וילדע חייעס: על הסרט "ממלכת החיות"
סרט הפשע האוסטרלי "ממלכת החיות" פועל בדרך הפוכה מזו המוכרת בהוליווד - בלי ניפוח פומפוזי, צילומים מושקעים וחמלה כלפי הגיבורים. מתברר שגם ככה זה עובד. לגמרי
''ממלכת החיות'', אוסטרליה 2010, 113 דקות
ב"ממלכת החיות", סאגה אוסטרלית על אודות משפחה שכל בניה פושעים, מהמר התסריטאי-במאי דיוויד מיצ'וד על טכניקה הפוכה: הוא מגיש לצופים את הסיפור כנתח בשר מדמם, בלי שום ציפוי הגנה, ללא מסווה או איפור. מיתולוגיה ללא עור או קרם הגנה, שהשם שלה, "ממלכת החיות", מצביע על מהותה.
שלושה אחים מהעיר מלבורן - שניים מכורים לקוק, השלישי פרנואיד - המתמקדים במעשי שוד וסחר בסמים. זהו טריו גברי החוסה תחת מטרייתה המגוננת של אם שטנית, השולטת בבניה באמצעות חולשתה הנשית לכאורה. אל שלושת האחים הפושעים מצטרף אחיין צעיר, כולו בן 17, בנה היחיד של אחותם המבוגרת, שזה עתה נסתלקה מהעולם בגין הזרקת מנת יתר של הרואין.
היתום הטרי נותר ללא מבוגר אחראי לצדו והוא מתכנס אל תוך הווילה בפרברים שבה חיים יחד סבתו ושלושת בניה. ללא שהות, וללא רגע אחד של חסד, מוטל הנער אל לב המאפליה כשביומו הראשון אצל סבתא והדודים הוא נדרש לאחוז באקדח, לפרוץ אל הרחוב ולאיים ישירות על שני ערסים
הוא עומד היטב במבחן ההתבגרות הזה ובאופן טבעי לגמרי נבלע אל תוך קיבתה התוססת של השגרה הפלילית. עם הזמן משתלב היתום, בעל הבעת התם, ברוטינה של מקבילית הכוחות האלימה והמושחתת שמאזנת בין בני משפחתו ובין השוטרים האמורים להשליט חוק וסדר.
מיצ'וד, שזה לו סרטו העלילתי הארוך הראשון, משכיל לתאר מערכת יחסים טעונה זו כסוג של כרוניקה יובשנית וללא ניפוח פומפוזי כמקובל בסרטי הפשע האמריקאיים. האופן "החילוני", הלא אופראי - כלומר ההפך מהמוכר בסרטי המאפיה של קופולה ומרטין סקורסזה - שבו מתוארת מערכת היחסים התלותית בין שומרי החוק למבצעי הפשע, הוא הקלף החזק של "ממלכת החיות", ועניין זה מודגם היטב כבר מהסצנה הנהדרת שפותחת את הסרט.
סצנה זו תופסת את ג'יי, הנער בן ה-17, כשהוא בוהה בשעשועון טלוויזיה ולצדו על הספה שרועה אמו, שנראית כאילו זה עתה נרדמה מול הפלזמה. הסצנה נחתכת לתמונה שבה נראה צוות של ניידת טיפול נמרץ המנסה להחיות את האם, בעוד ג'יי, שזה עתה התייתם, מעדיף להוסיף לבהות בשעשועון. עם הסתלקות אנשי העזרה הראשונה שולח הנער יד אל הטלפון ומחייג בהיסוס רב לסבתא, רק כדי לשאול אותה מה עליו לעשות כעת, לאחר שנותר לבדו בעולם. שום דרמה או הרמת קול, שום בכי או התפרצות צפויה אחרת, אינם נלווים לסצנה האפרורית הזאת, שמצולמת כאילו בידי צלם חובבן.
שמירת המרחק המחושבת של מיצ'וד מגיבוריו מעניקה ל"ממלכת החיות" איכות נרטיבית של יומן תעודה העשוי בטכניקות ניכור, שאותן ניסה ברטולט ברכט ליישם במחזותיו כבר בשנות השלושים. ואכן במהלך הצפייה בסרט אפשר לחוש בהד מרוחק המגיע מכיוון "אמא קוראז'" הנודע , ועניין זה נובע קודם כל מהעובדה שבמרכז הסרט, כמו במחזהו של ברכט, מוצבת אם המשפחה, המתרגמת באופן תועלתני כל סיטואציה מדממת למושגים של כדאיות.
למרות ש"ממלכת החיות" מסופר דרך הזיכרונות ונקודת המבט של הנער, ולמרות שהדודים שלו מוצבים במרכז ההתרחשויות האלימות, לא הוא ולא הם ממלאים את התפקיד המרכזי בסרט. תפקיד זה שמור לאם המשפחה, שאולי אינה לובשת פראדה, אבל היא בהחלט שטן רב זרועות. כשוויטו קורליאונה, גיבור "הסנדק", נדרש לנווט את משפחתו דרך גורל בניו, הוא עושה זאת באמצעות מערכת ערכים מנומקת ובעלת שורשים חברתיים-סיציליאניים איתנים.
הפוכה מזה היא הסיטואציה שמודגמת ב"ממלכת החיות" מבעד לאופני השליטה של אם המשפחה, המגולמת בידי ג'קי וויבר. ללא ערכים, ללא שורשים, חפה מכל סולם היררכיות של טוב ורע, היא שולטת בשלושת בניה, ובאמצעותם גם בעולם המושחת של שוטרי העיר. השטן היא מדוזה. רכיכה ארסית וחסרת חוליות שכל קיומה מדגים את התמצית המרוכזת של הרוע. באמצעותה מקצין מיצ'וד את מבטו על עולם הפשע. שהרי אפילו הנוראים באנשי הפשע - ג'ו פשי ב"החבר'ה הטובים" או חוויאר בארדם ב"ארץ קשוחה" - ניחנים באיזושהי חולשה אנושית. לעתים זוהי פיסת הומור שחור ולעתים מידה של כיבוד הורים או סתם טקסים של נימוס מוקצן.
ב"ממלכת החיות" מצליח מיצ'וד, באמצעות וויבר המצוינת, להדגים מהו רוע ישיר ונטול פניות. דמותה של אם רצחנית, השולטת בנשמות השחורות של בניה הנפשעים, מוכרת היטב בקולנוע האמריקאי מאז "בלאדי מאמא" (1970) שביים רוג'ר קורמן. סרט זה, בכיכובה של שלי ווינטרס, התיימר לשרטט את דמותה של קייט (מא) בארקר, שאנשי האף.בי.איי טענו בשנות השלושים כי פיקדה על כנופיית פשע שכללה את ארבעת בניה האלימים והמסוממים. עם השנים הפך שמה של מא בארקר למטבע לשון הבאה לתאר אם-דובה הנחושה לטרוף תבל ומלואה, ובלבד שלא יפגעו בניה-גוריה.
חלפו 40 שנה מאז שווינטרס הצעקנית ניסתה, שלא בהצלחה, להיכנס לעורה של מא בארקר. ב"ממלכת החיות" מצליחה וויבר במשימה שבה כשלה קודמתה. מיצ'וד מרבה לעשות שימושים אירוניים בדמותה של וויבר, המתנוססת לגובה של 155 ס"מ ומוקפת בגברים צעירים וגבוהים. למרות שהכל מכנים כאן את האם "דרדסית", היא בוודאי הגרגמל האולטימטיבי. וויבר, שחקנית ותיקה בהפקות טלוויזיה אוסטרליות אך אלמונית לגמרי בארה"ב, הצליחה אשתקד להשתלב בין המועמדות הסופיות לפרס האוסקר עבור ביצוע תפקיד משנה.
לצדה מתבלטת הופעתו של בן מנדלסון, המוכר מהופעותיו ב"מפת הלב האנושי", "העולם החדש" ו"אוסטרליה". ב"ממלכת החיות" הוא מגלם את הבן הבכור, הסוציומט והפרנואידי, שאכזריותו נטולת הגבולות מוסברת בקריינות הרקע על ידי אחיינו הצעיר ג'יי כתגובה האפשרית היחידה לפחד הכבד שבתוכו הוא חי. הפחד הזה מפני הכל - שלטונות החוק, ההתמודדות עם היומיום, המיניות המתעתעת, הרודנות של האם, הקץ האלים - מוליך את כל הדמויות שמיצ'וד טווה על הבד. הוא מיטיב להדגים זאת באמצעות עבודתו של הצלם אדם ארקפו, המרבה להתעקש על איכות תמונה ירודה במתכוון, שמשתדלת לחקות מצלמות מעקב או צילומי סתר של המשטרה.
אמצעי יעיל נוסף של מיצ'וד הוא הדקדוק האמנותי המיוחד שמודגם באופני עריכת הסרט. הסצנות שבו מרבות להיחתך לפני סיומן "הטבעי", וקופצנות זו, שנועדה לשרטט מצב של כאילו חוסר ריכוז מחשבתי אצל יוצרי הסרט, מניבה ממד מרשים של מתח עוכר שלווה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם