צער לא רב: הסיכונים של רות דולורס וייס משתלמים
הבחירה להוציא אלבום כפול היא בעייתית בפני עצמה, אבל אלבום כפול של קאברים בלבד זה כבר לגמרי משוגע. רק רות דולורס וייס יכולה לעשות את זה ולצאת בחיים
רות דולורס וייס, ''My Middle Name is Misery'', היי פידליטי
בכל זאת, לגשת לאלבום כפול שכולו גרסאות כיסוי, של זמרת ישראלית צעירה ששרה באנגלית, זו משימה לא פשוטה ואף מפחידה. טיבם של אלבומים כפולים להיות ארוכים מדי, וכמעט תמיד קורץ להוציא מהם כמה שירים ולערוך את הנותרים והמוצלחים יותר מחדש על גבי דיסק בודד. יותר מזה מרתיעים אלבומי מחווה וגרסאות כיסוי, כשהחשש מלשמוע שיר אהוב שגדלנו עליו בגרסה מעפנה יכול להפוך ברגע כל חולה מוזיקה לחולה נפש. תוסיפו לזה את העובדה שהאלבום כולו הוקלט בסוף שבוע אחד, או במילים אחרות - בתקציב ישראלי מינוס, וקבלו חשש כפול באריזת קרטון חומה ששמו האמצעי הוא צער.
רשימת השירים שוייס בחרה לכסות מגרה ומרתיעה בו זמנית. בלי יוצא מן הכלל, הרשימה מעידה על טעמה המוזיקלי המצוין של הזמרת. באופן לא מפתיע, קינג קרימזון ורוברט ואייט מקבלים כיסוי מצד אחד, נינה סימון ובילי הולידיי מצד שני. בדיוק מה שוייס צריכה לבצע אם כבר החליטה לצאת להרפתקאה הניסיונית הזאת. כששומעים את הביצועים המיוחדים והאמיצים שלה לשירים הקלאסיים ברצף, מבינים שהכישרון של וייס ושהקונספט החי, החם והנושם של האלבום כל כך מחמיאים להם, שגם הרתיעה המתבקשת שקדמה לשמיעת האלבום מתפוגגת.
יהוא ירון, שהגה והפיק את האלבום יחד עם וייס, יורש לאט אבל בטוח, עם כל פרויקט חדש בו הוא משתתף, את כיסא נסיך האינדי הישראלי החדש, כשרוחו מורגשת בכל פינה. הבס הדומיננטי אך המאופק שלו מטלטל והאווירה הקודרת שהוא מביא איתו חוברת לצלילוּת קולה של וייס בשלמות ויופי של קשת בענן. איתי וייס, אחיה של רות, שמגיח מהרמקולים פעמיים בשירה וגיטרה, עושה סלט של רעל רגשי מ"Toxic" של בריטני ספירס כשהוא הופך אותו מסטוץ זול וארעי למערכת יחסים ארוכה וכואבת. כשהוא שר את "Wedding Dress", וייס נשמע כמו בנו האבוד של מרק לנגן בכבודו ובעצמו.
דוקא הגרסה של וייס ל"Moonchild" של קינג קרימזון לא עומדת בסטנדרט הגבוה ששמונת המוזיקאים הצליחו להשיג בסוף שבוע תל אביבי קצר ולוהט. אבל כשמדובר בתשע עשרה גרסאות כיסוי לשירים מוכרים ואהובים, מותר לפספס עם שיר אחד. קל בהרבה היה ליפול במלכודת האובר-דרמטיות, להיסחף בזרם תיאטרלי מקושקש של קאברים בביצועים סופר מגניבים עם חצוצרה וקרן יער. וייס לא נופלת בפח הזה ומצליחה להשאר רצינית, אמיתית ואותנטית לאורך כל ההרפתקאה המיוחדת, שאם שמה האמצעי הוא צער, אזי שמה הפרטי הוא אהבה, ושם משפחתה הוא התמזגות.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם