סופר שיט: על הסופר-גרופ של מיק ג'אגר
לא ברור מה עבר על מיק ג'אגר ודייב סטיוארט כשהחליטו להזמין את ג'וס סטון, דמיאן מארלי וא"ר רהמן לאולפן ולהקים איתם סופרגרופ הזויה בשם SuperHeavy. הכי לא ברור בעולם
קשה לחשוב על הרכב אנושי או אמנותי מוזר יותר מזה של סופר-הבי. נתחיל במיק ג'אגר. בכלל לא משנה את מי תשים איתו בלהקה, אם הלהקה הזאת היא לא הרולינג סטונס - הלהקה שאותה הוא מנהיג כבר 49 שנה - זה כבר מוזר מאוד. על משבצת הרוקר המזדקן השני עומד דייב סטיוארט, איש היוריתמיקס ומפיק מבוקש, ולשני הג'נטלמנים הבריטים האלה הצטרפה עלמה בריטית צעירה ובלונדינית: זמרת הסול ג'וס סטון, שהפכה לכוכבת בגיל 16 בזכות אלבום הבכורה שלה, "The Soul Sessions". ועכשיו, בגיל 24, היא בדיוק הוציאה את אלבומה החמישי, "LP1", בהפקתו של אותו סטיוארט.
אל השלושה הללו הצטרפו גם שני מוזיקאים שגויסו כדי להכניס להרכב ניחוחות אקזוטיים ומקצבים מלהיבים. האחד הוא א"ר רהמן - גדול מלחיני הפסקולים של בוליווד, שזכה בשני אוסקרים וגראמי על המוזיקה של "נער החידות ממומביי" - ואמן הרגאיי דמיאן מארלי. מארלי היה בסך הכל בן שנתיים כשאביו נפטר, אבל הוא המשיך את המורשת של בוב מארלי ומחזיק גם הוא בבית שלושה פרסי גראמי. קשה לחשוב על חבורה אקלקטית מזו, ומה שעל הנייר - או בדמיון של מיק ג'אגר - נשמע מלהיב, בפועל לא יכול שלא לאכזב.
בתרבות שבה כל סלב יכול להגיד לכל סלב אחר שלום ברחוב - בתנאי שהם פחות או יותר באותה ליגה - וכמובן גם להרים לו טלפון ולהגיד לו "היי, אני מאוד מעריך את העבודה שלך, מה דעתך שנשתף פעולה מתישהו?" - זה די צפוי שיקומו סופרגרופס מעט משונות ונטולי הגיון מוזיקלי.
זה בדיוק הסיפור של סופר-הבי, שנולדו בתור רעיון פסיכי שרקחו דייב סטיוארט ומיק ג'אגר בשיחת טלפון. סופר-הבי הוקמה לפני שנתיים, כשסטיוארט צלצל לג'אגר מביתו שבג'מייקה סתם כדי לפטפט. "אני גר בג'מייקה במין ג'ונגל כזה", סיפר סטיוארט למגזין ה"רולינג סטון", "ולפעמים אני שומע שלושה סאונדסיסטמים שונים מנגנים דברים שונים. אני אוהב את זה, יחד עם תזמורות הודיות, אז אמרתי למיק, 'איך אנחנו יכולים לעשות מיזוג של כל זה?'. דיברנו על ניסוי, ואז התחלנו לדבר על קולות. הכל נולד בשיחת הטלפון ההיא".
השניים דמיינו את להקת החלומות שלהם, ובהיותם מי שהם הם כמובן יכלו להשיג ללהקה כל מי שהם רק חלמו עליו. ג'אגר רצה "התלכדות של סגנונות מוזיקליים שונים". מיק הציע את מרגול, דייב
"זה שונה מכל מה שאי פעם הייתי מעורב בו", סיפר ג'אגר ל"רולינג סטון". "המוזיקה הזאת נוגעת בקצוות מאוד רחוקים זה מזה - מרגאיי עד בלדות ושירים הודיים בשפת האורדו". "לא ידענו מה לכל הרוחות אנחנו עושים", סיפר סטיוארט. "פשוט ג'מג'מנו ועשינו רעש. זה כמו כשמקימים להקה בגראז'. לפעמים דמיאן היה מתחיל ואז ג'וס הייתה שרה משהו מעל זה. זה לפעמים התחיל בתור ג'ם של 22 דקות והפך לשיר של 6 דקות".
ג'אגר שמח לתרום ללהקה עוד דברים מלבד קולו: הוא ניגן גיטרה ומפוחית. והוא גם אהב את זה שלא כל אחריות השירה נפלה עליו, שכן סופר-הבי להקה שבה ארבעה זמרים. "זה אלבום שונה מהציפיות ממנו", אמר. "אבל לא כולו מוזר ומשונה. אני חושב שמעריצי הסטונס יחשבו שהוא קצת מוזר, אבל הם יגלו שרובו נגיש".
עד כה הוציאה סופר-הבי שני סינגלים. ביולי יצא הסינגל הראשון, "Miracle Worker". אחר כך, בתחילת אוגוסט, יצא השני, "Satyameva Jayate" ("רק האמת תנצח") - מנטרה הינדית עתיקה והמוטו הלאומי של הודו. "דייב אמר לי: 'א"ר, אנחנו רוצים את הקול שלך באלבום הזה", אמר רהמן לתקשורת ההודית, "אנחנו רוצים שזה יהיה גם שיר הודי אדיר. זה חלום בשבילי להפוך את Satyameva Jayate - אחת מאבני היסוד של התרבות ההודית - לשיר. זהו רגע היסטורי. זה אפילו איקוני באופן מסוים. אני מקווה שאנשים יאהבו את זה".
"Satyameva Jayate", שבו ג'אגר שר בשפת הסנסקריט, יצא עד כה בהודו בלבד ועדיין אי אפשר להאזין לו ביתר קצוות תבל, אבל לא נצטרך להמתין עוד הרבה זמן, שכן ב-20 בספטמבר צפוי לצאת האלבום הסלף-טייטלד השלם של סופר-הבי. על פי העדויות של חברי הלהקה אפשר לקרוא לזה אלבום פיוז'ן - אם כי מן הסתם לא במובן של ערבוב רוק עם ג'אז - ויש גם הטוענים שאפשר יהיה להניח את האלבום על מדף "מוזיקת עולם" בחנויות. אבל אם לשפוט על פי הסינגל ראשון, סביר יותר שזה יהיה אלבום פופ מלוטש, מסחרי, ידידותי וסופר-מופק, עם נגיעות של רגאיי, רוק, סול ומוזיקה הודית.
סופר-הבי ודאי יקדמו את האלבום עם עוד קליפים. כרגע הם לא מתכננים סיבוב הופעות, אבל הם גם לא שוללים את האפשרות. תיעוד וידאו מהאולפן של סופר-הבי חושף שכולם נהנים מאוד, ולא בגלל שיוצאת להם מוזיקה מעולה. מיק ג'אגר, שצריך לזכור שהוא תכף בן 70, מרגיש שחבריו הצעירים החדשים מזרימים דם חדש בעורקיו ובטוח שהם עלו פה על משהו חדשני וגדול (לאחרים לא נעים להגיד לו שלא כך הדבר). רהמן וסטיוארט פשוט נראים עסוקים; מארלי רגוע, כהרגלם של ג'מייקנים; וסטון נראית כאילו היא עוד רגע עומדת להתעלף מהתרגשות לנוכח העובדה שהיא שרה דואט עם מיק ג'אגר.
אם הקסם של להקה טמון בהרכב החד פעמי שלה ובאלכימיה המיוחדת שלה, שמייצרת שלם שגדול מסך חלקיו, אצל סופרגרופס זה בדרך כלל עובד ההפך. כשכל חבר להקה הוא מישהו, הציפיות כל כך גבוהות שכמעט אין סיכוי לא לאכזב. לא נעים לומר, אבל כשזה מגיע לסופרגרופס, הרבה פעמים השלם קטן מסך חלקיו. ואם לשפוט על פי הטעימות הראשונות, במקרה של סופר-הבי השלם עלול להיות קטן מאוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם