נתפס בלי קול: על ההופעה של ג'יינס אדיקשן
אחרי בעיות בריאות של הרגע האחרון, פרי פארל וג'יינס אדיקשן הגיעו לארץ בכל זאת, עם קול חלש אבל אנרגיות מטורפות. והעיקר? לדייב נבארו יש גוף מושלם
ג'יינס אדיקשן, 1.9 גני התערוכה
והקול של פארל? לא ברור אם זו הדלקת או הגיל, אבל אפשר לומר שלא זה היה הצד החזק של ההופעה, והוא הלך ודעך לכל אורכה (הדי קצר - בסך הכל שעה פלוס). בהדרן כבר היתה תחושה שגם האפקטים המיוחדים שהולבשו על מה שנשאר מהקול של פארל כבר לא עוזרים.
אז על מה כן עדיף לדבר? על האנרגיות המטורפות של היהודי הקטן הזה, כבר לא ילד ועדיין מתרוצץ על הבמה במין הכלאה של מיק ג'אגר ואיגי פופ. על דייב נבארו והגוף האלוהי שלו; על הגיטרות שלו ושל דייב סיטק וכריס צ'ייני, סמיכות כל כך שאפשר לגלוש עליהן; ועל המתופף היהודי, סטיבן פרקינס (או "שלמה", כפי שפארל הציג אותו לקהל), שחגג 31 שנה לבר מצווה או לברית שלו או משהו כזה ודפק סולו תופים אינטנסיבי שנתן את בעיטת הפתיחה האמיתית לתחת של הקהל.

כבר מההתחלה היה ברור שגם אם הקול של פארל נפקד, ג'יינס אדיקשן לא מתכוונים לתת לזה להפריע להם כשפתחו עם "Whores" העוצמתי. שתי סלאטס על הבמה, שרק רצועות מסקינגטייפ מסתירות את הפיטמות החמקמקות שלהן, העצימו את האוירה הסליזית. גם בעיות סאונד לפרקים רק השתלבו במה שהפך מהר מאד להיות יותר קרוב להופעת מטאל מקונצרט רוק עם תותחים כבדים כמו "Just Because" ו"Ted, Just Admit it".
בעיות הגרון של פארל לא הפריעו לו לקשקש בלי הפסקה על היהדות שלו. במקור פרץ ברנשטיין, פארל, שנגמל מהירואין, מצא את האור בסוג של בודהה-קבלה-יהדות, אבל זה עדיין לא הפריע לו להתעצבן על כל הדוסים בכותל
חוץ משיר אחד,"End To the Lies", מהאלבום החדש שאמור לצאת בסוף החודש, פארל וחבריו הקפידו להעניק סט מגוון, שכלל שירים מכל שלושת האלבומים שלהם ובעיקר מהאלבום הראשון והמצוין
"Nothings Shocking". הם גם לא פסחו על להיטים כמו "Been Caught Stealing", ו-"stop".
12 שירים הספיקו לפארל כדי להתיש את הקול שלו, עד שבהדרן היה קצת קשה לשמוע מה בדיוק "Jane Says". העיקר שהקלוז-אפים על הגוף המקועקע של דייב נבארו היו מושלמים.








נא להמתין לטעינת התגובות






