הבעיה ההונגרית: זיכרונות מהכיבוש ההונגרי
הסופר ההונגרי שאנדור מאראי כתב ביומניו כי בני עמו אינם יודעים מהו חופש. התחזקות הפשיזם בהונגריה כיום מרמזת שצדק
כעת רואים אור בעברית יומניו של מאראי בספר "זיכרונות מהונגריה 1948-1944" (בתרגום רותי גליק, הוצאת כתר). בספר מתאר מאראי את ההתרחשויות בארצו מיום לפני הכיבוש הגרמני עד הכיבוש הרוסי והתבססות הדיקטטורה הקומוניסטית בהונגריה. הספר הוא שילוב בין יומנים אישיים שנכתבו בזמן אמת לבין פרקי הגות ואינטרוספקציה מרתקים של אדם שמביט לאחור על עברו - האישי, הלאומי והתרבותי.
בהמשך מתאר מאראי את סוף הערב הזה, תיאור שכמו נלקח מאחד מספרי הפרוזה שלו: "העוזרת נכנסה לחדר והתחילה להוריד את הכלים מהשולחן בכפפות לבנות, כמו שנהגה להגיש את האוכל... עברתי לחדרי והתיישבתי ליד שולחן הכתיבה הישן. העיר שנשקפה מבעד לחלון היתה שקטה באותו ליל אביב צונן. רק לעתים נשמע רעש של טנק שנע לכיוון גבעת הטירה, מסיע אנשי גסטפו כדי לתפוס את משרדי השלטון".
מאראי טוען כי העם ההונגרי אינו יודע חופש מהו. רק את השעבוד הוא מכיר מקרוב. אדונים קודמים הולכים, אדונים חדשים באים - והוא נשאר משועבד. בסצנה בלתי נשכחת הוא מתאר את המפגש הראשון שלו עם חייל רוסי צעיר, לאחר שהסובייטים שחררו את הונגריה מהכיבוש הנאצי - רק כדי להמירו בכיבוש משלהם. זה היה בערב חג המולד של 1944, בחצר מועצת הכפר. החייל, רכוב על סוס וחמוש באקדח, שאל את מאראי: מי אתה?". מאראי השיב: "אני סופר". החייל משחרר את הסופר ההונגרי לביתו. יש ברוסיה כבוד לסופרים.
אבל השאלה ששאל אותו הרוסי על הסוס, "מי אתה", תהדהד לאורך כל היומנים. מאראי מבקש לשכוח כל מה שידע עד אז על רוסים ועל קומוניזם ולהבין את זהותו מהתחלה, מן היסוד. במאה ה-16 תבעו הטורקים תשובה מן המערב, מי אתם? מה יש לכם לתרום למען הקדמה? והתגובה לא איחרה לבוא - הרנסנס, הרפורמציות. "כיצד יגיב אפוא העולם שלי, העולם המערבי, על בואו של החייל הרוסי הצעיר הזה?", הוא שואל.
מאראי מנסה להבין מה באמת רוצה ממנו אותו חייל רוסי צעיר, ומגיע למסקנה: הוא לא יסתפק רק בתבואה, בשמן, בפחם ובמכונות. "נודע לנו שהוא רוצה
מאראי עזב את הונגריה בשנת 1948. הוא לא יכול היה לסבול עוד את הדיכוי הקומוניסטי, ועבר לחיות באירופה ובארה"ב. אבל הוא המשיך לכתוב בהונגרית, פרסם יותר מ-50 יצירות שרובן לא תורגמו לשפות אחרות בחייו, ולא זכה לראות את הצלחת ספריו. "הספר הזה הוא מעין רומן אוטוביוגרפי", אומרת המתרגמת. "מאראי מתאר בו גם את הטרגדיה של הונגריה הכבושה על ידי הרוסים וגם את הטרגדיה האישית שלו, איך ארצו נהפכת לפשיסטית ולקומוניסטית, שוללת את הקיום החופשי והמחשבה החופשית, מקיאה אותו מתוכה".
מאראי היה נשוי ליהודייה, אבל הוא ממעט לכתוב על כך ביומנים, נמנע מלהזכיר את העובדה שהיה צריך להימלט מן הנאצים בשל מוצאה היהודי, ולא מתייחס כמעט לשואת יהודי אירופה. "יחסו של מאראי ליהודים אמביוולנטי", אומרת גליק. "מצד אחד ברור לו שהיהודים היו קורבנות של הנאצים. אבל ליהודים ההונגרים אחרי המלחמה היה מקום מרכזי במשטר הקומוניסטי, והוא זוכר להם את זה. כבורגני הוא שנא בכל הווייתו את המרקסיזם, אבל הוא גם התנגד לשנאת יהודים.
"ההונגרים עד היום לא מדברים על שיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים", מוסיפה גליק, "אולי כי הונגריה לא באמת עברה תהליכים של דמוקרטיזציה. כשחתן פרס נובל לספרות אימרה קרטס רצה לפרסם את ספרו 'ללא גורל' ב-1975, הוא הסתובב איתו 15 שנים, וכולם אמרו לו שהשואה אינה ושא לרומן. בניגוד לגרמניה המערבית, בהונגריה לא שואלים מה עשה אביך במלחמה".
"הזיכרון ההונגרי מאוד מורכב", אומר הד"ר רפי ואגו מאוניברסיטת תל אביב, מומחה למזרח אירופה. "ב-1919 היתה שם תקופה קצרה של שלטון קומוניסטי, אנשים ממוצא יהודי עמדו בראשו. עד היום העיתונות הימנית בהונגריה מזכירה 'הנה היהודים שלטו בנו'. מאראי לא היה אנטישמי, אבל הפריע לו היהודי על פי הסטריאוטיפ האירופי הוותיק - חמדן שמחפש להשתלב מהר".
גם ראש המשטרה החשאית בהונגריה הקומוניסטית היה יהודי. לפי התפיסה ההונגרית הרווחת עד היום, אומר ואגו, היהודים ביצעו מעין טרור אחרי מלחמת העולם השנייה. "יותר מחצי מיליון יהודים הונגרים נספו בשואה", אומר ואגו. "הונגריה מסרה את רוב יהודיה לגרמניה להשמדה, ובלי ההונגרים הגרמנים לא היו מסוגלים לעשות זאת. אייכמן לא שיקר במשפט שלו בעניין הזה. אבל עדיין ההונגרים רואים בהשתלטות הקומוניסטית טרור יהודי. ברה"מ והמדינות הקומוניסטיות, בעיקר אחרי 1967, תפסו את ישראל כמדינה פרו-מערבית, אימפריאליסטית. התפיסה הקומוניסטית אמרה - אם נדבר יותר מדי על היהודים כמסכנים וכקורבנות של הנאצים, אנשים ישאלו מה קרה לשרידי השואה, איפה הם נמצאים, ואז יצטרכו לספר להם על ישראל, וזה יכול לעורר אמפתיה כלפי ישראל, ובכך הן לא רצו".
דומה שהונגריה היא מדינה של קיצוניות. בשנים האחרונות עלה שם כוחם של הפשיזם והימין הקיצוני, שלווה בתופעות לאומניות ואף גזעניות. "אמנם הממשלה ההונגרית הנוכחית חיובית מאוד כלפי ישראל", אומר ואגו, "אבל המערב מגנה אותה בשל ריכוזיות יתר, פגיעה בחופש הפרט והעיתונות, הצרת סמכויות בתי המשפט וסגנון אוטוריטרי".
אמביוולנטיות, אם כן, היא שם המשחק. אצל שאנדור מאראי, ובהונגריה כולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם