בזוקה צ'ו: מחפשים פופ דביק וטראשי? הוא נמצא בקוריאה
בזמן שבעולם המערבי כבר מתנשאים מעל פופ מתקתק ומעדיפים אמנים יומרניים כמו ליידי גאגא, בקוריאה תעשיית ה-kpop פורחת ומנפקת כוכבי פופ אמיתיים, כמו שהיו לנו בשנות התשעים
בשלב מסוים מעריצי הפופ התבגרו, והחלו לדרוש מהכוכבים שלהם להעמיד פנים שהם יותר ממריונטות מנוהלות היטב, רק כדי שיוכלו ליהנות ממרכולתם ללא רגשות אשם. זה לא ממש הוגן וגרוע מכך - זה מוציא את כל הכיף מהפופ. אם תחזרו עשור או שניים אחורה לימים שבהם להקות הבנים, להקות הבנות והפופיק של בריטני ספירס שלטו בעולם, תווכחו כמה מטופשים וצבעוניים יותר היו פעם הלהיטים שלנו. אולי בזמן אמת צונאמי הבאבלגאם-פופ הזה עבר את כל גבולות הטעם הטוב, אבל קשה לצפות באחד מהקליפים ה"אמנותיים" של ליידי גאגא ולא להתגעגע קצת לימים שבהם הבקסטריט בויז עשו בערך את אותה המוזיקה, אבל עם אפס יומרות. או שאפשר לוותר על הגעגועים ולחפש ביוטיוב את המילה kpop כדי לקבל הוכחה עכשווית לכמה כיף אפשר לעשות בראש המצעדים.
מאמצע שנות ה-90' צומחת בדרום קוריאה תעשיית פופ ענפה שמגמדת גם את זו האמריקאית בכמות אלילי הנוער שהיא מייצרת ביחס לגודלה, והפכה בשנים האחרונות בזכות תרבות היוטיוב לתופעה גלובלית. כל סינגל kpop (פופ קוריאני) מלווה בקליפ נוצץ ומוגזם לחלוטין, כאשר הלהיטים הגדולים ביותר זוכים במהירות לעשרות מיליוני צפיות ברשת - מספרים שלא היו מביישים גם את ליידי גאגא או ג'סטין ביבר במיטבם. מדובר בפס ייצור ענק אשר פולט להקות בנות ובנים בקצב מסחרר לצלילי מוזיקה שנעה בין שיאים איומים של גיחוך לבין האקסטזה הצבעונית של פופ במיטבו. שירים כמו "Gee" של Girls' Generation נשמעים כאילו הגיעו מעולם מקביל שבו אן סינק והספייס גירלס המשיכו לשלוט באין מפריע.
ה-kpop מאמץ אליו באהבה את כל האלמנטים שקהל הפופ המערבי הפך ציני מדי מכדי להעריך. צעדי ריקוד מתואמים, בלדות קיטשיות עם קליפים בשחור לבן ולהקות של 15 בני נוער שנבדלים רק בתסרוקת - כולם מנופחים מחדש לבלון מסטיק ורדרד ששובר בקלות כל מחסום של שפה או תרבות, בלון בו הניינטיז לא נגמרו מעולם. יש משהו מרענן בחזרה לתמימות הנלהבת של הטין -פופ המוקדם. הפזמונים מתוקים, המיניות עוד מרומזת (בהשוואה לקליפים החושפניים של ריהאנה וקייטי פרי הבנות של ה-kpop הן חבורת נזירות מרקדות), ואף אחד עדיין לא מנסה להוכיח שהוא בעצם נורא עמוק. העובדה שבינתיים הצופה המערבי אינו מופצץ בשלל סיפורי הרכילות הלא רלוונטיים שסובבים את הילדים האלה עוזרת גם היא לשמר את ההנאה הבתולית.
בתעשיית המוזיקה המערבית לא נשארו אדישים ובשנה האחרונה נרשמה התעניינות גדולה במפעל הפופ הענק של הקוריאנים. דיפלו, שתמיד יודע לקפוץ על טרנד כשהוא חם, תרם ביט רצחני לצמד הראפרים GD ו-TOP ושיבח אותם בבלוג שלו, להקת הבנות Girls' Generation מוציאות אלבום לשוק האמריקאי וגם ויל איי אם מפיק אלבום בינלאומי ללהקת הבנות 2NE1. למה לנסות לגדל ילדים כוכבים ממושמעים בארץ האגואים הבלתי מוגבלים כשאפשר לעשות אאוט-סורסינג? לא בטוח שהקהל המערבי יסכים לאמץ את הלהיטים חסרי הציניות האלה (ועוד במבטא זר) ואולי עדיף שכך. כל מי שמחפש להיט קליל ולא טחון יכול כבר להתחיל לנבור ללא תיווך בין מאות הקליפים שנמצאים ברשת. הנה כמה נקודות התחלה מדבקות במיוחד:
היונה, כוכבת להקת הבנות 4minute, נחשבת לנועזת מאוד בקרב חובבי הז'אנר בזכות קליפים סקסיים כמו זה (ועל כך נאמר - הכל יחסי), אבל עם הלהיט הגדול ביותר שלה אף אחד לא יכול להתווכח. אחד משירי הפופ הטובים של השנה לפי מגזין ספין האמריקאי הוא המנון ממכר לאומת הבאבלגאם.
והנה הלהיט המדובר על גבי הביט של דיפלו. GD ו-TOP הם ראפרי הבית של ביג באנג, להקת הבנים המצליחה של הז'אנר. במילים אחרות, הם אלה שנכנסים לכמה שורות לפני הפזמון האחרון. כאן ניתן לראות שהם נהנים מכל רגע בתור המנה העיקרית של השיר, לשם שינוי, עם קליפ שרק מיסי אליוט היתה יכולה להתחרות בו.
IU עושה פופ תזמורתי וקסום. מעין שילוב בין אבבא, הפסקולים של טים ברטון ושיר הנושא של "עלילות בבאי". זה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע ומלווה בקליפ מעניין על נערה עם אווז מחמד שבונה מכונת זמן. או משהו.
השיר הזה הוא כנראה הסיבה העיקרית שויל איי אם החליט שמדובר בחבורת כוכבות גלובליות בפוטנציה. אפשר להבין אותו.
סופר ג'וניור הם להקת בנים שמתמחה בסוג הדאנס האנרגטי שעושה שמח למדריכות ספינינג. את "בונמנה" שלהם קשה להפסיק לזמזם בזכות בתים שכאילו נלקחו מסרט בוליוודי ופזמון מהחצר האחורית של מקס מרטין. העובדה שהם לוקחים ברצינות תהומית את השיר המטופש הזה ומבצעים אותו ללא כל שמץ של אירוניה היא רק הדובדבן שבקצפת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם