בינתיים באיטליה: על "העולם החופשי" של דיוויד בזמוזגיס
ב"העולם החופשי", משפחת מהגרים יהודית נתקעת בעיירת חוף איטלקית. זהו סיפור מוכר ועצוב, אך כאן הוא מוגש בדרך משעשעת
אינו מתעניין בסוף הדרך, אלא בתחנת הביניים. "העולם החופשי" כריכת הספר
אוסטרליה, קנדה, ניו ג'רזי, שיקגו, כל היעדים רחוקים, עלומים ונכספים באותה מידה, וכולם עדיפים על מדינת היהודים. כך, במבט ששולחים המהגרים היהודים מרוסיה (לטביה) של סוף שנות השבעים, בעודם תקועים בעיירת חוף איטלקית. עד לקבלת הוויזות יש פנאי להתוודע אליהם, בסיפור שנוטה להם חיבה סלחנית רקומה בביקורת משועשעת וחמלה. שונים ומגוונים הם היהודים שנקלעו לרומא בדרך מריגה לעבר כל-מקום. רק אחת מהמשפחה שואפת לעשות עלייה, אך עד סוף הספר לא נדע אם מימשה את הציונות. הספר הזה אינו מתעניין בסוף הדרך, אלא בתחנת הביניים. הוא מציג את היהודים העקורים כששורשיהם חשופים. זה הרגע שבו הם קרועים מזמן ומקום ואין להם אלא את עצמם. ודווקא ברגע חסר האוריינטציה הזה ניכרים ההבדלים ביניהם בחריפות.
דיוויד בזמוזגיס, שהיגר בעצמו מריגה (הוריו הביאו אותו לטורונטו ב-1980, כשהיה בן שש), אינו מצייר מחוז חפץ מועדף. אם גדלת בלטביה הקומוניסטית, ובדרך ההימלטות ממנה פשפשו בגופך שוטרי גבול סאדיסטים, איבדת כבר את אשליית גן-העדן. וממילא, תמיד אפשר לסגת לישראל. המדינה שלנו היא ברירת מחדל לפי בזמוזגיס. סיפורו אינו עוסק בציון או ביהדות, אלא בבני אדם ששאלות של לאום ומולדת מטרידות אותם פחות מגודל החדר הארעי שהוקצה להם על חוף איטלקי.
הסופר הקנדי מבהיר באירוניה מלאת הבנה הומניסטית, שלא משנה לאן אתה בורח, או מפונה, או מהגר - תמיד אתה נשאר עם: א. המשפחה. ב. עצמך. ג. השטויות שאתה עושה. כל השאר שייך להכרח להימלט מהסובייטים או מהנאצים, או מהבולשביקים, או מהקוזקים, ולביורוקרטיה הנמנמנית, כמובן. או כפי שמנסח זאת המתורגמן באוטובוס המטלטל את המהגרים לרומא: "כל הדרכים מובילות לרומא". וסמואיל, אב המשפחה המהגרת, מגיב מאחד ממושבי אותו אוטובוס: "ההיסטוריה שלהם: תוקפנות אימפריאליסטית, תיאוקרטיה דוגמטית, מונרכיה טוטליטרית ופשיזם". הוא מתייחס לרומאים, כמובן. איש לא ישבור את אמונתו הקומוניסטית. שני בניו, לעומתו, שורדים ללא אמונה, איש בדרכו.
הצעיר שבהם הוא הגיבור הנלבב של הספר, אלק, אפיקורס מוחלט, חסר שאיפות, חסר אידיאה וחסר אחריות. הוא אקטיבי רק כשהוא רואה בחורה. בשאר הזמן הוא מציץ במתרחש במבט מבודח או נקלע לצרות. באמצעות סיפוריהם של בני המשפחה מצייר בזמוזגיס תמונה משכנעת של מהגרים בשר ודם, אנשים טובים ונואשים גם כשהם קטנוניים, שמסתדרים איכשהו בכל תנאי. כל אחד מהם מתאמץ לשמור על גבולות העצמי שלו בעולם גדול ופרוץ. הם נטולי שפה ולאום (מרוב ביקוש אחר אוניברסליות
סמואיל לומד אספרנטו), יושבים על המזוודות, מנסים להרוויח גרושים בשוק הרומאי, ממתינים למסמכים הנכונים.
בזמוזגיס פורש מארג סיפורי שובה לב, שדמויותיו טיפוסיות ועם זאת ייחודיות. הסיפור משעשע וטראגי בהיותו סיפור מכאן, משם ומכל העולם. התבלין היהודי שהסופר מהדק אל תוך ההווייה המהגרית, רק מגבש את הסיפור, כדרך שקינמון פועל על קוגל שנאפה היטב.
דיוויד בזמוזגיס, העולם החופשי, מאנגלית: עדית שורר, כתר, 338 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם