ולא יער: האם לא דובים על סף פירוק?
דווקא כשלהקת לא דובים הוציאה אלבום בכורה מוצלח והחלה לצבור קהל, היא מאיימת להתפרק: "להקות זה חרא". ראיון
הפרעה דו-קוטבית. לא דובים צילום: סשה גבריקוב
לא דובים היא להקה עם אישיות דו-קוטבית. באולפן, כפי שאפשר לשמוע באלבום הבכורה "בעזרת נשים" שהפיק יאיא כהן אהרנוב מהדג נחש, היא פועלת כיחידה מהודקת ומתואמת; הכימיה המוזיקלית קולחת מכל הקפצת מיתר עצבנית של הבסיסט אבי תורג'מן, שמקבלת תשובה מהתופים של נמרוד ליברמן;
קולה וסגנון ההגשה האירוני של הסולנית קרן דוניץ מתכתבים היטב עם הליינים המזרחיים-מטאליים של הגיטריסט רונן ברטן ותורמים לאווירה הקרקסית, שמושפעת מלהקות מטאל פאנקיות כמו מיסטר באנגל, פרימוס ופיית' נו מור, אם חבריהן היו אוכלים חומוס ושותים אוזו. גם על הבמה לא דובים סוחפים, אנרגטיים ומתפעלים היטב את הקהל שהולך אחריהם באדיקות ומתרחב מהופעה להופעה. מאחורי הקלעים, לעומת זאת, המצב שונה לגמרי.
דוניץ בילתה את השנה האחרונה בברלין, כחלק מלהקת שלישיית מוכרי החמאה, ותחזור לגרמניה בינואר הקרוב; ארז קריאל עזר לאשתו להתמקם בניו יורק בקיץ ומצטרף אליה בימים אלה לפרק זמן בלתי מוגבל; ואילו תורג'מן, היי-טקיסט שמחוזר על ידי חברות ענק, נמצא בדרכו ללונדון ומשם לבוסטון. כל אלה מותירים את הרושם שעל אף הישגיהם הראויים בזירה המקומית, לא בטוח כמה חברי לא דובים מחויבים לפרויקט המוזיקלי המשותף שלהם. זה קשה עוד יותר כשמנגד עומד ברטן, כנראה החבר המסור והממוקד בלהקה, ומביט בעצב בחבריו המתפזרים בפינות שונות של הגלובוס.
"ברור שאני קצת מתוסכל", מודה ברטן במהלך השיחה עם ארבעת חברי הלהקה. "אנחנו פשוט עובדים עכשיו תחת אילוצים מגבילים מאוד. זה מבלבל. אנחנו פזורים בכל העולם, למרות שכולנו חזרנו לפה להופעות אינטנסיביות כדי לדחוף את האלבום. זה עדיין לא אידיאלי, אבל אנחנו מנסים לעשות את המיטב עם מה שיש. להקות זה חרא".
דוניץ : "צריך לדעת מתי להגיד די. כמו בכל קשר, כמו בכל מערכת יחסים". ברטן: "את רוצה להגיד די? " דוניץ: "כולם אומרים די. אני לא אומרת
שזה מה שקורה. זה לא שאני אומרת 'נמאס לי ממך ואני עוזבת'. אנשים אומרים די לדבר הזה כי יש להם דברים חשובים יותר. ההוא מתחתן וההוא צריך לעבור עם אשתו. עד היום זה באמת התאים ללוח הזמנים של כולם, ועכשיו פחות". ברטן: "אני לא רואה את זה ככה. עובדה שהגעת לפה לארץ כדי לקדם את האלבום". דוניץ: "בדיוק, יש הרבה נכונות וזה לא מדויק שאתה אומר שלהקה זה חרא, כי עדיף להקה מאשר לבד. לעשות מוזיקה לבד כל החיים זה קשה יותר מלהיות בלהקה".
נראה כאילו אתם להקה שמגיעה לסף פירוק, דווקא ברגע שבו היא סופסוף הבשילה.
ברטן: "אם תהיה למוזיקה שלנו תהודה רצינית ותוך כמה חודשים ישמעו אותנו בכל העולם נמצא את הדרך לעשות טור נוסף. אנחנו אוספים מעריצים לאט לאט, מפה לאוזן, דרך לינקים שאותם מעריצים מעבירים ברשת. יש לנו קטעי וידיאו, ואנשים יכולים לשמוע ולהכיר את המוזיקה שלנו גם אם אנחנו לא מופיעים. אם יהיה ביקוש ענק נעשה את זה, אבל יש קסם גם בלדחוף את המוזיקה באינטרנט ואז לחזור כשיש ביקוש ולהופיע. יש כל מיני דרכים לעשות את זה. הופענו בכל החורים בארץ בכל התקופה המוקדמת שלנו וגם עכשיו. כמה אפשר?".
אי אפשר לבסס הצלחה על אינטרנט ועל דיבור מפה לאוזן.
ברטן: "אני לא רואה את לא דובים משתייכת לאיזה זרם ספציפי, כל אחד מאיתנו הוא בן אדם אקסצנטרי שעושה דברים מוזרים משל עצמו. אף אחד מאיתנו לא מפעיל קהל. פשוט באנו כדי להקיא עליהם את המוזיקה שלנו. אי אפשר לצפות מה יקרה ולפעמים יש יתרון בלהפסיק לשנה. היה אלבום, נפסיק לשנה, ועוד מעט נעשה אולי הופעות נוסטלגיה. ככה אני רואה את זה. אפשר לומר בדיפלומטיות שאנחנו פורסים זרועות על פני כל העולם".
הניסיון של ברטן לשדר עסקים כרגיל לא עולה יפה. נראה שהוא מתוסכל באותה מידה שבה הוא מעוניין להותיר רושם שונה. "שלא ייווצר הרושם שאנחנו לפני פירוק, זה לא בדיוק ככה", הוא מצהיר במבט עגום. "אנחנו יודעים שזה לא שגרתי, אבל אנחנו לא להקה שגרתית וזה מתבטא גם בדברים כאלה. זה מה שקורה כרגע וצריך לנהל את העסק במסגרת האילוצים. היה בי הרבה תסכול עד לא מזמן. עכשיו אני פרגמטי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם