פסקול המחאה: על האלבום החדש של נקמת הטרקטור
אחרי שמונה שנים חוזרים נקמת הטרקטור לעשות מה שהם הכי אוהבים: רוק אינטליגנטי ואיכותי
נקמת הטרקטור, ''נשאר רק לרוץ''
לא נכנעים לטרנדים ים תיכוניים. נקמת הטרקטור צילום: יח''צ
האלבום, שמשופע בטקסטים בעלי אג'נדה חברתית, הוא פסקול מושלם למחאת מעמד הביניים, כפי שמיטיב לתאר אבי בללי ב"אדרנלין", אחד השירים החריפים והנוקבים באלבום: "עם אדרנלין בתוך הדם, כולם חולמים לעוף מכאן". אשכרה.
מבחינה מוזיקלית האלבום ממשיך את קו הגיטרות האפל של הלהקה בתוספת נגנית הוויולה גליה חי, שמעמיקה את הנימה המלנכולית שאוחזת באלבום כולו. "הכל טוב, הכל טוב, זה רק אתה חי במרה שחורה", שר בללי ב"הכל טוב", אחד משני הסינגלים שכבר שוחררו לרדיו.
כן, זה לא אלבום הקיץ הקליל והאוורירי הטיפוסי; זה אלבום שעדיף לשמוע בבית כשבחוץ הלילה קר וגשום. האזנה ל"נשאר רק לרוץ" מובילה למסקנה שחברי נקמת הטרקטור יודעים בדיוק מה קורה במוזיקה בחו"ל. הם מכירים את MGMT ואת פרנץ פרדיננד ויש להם את כל האלבומים של רדיוהד. במובן זה "נשאר
רק לרוץ? הוא אלבום מעודכן ואינטליגנטי.
אבל האמת היא שדווקא כאשר הם חוזרים לשורשים ושואבים מכאן, מהלבנט הרותח, זה נשמע טוב יותר בהרבה מכל הניסיונות להישמע בריטים. וזה גם אירוני שדווקא הסגנון הערבי משהו של "גאות", השיר הטוב באלבום שמארח את איתמר דוארי (כלי הקשה) ומיכל שפירא (קולות), ישמש כרטיס ביקור מצוין עבורם לא רק בארץ אלא גם בחו"ל.
אבל נקמת הטרקטור לא חיכו כל כך הרבה זמן כדי להיכנע לכל מיני טרנדים ים תיכוניים, אלא כדי לעשות את מה שהם הכי אוהבים: לייצר רוק אינטליגנטי ואיכותי. ואת זה הם עושים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם