הנעה קדמית: יאפים עם ג'יפים לא יעשו לכם חיים קלים
יאפים עם ג'יפים, אחד ההרכבים הטובים בישראל, יוצאים מחר לסיבוב הופעות חדש ומקווים להמשיך להקשות על המעריצים שלהם. ויש גם רמיקס חדש
האזינו בבכורה: יאפים עם ג'יפים - "בין הדבשות" (רמיקס של בניה)
בדרך כלל אמנים אוהבים לדבר על היצירה שלהם.
"אפשר לנתח את זה, אבל זו לא העבודה של הצייר. זו העבודה של הצופה, מבקר האמנות, או מי שאוהב לדבר על יצירה. אפשר לחוות את היצירה ואפשר לדבר עליה. אנחנו בעניין של לחוות. לעבוד על משהו ופשוט לתת חופש לכוחות האלה שמניעים אותנו, שמעניינים אותנו. אין לי תשובה".
יעיש: "היו יותר מדי דברים בזמן ההקלטות בשביל להיות מודעים אליהם או לפרט אותם. זו לא נקודת זמן אחת, הקלטות של אלבום אצלנו נמתחות על גבי כמה שנים. זו עבודה מתמשכת, וכל הדברים שחווית במהלך התקופה הזאת פשוט נכנסים אליו. אי אפשר לשים על זה את האצבע".
אם כל כך חשובה לכם ההתמקדות ביצירה למה לאלבומים שלכם לא מצורפת חוברת טקסטים?
קיצ'לס: "אנחנו לא רואים טעם או סיבה לעשות חיים קלים למאזין. יש למאזין איזושהי אחריות כשהוא יושב ומקשיב למה שאנחנו עושים. למה להקל עליו? למה לשים לו את הדברים ביד? הוא צריך להקשיב למילים ולנסות לראות אותן בתוך תמונה גדולה יותר. וכל עוד יש לנו שליטה בזה, היינו מעדיפים שזה יהיה ככה. אני חושב שכל מוזיקאי מפעיל את מי שמאזין לו, השאלה אם אתה מפעיל אותו כמו רובוט או שאתה גורם לו גם להתעמק ולקחת חלק בפרשנות של הדברים. וברגע שהמאזין עושה איזושהי פעולה משלימה למה שהוא מקשיב לו הוא לוקח חלק במוזיקה. הוא משתתף פעיל".
כפי שהם מעידים בעצמם, יאפים עם ג'יפים לא כאן כדי לעשות לכם חיים קלים. הם לא יעזרו לכם לטפס לגובה השפה שמרכיבה את יצירתם הפתלתלה ולא מעוניינים להסביר גם את מקור עולם המושגים התנ"כי שאלבומיהם נוהגים לפלוש אליו תכופות. ועדיין הם אחד ההרכבים הטובים בישראל, מלווים בקהל נאמן שיש לו ציפיות גבוהות. אם הם לא היו נהנים להופיע בפני קהל עם חומרים מאלבומם האחרון, "קיץ של עור נמר", ושני האלבומים שקדמו לו, כפי שהם עומדים לעשות מחר (רביעי) בבר "האזור" בתל אביב, סביר להניח שגם היו נמנעים מכל הבוג'ארס המעיק של ראיונות ושאלות התוהות לגבי ההצהרה שבמגורים בירושלים.
הם מודעים להערכה הרבה שהם זוכים לה ולשבחים הרבים, ואוהבים לתת לאמנים אחרים להעניק פרשנות לשיריהם באמצעות רמיקסים. ובכל זאת, כל אלה אינם סיבה טובה מבחינתם להסביר את המניעים שמאחורי יצירתם, לנדב מידע על חייהם הפרטיים, או לספר מה עומד מאחורי הימנעותם הנחרצת מפלטפורמות סלולריות. "אנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים להיות מעניינים או מגניבים בשביל להפיץ את המוזיקה שלנו", מסביר יעיש, שחוסך במילים אפילו יותר משותפו.
לא עניין אתכם מעולם לדעת קצת יותר על האמנים שאתם אוהבים?
קיצ'לס: "עד גיל מסוים כן עניין אותנו, אבל זה רק הוביל לאכזבה. זה פשוט לא עניינו של אף אחד מי אנחנו ומה אנחנו. מה שבא לנו לשתף אנחנו משתפים. אנחנו מוציאים מוזיקה, זו הבמה הציבורית שבה אנחנו מוכנים לחשוף. כל השאר הוא פרטי, לא שייך. היום כותבים על אנשים, לא כותבים על מה שאנשים עושים. אתה קורא בעיקר על טרגדיות משפחתיות ועל התמכרויות לסמים. זה מה שמוכר".
אתם יכולים לבחור על מה לדבר.
"כן, אבל הסקרנות היא מראש צהובה ולא עוזרת להבין את היצירה. אתה יכול אולי לחשוב שאתה מבין. אבל אני לא חושב שיש אמת. מהרגע שאנחנו מוציאים שיר אנחנו מודעים לזה שיש לו חיים משל עצמו ושהמאזין יעשה עם זה מה שהוא רוצה. בגלל זה אנשים מאוד אוהבים ספורט, כי הם הולכים למשחק ויודעים שאם הכדור נכנס לתוך החישוק זה 2 נקודות. זו סדרה של חוקים שפועלים לפיהם. במקרה שלנו אתה עומד מול משהו בלי חוקים, בלי שרטוט של גבולות, אתה לבד מול עבודה. זה דורש ממך מאמץ בתור מאזין או צופה לגלות את החוקיות או להטעין אותה במשמעות משל עצמך. לקבל את סיפור המסגרת גם מקהה את העוקץ. לספר על הילדות שלנו או על הטראומות שעברנו זה לא שייך, זה גם לא עניינו של אף אחד, בגלל זה קוראים לזה חיים פרטיים. אנשים הופכים להיות בסופו של דבר המוצר. אף אחד לא באמת מוכר מוצר שהוא רק ההקלטה שלו, הסרט שלו, הספר שהוא כתב. זה הולך ונעלם".
יעיש: "בעצם כל הדברים האלה הם הנחיות של איך להקשיב לשיר. איך להבין אותו. אם אתה יודע שהזמר היה גבוה אתה כבר חייב להבין אותו בדרך אחרת. אתה יכול לגשת לשיר בלי לדעת שום דבר אחר. זו חוויה מסובכת, אבל העובדה שלמישהו קרה משהו מעניין בחיים לא הופכת את היצירה שלו למעניינת".
יכולתם באותה מידה לשחרר אלבום לרשת בצורה אנונימית.
קיצ'לס: "כשאתה מוציא אלבום ואתה יודע שסיימת אותו, אתה יודע שאין יותר מקום לשינויים. השירים יצאו החוצה והם הולכים לקבל חיים משל עצמם דרך פרספקטיבות של אנשים שלא היו חלק מהיצירה. בשבילנו ללמוד מה שעשינו דרך אנשים אחרים זה מעניין. זה גם סוג של דרך להתקדם, דרך הפידבקים. הסיבה שאנשים מוציאים בכל שנה אלבום זה רק בגלל יחסי הציבור, בגלל שחברת התקליטים צריכה שהפנים של האמן יהיו שם בחוץ. בגלל שלנו זה פחות חשוב וזה לא מוביל אותנו, אז אנחנו יותר קשובים לצורך של היצירה. או שאתה צריך להיות גאון מאוד גדול בשביל להוציא אלבום כל שנה ושהאלבומים שלך יהיו ראויים ומעניינים ומאתגרים, או שאתה פשוט מוציא אלבומים מחורבנים. ברוב המקרים האלבומים מחורבנים".
יאפים עם ג'יפים, ההופעות הקרובות:
יום ד' 18.1 ב"איזור" (הרכב 13, תל אביב) בשעה 21:00
יום ד' 1.2 בצוללת (הרכבים 13, ירושלים) בשעה 22:00
מופע פותח - מוג'הדין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם