יוצאת מהבועה: דניאלה וירצר היא בכלל ילד ערס
בזכות רזומה מקצועי שהולך ומתארך ותפקידים בקאמרי ובסדרה "יחפים" של הוט, דניאלה וירצר כבר מספיק בטוחה בכישורי המשחק שלה. עכשיו רק נותר לברר אם היא היפסטרית, ערסית או סחית בלטה
חמודה, דניאלה וירצר, אך יש להיזהר מפניה. מאחורי עיניה השוחקות, ממדיה הצנומים וארשת התום הנערית שלה מתחבא ילד ערס רמת גני. "זה קרה כשהייתי בכיתה ה'", היא מנסה לשחזר לקראת סוף הדרינק השני את האירוע המכונן מעברה, שהתרחש בחצר בית הספר היסודי ע"ש יאנוש קורצ'ק, אי שם בערבות עיר הלוויין הקשוחה. "בדיוק עמדנו בתור לקפיצה לרוחק, והיתה איזו ילדה אחת שקראו לה שיר-אל...".
כבר נשמע מפחיד.
"נכון! והיא היתה ממש גדולה כזאת, מפחידה, ופתאום היא באה אליי, סתם, בלי קשר לכלום, ודחפה אותי. אתה קולט? ". לא בסדר. ומה עשית? "הסתכלתי עליה כזה, אמרתי לה 'מה הקטע שלך?', ואז התחיל גירל פייט. עכשיו, אני באתי לזה בקטע של להילחם כמו שנלחמים - אתה יודע, עם כבוד - אבל היא משכה בשיער, שרטה אותי, עשתה דברים לא יפים. אחר כך הלכתי לצד וממש בכיתי".
טוב, היא בטח קינאה בך כי היית יותר יפה ממנה. אפשר להבין.
"בכיתה ה' ממש לא הייתי יפה. ממש לא".
ולא יצאת עם הקוורטר בק של השכבה?
"נראה לך? האמת היא שבדיוק לא מזמן פגשתי מישהו שהיה איתי בכיתה ברמת גן, וכמה ימים לפני כן דיברתי עם חברה שלי על זה שבטח כבר יש מצבה על שמו או שהוא מאחורי סורגים. פלא שאני עדיין בחיים אחרי שלמדתי ביסודי הזה. נס שלא פוצצו אותי שם במכות. היה לי שם רק חבר אחד טוב והיינו שני האשכנזים היחידים בשכבה. זה היה לא פשוט בכלל, אבל למזלי, אחר כך, בתיכון, כבר התחילה תקופה אחרת. תקופת נירוונה, אליס אין צ'יינז, פנתרה, ספולטורה, כאלה. הייתי חזק בקטע של מוזיקה אלטרנטיבית, הכי חזק, אבל בריט-פופ וכאלה לא אהבתי. זה מזעזע לגמרי. אני לא היפסטרית, אגב".
תוכיחי.
"בקיץ האחרון ישבתי אולי שלוש פעמים ב'תדר', אני לא יודעת מה יהיה הטרנד הבא ואין לי מושג של מי השיר שאנחנו שומעים עכשיו ברקע".
נו באמת, אלה הפיקסיז.
"וואלה? זה הם? אתה רואה? אני סחית בלטה".
מכורה ל"עספור"?
"לא ראיתי את זה בחיים".
תכף תגידי לי שאת גם לא יודעת שאנחנו מפסידים עכשיו פרק של "האח הגדול" בטלוויזיה.
"לא היה לי מושג. נשבעת לך".
בקיצור, את לא סחית ולא בלטה.
"אני דניאלה. זה שם מצוין, דניאלה. שנים כעסתי על אמא שלי שקראה לי על שם של גבינה, אבל עכשיו אני ממש אוהבת את השם שלי".
דניאלה וירצר - כפי שנראה על פניה ונשמע מדבריה - אוהבת בימים אלה את החיים, באופן כללי. בין השאר היא אוהבת לשחק בסדרה "יחפים" של הוט ובהצגות "אורזי המזוודות" ו"מעגל הגיר הקווקזי" של הקאמרי, לשלב במשפטיה כמה שיותר מילים וביטויים באנגלית אמריקאית, לגור בדירתה השכורה שבצפון הישן של תל אביב (אחרי תקופה די ארוכה בפלורנטין) עם צמד חתוליה, וגם, בלילות קרים, להתכרבל בחיקו של הנוכחי. הסיפור שלה עם קותי (המוזיקאי אופיר קותיאל) נגמר מזמן, גם שלום מיכאלשווילי
יותר מזה היא לא מוכנה לספר עליו כרגע. היא רק אומרת שהוא מקסים, שהוא מתייחס אליה יפה ושהוא נראה טוב - למרות שבגדול היא לא בקטע של חתיכים, לטענתה. "לא הייתי עושה את עוז זהבי, לדוגמה", היא אומרת.
ואת מי כן היית עושה?
"לא יודעת, זרוק שמות".
בני גנץ?
"לא!".
יאיר לפיד?
"לאאאאאאאאא".
נועם טור?
"לא".
אוהד קנולר?
"גם לא. כאילו הוא חמוד, אבל הוא שיחק עכשיו את סבא שלי ב'יחפים'. זה גילוי עריות, בנאדם".
דורון צברי?
(היא עושה עם האצבע תנועה ארוכה של "לא") "רגע, אני כבר אומרת לך את מי כן הייתי עושה... הנה, הנה, זה בא... תומר יוסף! (הסולן של בלקן ביט בוקס). אין, הוא הורס. הוא מוזיקאי מדהים והוא סקסי עד החלל. בכלל, אני אוהבת אנשים כמוהו, עם כל כך הרבה אנרגיה".
ולאיזה סוג של גברים את לא יכולה להימשך, למשל?
"יש כל מיני סוגים, נו. לפני כמה זמן יצאתי לסוג של בליינד דייט. זה לא היה ממש בליינד דייט, כי אתה יודע, יש היום פייסבוק, אבל התמונות שם לא תמיד משקפות את המציאות. בקיצור, הבחור ההוא נראה כאילו הוציאו אותו עכשיו מאיזה חור. הוא היה קיבוצניק כזה, במובן המוזנח של המילה. מוזנח מדי. אני לא נמשכת למטרוסקסואלים, אבל הוא היה נראה כזה... לא יודעת, לא רחוץ. מהרגע שראיתי את הבנאדם ידעתי שאין שום סיכוי שתהיה עוד פגישה".
ומה בנוגע לבחורים שמתחילים איתך בברים? מה דינם?
"אני לא מאמינה בלהתחיל עם בנות. זה מרתיע. פעם ישבתי עם איזה ידיד שלי בבית קפה, וכל הזמן מישהו הסתכל עליי. באיזשהו שלב קמתי ללכת לשירותים וההוא ניגש אליי - והרי ישבתי עם בחור - ואמר לי'תקשיבי, חמודה, את הולכת להיות האמא של הילדים שלי'. זה היה קריפי. אולי אתה חושב עכשיו שיש בזה משהו רומנטי, אבל זה הכי לא. זה אגרסיבי. שלא לדבר על הידיד שלי, שנורא נעלב. מה, הוא עז? זו אפילו לא רק הפגיעה בי. זה משהו שלא יפה לעשות בין גבר לגבר".
טוב, בדרך כלל זה לא עובד ככה. את יודעת, יושבים בבר, מתחילים לדבר עם הבחורה בכיסא ליד, ומפה לשם זורמים יחד הביתה.
"אני לא בעניין הזה. אין סיכוי שאני אלך הביתה עם מישהו שפגשתי בבר. אני בחורה איכותית. אני בטוחה שלא היית צריך את התשובה הזאת כדי לגלות את זה, רועי".
נכון, את בחורה איכותית עם קעקוע סקסי בגב.
"זה פרפר. האמת היא שזה סתם ציור שאהבתי בגיל 15, כשעשיתי אותו, אבל זה די נחמד כי כנפיים של פרפרים נראות כמו עיניים, בכוונה, בשביל להפחיד טורפים. בקיצור, יש לי עיניים בגב, כמו למורות".
נראה לי שבמקרה שלך זה דווקא מושך טורפים.
"כן, יש מצב".
זרקת פעם מישהו בסמס?
"אה... כן , אבל אחרי דייט אחד. זה לא נחשב לזרוק. הסמסים עשו את הסיפור הרבה יותר פשוט בקטע הזה. אתה בעצם מוריד מעצמך את האחריות לזה. זה כאילו עשית ולא עשית. אבל בסדר, זה עדיף על החארות שמנפנפים אותך ולא עונים לך לטלפון".
די , אין סיכוי שחווית דבר כזה על בשרך.
"למה לא?".
כי את דניאלה וירצר.
"ולמה אי אפשר לזרוק את דניאלה וירצר? כי היא יפה? יש עוד דברים בבנאדם חוץ ממראה חיצוני. אחד הדברים שאולי קצת דפוקים אצלי זה שלפעמים אני וויי טו רגישה. אני בוכה מכל שטות. יש ימים שאני קמה כמו אריה, אבל יש גם ימים שהעצבים שלי מאוד חשופים. הכל אצלי בווליום גבוה. הכל חזק. הבעיה היא שבסופו של דבר אתה מעייף את עצמך וגם אנשים אחרים. זו בעיה לא פשוטה בכלל".
הסיפור של דניאלה וירצר מודל 2011 - דניאלה העסוקה, המחושלת, הבטוחה בעצמה וברצונה להישאר שחקנית - מתחיל למטה, בתחתית, עם ובלי מירכאות. היא לא מגיבה טוב לניסיון לחזור איתה לתקופה שבה עבדה כמלצרית בבית הקפה הברנז'אי ההוא בתל אביב כדי להשלים הכנסה. היה לה שם קצת מבאס וקצת מעניין - אבל זהו, היה ונגמר. כיום היא מתפרנסת רק ממשחק, בעיקר בתיאטרון.
"אתה רואה אותי ממלצרת איפשהו?", היא שואלת בחצי כעס, "נראה לי שהיית יודע אם הייתי ממלצרת היום. יש לי עבודה כרגע, אני לא צריכה לעשות את זה. זו היתה תקופה כזאת. תמיד יש תקופות, בטח כבר קראת על זה הכל. עזוב, הלאה. בוא נסכים על זה שמהתחתית אפשר רק לעלות ונניח לזה".
אוקיי, רק מעניין אותי לדעת אם הצלחת להשיג ג'ובים בזכות העבודה שלך שם. בכל זאת, יושבים שם כל מיני אנשי תעשייה.
"כן, כמו שאתה רואה, אני מככבת עכשיו על כל השערים ואני כל הזמן אול אובר דה פלייס. אני ובר רפאלי ככה (מצליבה אצבעות). לגמרי, מה אתה יודע".
היא סרקסטית, בסדר, אבל עדיין, מצבה לא ממש רע. קורות החיים שלה - שכוללים תפקידים בטלנובלה "לחיי האהבה", ב"אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית" הלא מצחיקה, ב"אגדת דשא" האיומה, בסרט "הבועה" (שם חשפה את שדיה), ומאוחר יותר ב"מסכים" וב"גבוה וגרינבאום" - עדיין ממתינים לתפקיד רציני בטלוויזיה או בקולנוע שיהפוך אותה לכוכבת מוערכת. אבל יש זמן, זה עוד יבוא, וירצר אופטימית. אולי אף יצוץ, ביום מן הימים, משהו מעניין בחו"ל. לאחרונה ניגשה לאודישן לתפקיד נערת ג'יימס בונד ולא עברה אותו, אבל אולי מישהו בכל זאת שם עליה עין.
"אחד הדברים שאני אומרת לעצמי בזמן האחרון זה שבסופו של דבר אני מקבלת את מה שאני צריכה לקבל, בזמן שאני צריכה לקבל אותו", היא מגלה. "להיות שחקן דורש עור של פיל. יש המון דחייה, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא אישי. פעם הייתי מוציאה את זה לגמרי מפרופורציה. הייתי לוקחת את זה ממש קשה. לפעמים הרגשתי שאולי אני לא מספיק טובה בזה, אולי אין לי מספיק כישרון. כשהייתי בת 17, למשל , עשיתי אודישן לתפקיד הראשי ב'כנפיים שבורות'. התפקיד הזה נכתב במקור בשביל מיה מרון, אבל מיה היתה אז בחו"ל. עשיתי שלושה אודישנים, אחד מהם כבר היה מול אורלי זילברשץ, האמא של מיה מרון בסרט, והלך ממש טוב. בסופו של דבר נקשרתי לתפקיד מאוד, פיתחתי המון ציפיות, ואז הבמאי (ניר ברגמן) התקשר אליי הביתה ואמר לי, בדרך הכי מקסימה שאפשר, שהיה נהדר וכו', אבל שמיה חזרה לארץ ושהיא תעשה את התפקיד. במשך המון זמן לא יכולתי לראות את הסרט הזה מרוב אכזבה. בסוף, כשראיתי את זה, מיד הבנתי שזה תפור על מיה, אבל זו היתה אכזבה עצומה. היום, בכל אודישן שאני עושה, מה שהכי חשוב לי זה להפגין את הכישורים שלי ולהראות שאני באה לעבוד, יהיה מה שיהיה".
בכל זאת, לא מלחיץ אותך קצת שבזמן האחרון בקושי רואים אותך בטלוויזיה ובקולנוע?
"אני אהיה כנה איתך: כן, יש לי רגעים כאלה. יש פרויקטים שאני ממש מתה להשתתף בהם, וזה גם יותר כסף. ברור שאני רוצה לעשות עוד טלוויזיה, אבל גם כיף לי שהפרויקטים שאני עושה בשנים האחרונות מאוד איכותיים. אני מרגישה שאני מתקדמת בכוח ההתמדה וההתפתחות".
יהיה טוב. ברור שיהיה טוב. וגם אם, חלילה, זה ייקח קצת זמן, וירצר יכולה להתנחם בעובדה שלשיא אמיתי אחד כבר הגיעה בקריירה שלה: היא עשתה פיפי בקרוואן של ז'ראר דפרדיה, מאחורי הקלעים של הסרט "Hello Goodbye", שצולם בארץ. לפני זמן מה, כשדפרדיה נתפס כשהוא משתין במסדרון של מטוס, היא שוב נזכרה בחוויה המרגשת. "אני אזכור את זה לנצח", היא אומרת, "ז'ראר כמובן גם התחיל איתי באותה הזדמנות. הוא הציע להביא אותי לפריז, אבל זה לא היה לגמרי ברור. כאילו, לא הבנתי אם הוא מציע לקחת אותי לפריז במטוס הפרטי שלו ליומיים או שפשוט אגיע לשם וניפגש. הכל נשמע מאוד מפתה, חוץ מהעובדה שזה היה ז'ראר דפרדיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם