הדרך קצרה, החשבון לא הושלם: לאושיק לוי כבר אין חלומות
אין פלייליסט שלם בלי "זה מכבר", "בלדה לשוטר" או "חוזה, לך ברח", וכמעט אין מוזיקאי חשוב שלא ניגן, הלחין או כתב לו. בגיל 67, אושיק לוי מוציא את אלבומיו הראשונים במארז חגיגי, מדבר על החברים הישנים אריק איינשטיין, שלום חנוך ומאיר אריאל, ומסביר למה הוא עדיין בטוח שחנן גולדבלט חף מפשע
אושיק לוי, צרוד פלוס 67, נזכר באריק ושלום, ויהונתן ונורית, ואפילו אסף דיין אחד, שהיום בכלל נקרא אסי. פעם כתב ללוי שיר לאלבום הראשון והיום משתף אותו בסרט חדש. ואם כבר נוסטלגיה, אחרי שבמשך שנים הדיסקוגרפיה של לוי הוגדרה אספנות ("בא אחד ואמר לי 'אני מוכן לשלם 2,000 שקל על תקליט מקורי"), לוי מוציא בימים אלה את האלבומים הראשונים שלו בהוצאה מחודשת, כולל הפתעות.
על הקיר במשרד תלתה לו נועה, אחת הבנות, את עטיפות התקליטים. מתנת יום הולדת. היא חיפשה, נברה בשווקים ובארכיונים, אספה אחד לאחד. להקת פיקוד מרכז, שלישיית התאומים, רביעיית הטיילת, "קצת שקט!", "חוזה לך ברח", "איפה טעינו?", יקטן הקיר מלהכיל. אני מרגיש מגלומן, הוא צוחק. למארז החדש והמושקע בן חמשת האלבומים הראשונים (אילן בן-שחר ערך, היי פידליטי הוציאו) נאלץ לחפש עטיפה ראויה מהאוסף של יואב קוטנר. העותק של לוי היה בלוי להחריד.
לוי, גם כשהוא פחות בולט, עדיין נוסע על הכביש הראשי של התרבות הישראלית. כבר 25 שנה שואלים אותו "לאן נעלמת?". פרגון כחול-לבן. ועדיין, אין פלייליסט שלם בלעדיו, כמעט אין מוזיקאי חשוב שלא ניגן, שר, הלחין או כתב לו. היום, ירידת הדורות, מצעדים הם מותרות. הוא לא מתלונן, לא מיילל על "הדור הצעיר". חלומות תשכחו מזה. הוא עשה את שלו, זה מכבר. "לא לשחק את המלט,
כמוזיקאי , אתה עדיין מרגיש רלוונטי?
"בוודאי, לאורך כל הדרך. העובדה היא שעשיתי את 'אושיק לוי וחברים' עם ברי ומיכה וקורין וגבי שושן וסי היימן, ועוד צלצלו אלי אמנים ושאלו אם הם יכולים להשתתף. אותו דבר באלבום שבו אביב גפן צלצל אלי ואמר לי, 'כתבתי שיר ורק אתה יכול לשיר אותו'. אני מרגיש שיש הערכה למה שעשיתי".
אריק איינשטיין ושלום חנוך לא מצליחים לייצר בשנים האחרונות חומר משמעותי. יש לך הסבר לזה?
"לא. אין איזה רצפט שאומר תעשה ככה וככה. אותו הדבר מתי כספי. תבחן את הדברים שעשו בשנים האחרונות. תחשוב שגם פעם עשו 15 תקליטים בחודש, היום עושים פי כמה. לך לכל תחנת רדיו תראה את כל הסינגלים שמגיעים, אובייקטיבית אתה לא יכול להשמיע את כולם".
אריק איינשטיין הוא לא רוקר אלמוני שמשחרר סינגל.
"ולכן אריק הוא עדיין הכי מושמע. דה פקטו, מקום ראשון. בכל השנים. אצלנו כמבצע הוא הראשון. בעשירייה יש גם את יהודית ושלום ושלמה. שמע, לאמנים ותיקים בחו"ל יש איזה כבוד והערכה. תסתכל באמריקה וצרפת. הנה טוני בנט עשה דואט עם איימי ווינהאוס. פה בארץ קראתי לא מזמן ביקורת באיזה אתר על אריק. איזו כתבת, לא יודע מי זו בכלל. היא כתבה: 'אריק, אתה צריך להחליף את בוקאטי'. מי את שתדברי ככה? באיזו זכות? את יכולה להגיד 'אני לא אוהבת, לא מוצא חן בעיני' אבל מה את אומרת לו 'תמצא מישהו אחר'. תהיי עניינית. וואלק, מי את שתרדי עליו ככה? קצת כבוד".
אתם עדיין בקשר?
"בטלפון, מדי פעם. הוא מתקשר אלי, 'הלו, אושיק? זה אריה, אתה זוכר את אריה הזמר?'".
הרבה כבוד יש בקריירה של לוי. כולה שזורה שתי וערב בשנים הגדולות של הרוק הישראלי. המארז החדש, שחלקו השני בשלבי עריכה, פותח ללוי את הזיכרונות. ממרחק שלושה עשורים ומעלה, הזיכרון צבוע בגוונים של סקס, סמים ורוקנרול. במקרה הזה, לפחות, זה התחיל בירוק. אושר לוי התגייס ללהקת פיקוד מרכז, המחזור של שלמה וישינסקי. אחרי השירות רץ תקופה עם "רביעיית הטיילת", ואפילו הספיק, אחרי המכה של 67', לצאת לסיבוב דאווין בעולם. באנגליה ראה מאחורי חלון זכוכית את הביטלס רבים באבי רואד ואת הנדריקס מנגן עם השיניים. בהמשך צפה באלביס, סינטרה, ואפילו באום כלתום הגדולה בהופעה נדירה מחוץ למצרים ("3,000 שייחים, מפוצץ, מכל טוב החליפות והגלביות").
בין לבין חבר לחנן גולדבלט ולפופיק ארנון, היום האסיר גולדבלט והרב פופיק, לשלישיית התאומים. רוח הגששים מרחפת לידם. "ההבדל בינינו הוא שלהם היה את פשנל שהחזיק ותמך בהם ולנו היה את אשר חבקין", הוא מסביר. "מילאנו אולמות, הופענו, רק לא היה לנו אבא כמו פשה של הגששים. הגששים התחילו להופיע ב'סנטר הכפול' ביפו, מועדון של 20-15 איש . אני זוכר את השיחות עם פולי, 'אושיק, מה יהיה? אני לא יודע'. שייקה אופיר שם אותם בחליפות ועניבות. זה לא היה מקובל. פשנל אמר להם, 'אתם מהתוכנית הראשונה תעשו כבר מכונית ודירה'. והוא צדק. בכל זאת פרגנו אחד לשני. לא כמו היום".
הימים ימי ניל ארמסטרונג והביקור החטוף על הירח. התאומים הוזמנו לשיר בתוכנית סאטירית את "בלדה בין כוכבים". את הבלדה הלחין רוקר צעיר שאחותו, נעמה, יצאה עם פופיק ארנון - שלום חנוך. "אני זוכר את שלום כשהוא הגיע והכיר את אריק. הוא אמר 'אני כותב יותר טוב' ואכן הוא כותב נהדר. הוא בעיני המוזיקאי האולטימטיבי. גם ככותב גם כמלחין. יש לו אמירה מאוד מיוחדת". כך פגש לוי את הלהיט הראשון "חוזה, לך ברח", מילים של יענקל'ה רוטבליט. "האמת היא שמאז שלום מעט מאוד נותן שירים", הוא אומר. "באותה תקופה זה היה מקובל. זה היה בשבילו לכתוב שיר. ביקשתי, חבר, למה לא?".
חברים, חברים, אבל הסיפור נגמר בהוצאות משפט. לפני שש שנים השתמש ההרכב מטאפיקס בחלק מהשיר ושילב אותו בשיר מקורי, לאחר אישור של לוי. שנתיים מאוחר יותר לוי נגרר לבוררות באקו"ם. "זה היה מיותר לגמרי", הוא אומר. "צלצל אלי אמרגן מלונדון שאל אותי אם זה השיר שלי. אמרתי לו, 'אני בעל המאסטר, כתב אותו רוטבליט, הלחין שלום חנוך'. בקיצור הם לקחו קטע קטן. לא טקסט, לא לחן. התייעצתי עם כל העולם ואשתו שאמרו לי שאני לא צריך לבקש מהם רשות כי לא לקחתי מהם שום דבר שלהם".
"כשזה התפרסם צלצלתי לרוטבליט ואמרתי לו, 'לא לקחתי מילה שלך', כי כולם היו בטוחים שקיבלתי איזה חצי מיליון דולר. אגב, לא קיבלתי גרוש עד היום. שלום כעס עלי. דב זעירא החתים אותם שהוא יביא להם מאות אלפי דולרים. התחלתי לקבל מכתבים מלונדון, מניו יורק, ותבעו אותי כאילו מכרתי משהו לא שלי".
ומה עם רוטבליט וחנוך, סגרתם את הסיפור בינכם?
"לא ראיתי לא שמעתי. וגם יענקל'ה, היה נדמה לו שהנה הוא מקבל בוכטות. אני אמרתי לאמרגן של שלום, 'אני עם חברים לא רב על כסף'. זה עשה תחושה לא נעימה".
עופר נברו, מנהלו של שלום חנוך, אומר בתגובה: "לצערי קיבל אושיק לוי עצות לא נכונות ובמקום ללכת לכל העולם ואשתו, לרבות רודפי בצע, הוא היה צריך לפנות לאיש מקצוע אמיתי שהיה מסביר לו את נושא זכויות היוצרים. אושיק היה ונשאר חבר. המקרה מאחורינו ומבחינת שלום חנוך התחושה הלא נעימה בעניין זה עברה מהעולם".
ניצן זעירא, בנו של דב זעירא: "דב זעירא לא הבטיח מאות אלפי דולרים לאף אחד. כשהייתי בהנהלת אקו"ם יחד עם יענקל'ה רוטבליט התגלה דבר גזילה ואני חיברתי בין רוטבליט לבין אבי על מנת שיענקל'ה יקבל את מה שמגיע לו, וכך גם שלום חנוך ועופר נברו".
אבישר סביר בשם רוטבליט: "אין תגובה".
ב-1970 לוי יצא עם האלבום הראשון "קצת שקט!". רפרוף קצר ברשימת הקרדיטים פורש את התותחים הכבדים של התקופה, ניים-דרופינג היסטורי. הצ'רצ'ילים, מתי כספי, יהונתן גפן, אסי דיין, צביקה פיק, מאיר אריאל, שלום חנוך. "כל התקליט הזה היה חוויה לא רגילה", נזכר לוי, "עצם העשייה והחיפוש אחרי הסאונד. לקח לנו כמה חודשים להקליט את זה".
"לישון לישון" היה הלהיט הגדול באלבום.
"הסיפור הוא ששלום נסע ללונדון, ביקשתי ממנו חומרים והוא נתן לי קלטת עם המנגינה. אמרתי לו, 'שלום, מה עם טקסט?'. אז הוא אמר לי, 'סע לקיבוץ משמרות, יש שם בחור מאיר אריאל, תבקש ממנו שיכתוב לך'. לא הכרתי אותו. נסעתי לקיבוץ, ישבנו שלוש שעות ודיברנו על החיים. השארתי לו את הקסטה ואחרי שבוע היה שיר, לא היה צריך לגעת בכלום. אז זה היה מאוד מוזר כי מאיר כותב אחרת מכולם. כולם היו רגילים לכתוב בית-פזמון ופתאום בא אחד שכתב שורות שמתחברות אחת לשנייה. זה היה נורא שונה וחלק ירדו עליו. לקח זמן להבין שהבחור גאון".
החברות הזו היא שהביאה ללוי את "אגדת דשא" ו"תור א,ב,ג" שנודע מאוחר יותר כ"טרמינל לומינלט". "מאיר נתן לי את השיר", הוא מספר, "אבל לא הקלטתי אותו. אחרי כמה שנים כששמעתי את 'טרמינל לומינלט', באתי למאיר ואמרתי לו 'תגיד לי מאיר, מה זה?'. אז הוא אמר לי 'וואו, שכחתי שנתתי לך את הטקסט'. זה מאיר. הוא שינה, אבל מה שהוא נתן לי זה היה המקור".
מאיר אריאל לא חלם בחייו על חצי מהקהל שמגיע למופעים לזכרו.
"הוא נורא רצה להצליח. היו באים עשרה אנשים להופעה והוא התעקש ונסע והופיע. הוא לא קיבל איזו גושפנקה רשמית. כולם העריכו אותו, אבל זה לא בא לידי ביטוי, לא במכירת תקליטים ולא בהופעות. דיברנו על זה המון. כשהוא הגיע בפעם הראשונה אחרי שעזב את הקיבוץ, ניסיתי למצוא לו הופעות. אחרי הקיבוץ פתאום הוא היה צריך לשלם על הכל. בהתחלה הוא גר ברחוב נחלת בנימין באיזה חור. אני לא יודע אם הייתה קנאה בינו ובין שלום, למרות ששלום עזר לו ותמך בו מכל הכיוונים. כולם אהבו את מאיר והעריכו אותו אבל דה פקטו לא קרה עם זה כלום".
באותם ימים הופיע עם להקת "או שכן או שלא". איש הסאונד, אגב, היה רמי פורטיס. "היה אז ה'קליפסו' ברמלה שהיה מקום אדיר. צריף של משפחה עם חמישה אחים שהביאו סאונד מלונדון. מי שהיה מפריע בזמן ההופעה, אחד האחים היה בא אליו ולוחש לו באוזן 'לא כדאי לך לעשות בעיות'. היה שם את האח יהודה בכניסה שעשה סלקציה. אני לא אשכח אותו בחיים. יום אחד הגעתי לשם, החניתי את האוטו מאחורי הצריף ואני רואה חמישה חבר'ה עומדים לידו ואומרים לו, 'מה זאת אומרת לא מתאים לנו? אני רוצים לראות אותו, אנחנו באנו!'. יהודה אמר להם, 'זה לא מתאים לכם. לכו הביתה'. בפעם החמישית הם כבר הביאו לו את העצבים, הוא קם והביא לאחד סטירה, לקח אחד מהם מאחורי הצריף ודפק לו מכות רצח".
התקופה , כמין יקום דמיוני, תמימה ועדיין נגועה בברוטליות. מינית בעיקר. היכן שהגברים היו חצופים יותר והבחורות חוקיות פחות. את ציפי לוין למשל, אז דוגמנית נחשקת (בת 15, לא שנה יותר), היום אמא של בר רפאלי, פגש על סט לפרסומת לחברת החשמל. אלונה איינשטיין, שגם צילמה, עשתה את החיבור. הם יצאו תקופת מה. אחר כך הגיעה מונה זילברשטיין. דינה מ"יבוא לך" של אורי זוהר והחרמנים מ"מציצים". היא הייתה "ילדה נורא יפה", הוא חייל משוחרר עם דירה ביהודה המכבי. על שתיהן לוי לא מרחיב את הדיבור. ברקע, הסבר אפשרי, צועקת הטלוויזיה את שירת שבע השנים של קצב.
גם אם זה הרושם שנוצר, בליין גדול הוא לא היה. "אני זאב בודד" חזר בכל ראיון מאז. לוי לא התפרקד על הדשא של אביגדור, אף פעם לא באמת השתלב. "הייתי בא מדי פעם", הוא מודה, "לא הייתי הולך כל ערב ולא נתתי לאורי זוהר לנהל את חיי כמו שניהל להרבה אחרים. מכיר את כל הנפשות הפועלות. לא אהבתי את העניין הזה שכל ערב הולכים לשם ואורי הדמגוג והשתלטן מנהל לכולם את החיים. לא נכנסתי איתו לעימות. אורי היה יכול לרדת על כל אחד ועלי לא כי גם לא נתתי לו צ'אנס לזה".
בתקופה ההיא, פרועה או מנומנמת, תלוי מי זוכר, נולדו "יונתן, סע הביתה", "ישמעאל" ו"לא הכרתי אותך". באלבום השני גילה את נפתלי אלטר, שעתיד להיות חתום על עשרות שירים של לוי ולא רק. "הכרתי אותו בלונדון אצל שלום. כשהוא חזר היה לי את הטקסט של שלום ואמרתי לו 'בוא תכתוב'", הוא מספר. את "ישמעאל", גם אותו כתב יהונתן גפן, אסרו להשמעה. מדינת ישראל, פוסט טראומטית אחרי מלחמה בהפתעה, לא יכלה להחליק את "אברהם, גם ישמעאל ילד שלך". "זה לא היה מקובל", הוא נזכר. "בגלי צה"ל לא הרשו להשמיע אותו. רק בלילה. אני כאילו מזכיר את אויבינו. מה יכולתי לעשות? אמרתי להם'מה, ישמעאל לא בן דוד שלנו?'".
גם "הייתי גבר" שכתב דוד אבידן נאסר להשמעה.
"רק בשעות הלילה. שינוי מין בתקופה ההיא, אתה יודע".
את "זה מכבר", פסגת האלבום, קיבל לוי בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים. "פופיק, מתי כספי ואני הופענו ברפידים" הוא מספר, "היינו עושים שש-שמונה הופעות ביום. באחת ההופעות פתחתי את הספר של לאה גולדברג שהיה איתי ונתתי את הטקסט למתי. תוך שעה הוא כתב את הלחן. בערב כבר שרתי את זה".
באלבום השלישי, "איפה טעינו?", בצבצה לראשונה ביקורת פוליטית עדינה. מין טרוניה מתחטאת למולדת במילים שכתב זאב טנא. אחר כך, ב-1980, יגיע "חדש וקצת ישן", אחריו יגיעו עוד אלבומים, אוספים, שיתופי פעולה. במקרה אחר פספס נכס מוזיקלי שלא באשמתו."'עוד חוזר הניגון' היה אצל נפתלי. אמרתי לו 'נפתול, אני לוקח אותו לאלבום הבא'. אחר כך הגיעו נירה גל ובעלה והוא לא היה יכול לעמוד בלחצים והם לקחו את השיר. לא יכולתי להגיד לא".
והיה גם קולנוע. "תעלת בלאומילך", "ארבינקא", "חכם גמליאל", "סופו של מילטון לוי". רשימה חלקית. בסוף נחרת דווקא בגלל פסקול "השוטר אזולאי" ושיר הנושא "בלדה לשוטר". "קישון בא אלי", הוא עובר לעברית-הונגרית מתגלגלת, "ואמר לי 'בסרט הבא אתה לא תשחק אבל יש לי שיר שהייתי רוצה שתשיר'. אני יודע ש'בלדה לשוטר' נבחר לאחד מחמשת השירים הכי אהובים והכי מושמעים".
אתה מחשיב אותו כטוב בשירים שלך?
"זה לא קנה המידה שלי. אני לא אגיד את הקלישאה הנוראית של'כל השירים הם ילדי', אבל לכל שיר יש את הסיפור מאחוריו ואת התחושה שלי כלפיו".
עדיין גר ברמת השרון, עדיין נשוי לעדנה, אב לארבעה. דנה (41), אם לטליה ועלמה, ואריאל (36) - ילדיו מנישואיו לעירית רזילי ז"ל. לפני שמונה שנים נפטרה ממחלה קשה. נועה (29) ואיה (26) הן בנותיו מנישואיו השניים לעדנה.
גם את יהודה, אחיו הבכור, איבד לוי, והוא בתחילת הקריירה. "הוא היה יותר מאבא בשבילי", הוא מספר. "כישרון בלתי רגיל. גם במאי, גם שחקן. כל הידע זה ממנו. הוא לימד בייל לטינית. זה היה שוק והלם בשבילי. מאז, כשאני רואה דברים כמו שראיתי במלחמת יום הכיפורים, יש לי איזו אטימות. אני מתנתק מהדברים הנוראיים שאני רואה ומתייחס למה שקורה, איך אני יכול לעזור ולפעול. אני פועל במצבים כאלה נהדר".
כאילו זה לא מספיק, לפני חמש שנים נפצע אחיו לוליק, זמר רומנסות ותיק, בתאונה קשה. "הוא חזר עכשיו להופיע", מספר לוי. "אחת הפגיעות שלו הייתה בראש, הוא לא זוכר, הוא מגמגם, רועד. קשה לו להעביר ערב שלם ולזכור את המילים. הוא על כדורים. עכשיו הוא לקח כמה הופעות כדי לראות איך זה עובד. אתה יודע, מדובר בטרובדור של למעלה מ-50 שנה. אדם שמשמר את המוזיקה הלדינית עוד מהבית".
כהוכחה למרכזיות של לוי, בבוקר הראיון מצטלבים שני סיפורים הקשורים בו, קשר הדוק יותר ופחות. אהרל'ה קמינסקי, המתופף ששיתף איתו פעולה, זוכה לכתבה גדולה באחד העיתונים. במקביל מתפרסם שחברו הטוב חנן גולדבלט, אנס מורשע, מתכוון להגיש בקשה למשפט חוזר. אחת המתלוננות, דווח, הפסידה בתלונה שהגישה נגד אדם אחר. שלוש שנים סוגר גולדבלט בכלא. עד היום לא הודה במעשים. בדומה למורשע אונס אחר, מפורסם לא פחות, לא יוכל להשתחרר בניכוי שליש. לוי לא מהסס. הוא מגבה את גולדבלט מהרגע שבו נעצר, "עשה דוקטורט" על כתב האישום, על אינספור העדויות והתמלילים.
"יש המון סימני שאלה וספקות באופן כללי", הוא תוקף, "הרי כשיש טיעון כזה זה בינו לבינה. לא השופט היה, לא אני הייתי, לא אף אחד. אין הוכחות כמו בזירת פשע שיש סכין ודם ואתה יכול לעשות בדיקת דנ"א. זה רק האמינות שלו ושלה. חנן הואשם בשני מקרי אונס ובשני מקרי הטרדה מינית. ידענו שאחת המתלוננות הגישה תלונה נגד בחור שרצינו להביא לעדות. עכשיו בית המשפט זיכה את הבחור הזה, וזה נתן לנו תחושה שמה שטענו לאורך כל הדרך נכון".
לא היססת לתמוך בו אחרי ההרשעה?
"כולם הזהירו אותי. אמרו לי, 'מה אתה צריך להתעסק עם העיתונות?', אמרתי 'אם ייוודע לי שהוא אכן עשה את הדברים האלה אני בעצמי אשבור לו את העצמות'. יש לי שלוש בנות. קיבלתי ריקושטים לא קלים. בטוקבקים כתבו לי 'גם אתה כמוהו, גם אתה כזה'. המון . היו אנשים שאמרו לי 'בשביל מה לך להיכנס? לא ירצו לכתוב עליך, אתה שחקן, זמר, בשביל מה לך?'. אמרתי להם, 'אני הולך עם המצפון שלי ועם האמת שלי'. אני מכיר אותו. הוא לא צריך את זה. העובדה היא שהוא לימד בחמישה בתי ספר ועברו שם 4,000 בנות, איך זה שאין אפילו תלונה אחת? הזיכוי של הבחור מאתמול רק מחזק את התחושה שהייתה לנו. אנחנו מכבדים את פסיקת בית המשפט אבל זה מעורר המון שאלות וספקות לגבי התנהלות הדברים".
עיסוקו העיקרי כיום הוא בחברת "אשכולות", שם הוא משמש כאחד המנהלים. החברה, שהוקמה ב-1984, דואגת לזכויות המבצעים, זמרים ושחקנים, ומעבירה להם תמלוגים על השימוש ביצירותיהם. הדגש, כספית לפחות, ניתן למבצעים המבוגרים. מענק אחרי גיל 60, עוד אחד אחרי 70, וב-80 כבר סיעוד כלכלי מכובד.
יש אמנים שהגיעו למצב של פת לחם?
"יש בהחלט. לא הייתי מגדיר את זה כפת לחם, אבל מצבם לא טוב. ואנחנו מהבחינה הזאת מאוד סוציאליסטים בעניין הזה. יש לנו קרן לעזרה הדדית. כל מיני צרות שלא נדע. תחשוב על זה שלאמנים אין פנסיה וזו הפנסיה שלהם. אנחנו משתדלים לעזור לנזקקים. המציאות קשה פה ולכן, אתה יודע, שואלים 'למה אתה עושה סרטים וסדרות בנוסף למוזיקה?'. אין ברירה, אתה צריך להיות מגוון כדי להתפרנס. הרבה מגיעים אלי בבקשה לעזרה. הטלפון הקודם היה אחד כזה. לא פשוט. מה נשאר לאמן? הכבוד שלו. הרבה מהאמנים לא באים מהבושה בבקשה לעזרה. אני שומע מחברים, מהסביבה".
מירי אלוני הלכה לשיר בנחלת בנימין.
"כן, וגם לה עזרנו. היא לפחות עשתה משהו. תחשוב שהיא יושבת שם, לא מכובד. אבל בכל זאת, כל הכבוד לה".
איך אתה מתפרנס?
"אני עדיין מופיע, מוציא תקליטים, משתתף בסרטים, סדרות. לא פתחתי מכולת. יש לי עדיין את התמלוגים שאני מקבל כמבצע וכבעל מאסטר".
כיכבת גם ב"בלי סודות" ובטלנובלה "לגעת באושר". כמוזיקאי, ייתכן שהמעבר שלך לטלוויזיה חטא לקריירה שלך?
"זה לא עניין של לא נכון. תמיד שאלו אותי את זה. אריק לא עשה סרטים? עשה. גידי גוב, שאני מאוד אוהב אותו, לא שיחק במערכונים? עשה גם בידור, גם שירה, גם משחק. לאחרונה השתתפתי גם ב'בנות הזהב'. עשיתי שם פרק שהיה עלא כיפאק. אלה בחורות שאני אוהב, בחורות נהדרות".
אהבתי את ה"בחורות".
"למה להעליב? אני אף פעם לא אומר 'זקן'. למה לא לתת להן הרגשה טובה?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם