שוב מאופק: הראל סקעת לא מספק את הסחורה
אם ציפיתם שהיציאה מהארון תעזור להראל סקעת להשתחרר גם מוזיקלית, טעיתם. אמנם יש כמה שירים טובים באלבומו החדש "שוב מאושר", אבל הוא עדיין לא מספיק מקורי ונועז
הראל סקעת, ''שוב מאושר'', ארומה מיוזיק
אם ציפיתם לאלבום פופי קליל שחוגג את חייו החדשים של סקעת נכונה לכם אכזבה. סקעת, גם מחוץ לארון, הוא בחור די כבד, בומבסטי ומלא פאתוס כפי שמצטייר בשירים כמו "כמה עוד דרכים" ו"שוב מאושר".
הראל סקעת
יח''צ
גם כאשר סקעת מנסה להשתחרר זה נשמע מאולץ. ב"תהיה לי אהבה", למשל, הוא מנסה לקבל השראה מהפראיות האפרת גושית אבל זה נשמע בעיקר מתאמץ ויותר כמו חיקוי מאשר אינטרפרטציה. ב"משהו טוב" הוא כבר מושפע מ"העין" של ברי סחרוף ושוב לא ברור למה בחור צעיר שסוף סוף לוקח את חייו בידיו לא יכול להוציא מזה משהו
מקורי משל עצמו.
גם המילים קלישאתיות, לפעמים באופן מביך, כמו בדואט המאכזב עם פוליקר "גיבור" או ב"משהו טוב". את שניהם אמנם לא כתב סקעת בעצמו אלא יואב גינאי ונעם חורב בהתאמה, אבל היי, מישהו היה צריך לבחור אותם. ההפקה והעיבודים המוזיקליים של רן שם טוב שעובדים היטב בהרכב המקורי שלו איזבו, לא מצליחים לשחרר את סקעת מהקיבעונות שלו ויתכן שאפילו מוסיפים לאווירה המעוצבת והמופקת-מדי של האלבום.
יתכן שהייפ היציאה מהארון שהגיע עם האלבום החדש של סקעת הוא בעוכריו. יתכן שאם זה היה פשוט "האלבום השלישי" של הראל סקעת האכזבה היתה הרבה פחות גדולה. בסך הכל יש כאן גם שירים מצויינים כמו "המאה ה-21" ו"כדורי המואר" אבל בואו נגיד שאפרופו אלבומי יציאה מהארון Listen without Prejudice של ג'ורג' מייקל, זה לא.
בזמן האחרון ניטש ויכוח בין מבקרים שונים על השימוש בגוף נקבה בשיריו של הראל סקעת. מבחינתי הוא יכול לשיר גם בגוף שלישי רבים, כל עוד יהיה שם משהו אמיתי ונוגע.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם