ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

ניצחון מסוים: על ההצגה "תש"ח"

העיבוד התיאטרוני ל"תש"ח" הוליד חוויה בלתי נשכחת

ההצגה הזאת היא ניצחון מסוים, למרות שתכניה הרגשיים רחוקים מתרועות ניצחון. אדרבה, עולות בה תהיות על הפער בין מה שלחמנו עליו לבין מה שהשגנו. אבל זהו ניצחון של תיאטרון. שמונה שחקנים ושחקניות צעירים מעלים בכל מאודם, בגופם, בקולם ובנפשם, את השאלות הגדולות של קיומנו. הם לא נעזרים בסיפור מובנה או בדמויות דרמטיות מנוסחות היטב, אלא ניצבים מולנו במלוא אישיותם החשופה והמגויסת. הבמאית נויה לנצט, שעיבדה את הספר המצליח של יורם קניוק למחזה, יצרה ישות מגובשת של אנסמבל תיאטרוני מרשים.
 
ההצגה עוסקת בפער העמוק שבין החוויה הפרטית לבין הזיכרון הלאומי-קולקטיבי דרך מלחמת השחרור. למעשה אין ממש עלילה; ההצגה מורכבת מקטעי זיכרונות, מחוויות או מוידויים אישיים, מלווים בשירי ארץ ישראל של אז. קניוק עורך ב"תש"ח" את חשבון הנפש הפרטי שלו, אך בו-בזמן זהו חשבון הנפש של החברה הישראלית כולה - או לפחות חשבון נפש שהיא אמורה לערוך. זה עמוק יותר מפוליטיקה, מכאן ועכשיו, מבעד ונגד. זאת הצגה שמצליחה לצמרר ולעורר במחשבה את נימי הנפש הישראלית כולם.

לספר יש עוצמה משלו, וההצגה מצליחה לשמר את העוצמה הזאת. באורח פלא נשמר גם היסוד המובהק של הווידוי האישי, וידוי של כאב שחושף את האיוולת ששלטה במלחמה ההיא, את האכזריות שבה ואת יסודותיה הבלתי מוסריים. גם את גירוש ערביי רמלה מצליחה ההצגה לתאר כאירוע מצמרר. לא רק מבחינת העובדות היבשות, אלא גם מכוחה הבלתי אמצעי של התמונה הבימתית. זהו תיאטרון מפעים. לא מדובר במשחק מרשים ולא בשחקנים גדולים. ההישג הוא של קבוצה שבה מגויסים כל הפרטים בהתלהבות בלב ובנפש לרוח סוחפת של פעילות קבוצתית שלמה. זוהי למעשה משמעותו של המעשה התיאטרוני. יחד, בניצוחו של בימוי יצירתי, הם משמיעים זעקה מתוזמרת ומרגשת. כן ירבו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...