שרים ובוכים: על האלבום של "העברית"
העברית אמנם נוטים להתבכיינות מוגזמת, אבל הסאונד הייחודי והיושרה האמנותית הופכים את האלבום השני שלהם לראוי בהחלט
העברית, ''רגשות מודרניים'' (הוצאה עצמית)
חוקרים את שנות השמונים. "העברית" אושרת תורג'מן
ב"רגשות מודרניים", האלבום החדש, פרץ ושרי ממשיכים לחקור את שנות השמונים במעבדה משוכללת של שנות האלפיים. בעודם מחוזקים בתרביות דנ"א של רוברט סמית וג'רביס קוקר העברית יצרו סאונד ייחודי, פתוח, מעניין ומדכא ששייך למועדוני הגל החדש כמו לרדיו הישראלי של היום.
הקצב האטי והכבד של רוב השירים, הקלידים שמפציעים בתבניות פשוטות והשירה המלודרמטית קורצים לתקופה אחרת, אבל ההפקה המודרנית לא מאפשרת להם להישמע לא רלוונטיים. "אני רוצה לעזור לך", "רגשות מודרניים" ו"היא הייתה בת 20", הסינגל הראשון מהאלבום, הם שירים מצוינים שראויים להיכנס לכל פלייליסט בשל יושרה אמנותית חסרת פשרות ולחנים מידבקים וסוחפים.
עם זאת, הנאמנות היסודית כל כך לחזון האמנותי של ההרכב קצת גורעת מאיכות השירים בשל אובררגש בשירה שלעתים מפריע ליהנות מהשיר. הם מושכים את ההברה האחרונה, עולים לסולמות בלתי אפשריים, קולם נשבר ומתרסק וכמעט תמיד מגיע לסף בכי. וזה נשמע טיפה מוגזם. מפיק חיצוני לא היה מאפשר להם לבכות כל כך הרבה. ובכל זאת "רגשות מודרניים? הוא אלבום מרשים, מלוטש ובשל - ולא רק בהשוואה לאלבום הבכורה של ההרכב, כי אם בנוף הישראלי הדביק בכלל. שנות השמונים האפלות והמתוקות עברו מזמן, אבל העברית ראויים לשרוד. בתקווה שיש להם עוד מה להגיד, כמובן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם