אורבואר, מאסטרו: על האלבום החדש של דיוויד גואטה
האלבום החדש של מפיק העל הצרפתי דיוויד גואטה, "Nothing But the Beat", עושה רושם שהוא מאבד את זה וסתם ממחזר את עצמו למוות
דיוויד גואטה, "Nothing But the Beat", הליקון
כמצופה ממנו, האלבום כולל שיתופי פעולה עם איי-ליסטרים כמו ניקי מינאג', כריס בראון, ליל וויין, ג'סי ג'יי ואשר. אבל הוא עדיין נשמע שטחי ולא מתוחכם, ובעיקר לא מצליח להתקרב לשיאים של גואטה כמו "When Love Takes Over" עם קלי רולנד או "I Gotta Feeling", שהפיק עבור הבלאק אייד פיז.
בואו נודה באמת, הביטים של גואטה מעולם לא היו מהמתוחכמים שידענו, אבל איכשהו הוא הצליח להכניס בהם הרבה רוח שובבה שנשמעה אמיתית ומרעננת אף על פי שלא נשאה עמה בשורה מוזיקלית חדשה. האלבום החדש, לעומת זאת, נשמע בעיקר כמו יצירה של אמן שבע, שמפיק את עצמו לדעת במקום לקחת איזו הפסקונת לחידוש המצברים והחומרים.
מי רוצה חיבוק? דיוויד גואטה
צילום: יח''צ
זה מורגש בעיקר בטרקים כמו "Where Them Girls At" עם פלו-רידה וניקי מינאג' וב"Little Bad Girl" עם לודאקריס וטאיו קרוז, שמעוררים דז'ה וו עז לעבודות קודמות שלו עם פרגי, ריאנה ו. . . פלו-רידה. בטרקים שבהם מתארחים אמנים בעלי פרסונה ייחודית - כמו הפנינה האוסטרלית Sia ב"Titanium" או ג'ניפר הדסון ב"Night Of Your Life" זה עובד טוב יותר כי הם מחפים על עייפות החומר של ההפקה. כך גם כשהוא משתף את אפרוג'ק ומארח את ג'סטין טימברלנד ואת הזמרת העולה Dev ב"I Just Wanna
F" ומאפשר לסגנון הייחודי שלהם לתת את הטון.
אולם רק בדיסק הדי.ג'יי סט האלקטרוני, שכולל קטעים מקוריים של גואטה ומצורף לאלבום, באמת שבה ועולה התקווה שיש לו עוד מה לחדש ולאן להתפתח. כשהוא בעמדת הדי.ג'יי, משוחרר מלחצים של הפקת להיטים עבור מגה סטארים, הוא כנראה מרשה לעצמו לזרוח באמת, להיות חדשני וסקרן - ולתת בראש כמו שצריך. זו הפנינה האמיתית באלבום, לפחות עבור הקרחניסטים מבינינו, והיא שווה לפחות שני כוכבים בביקורת הזאת. אז תעשו אתם את המתמטיקה לבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם