קמים כל יום בשש בבוקר ומסיימים באחת בלילה, ועובדים קשה מאוד על המון דברים. הבעיה שאני עדיין לא מבינה כל כך בכסף, ככה שזה לא בדיוק הופך אותי לעשירה, אבל אני מקווה שיום אחד אני אלמד איך להתפרנס מזה טוב יותר. בינתיים, איכשהו, יש לי בדיוק כמה שאני צריכה. מצד אחר, אני מאוד מצטערת היום על זה שסירבתי להופיע בפסטיגל, למשל, כשהציעו לי לעשות את זה בגיל 19. אני לא מאמינה שאמרתי לזה לא, כי זה היה נותן לי המון אוויר מבחינה כספית. הייתי יכולה לעשות עוד אלבומים, לשלם שכר דירה בזמן, לעשות המון דברים. בזמנו חשבתי על תדמית ועל כל מיני דברים טיפשיים כאלה. היום אני כבר יודעת שעשיתי שטות, אבל בסדר, לא נורא, אני מסתפקת במה שיש לי. אני לא מקנאה באף אחד".
גם לא באיילת זורר, למשל, ששיחקה איתך ב"לילה ללא לולה"?
"לא ממש. להפך, היא נותנת לי תקווה. היא הרי עשתה סרט ישראלי אחד טוב, האנשים הנכונים ראו אותה - וזהו, דאט'ס איט. בוא נגיד שאני לא אתנגד אם יתקשרו אליי מהוליווד ויציעו לי משהו - ואני משערת שזה יקרה ממש עוד מעט. יאללה, אני זמינה, תתקשרו. סתם, האמת היא שלא מזמן התקשרה אליי איזו סוכנת מהוליווד ואמרה לי שהיא רוצה אותי בסוכנות שלה, אבל כמה ימים אחרי זה היא התחרפנה ועברה לגור במנזר בודהיסטי בהודו. נו, ככה זה בחיים, מה אני יכולה לעשות?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם