איזה בזבוז: על "ניקולסקי"

רעיונות מגרים, כשרון כתיבה, ידע רב, הומור ומקום שקט לכתוב בו. לסופר ניקולה דיקנר יש הכול. לספר "ניקולסקי" חסר כותב

תלמה אדמון | 22/8/2011 14:13 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בפוסט ששיגר ניקולה דיקנר לפני שבועיים לאתר Hors champ ("מחוץ לשטח", בתרגום חופשי) דיווח שנטל למסע קמפינג ספר קריאה אחד בלבד ("המטוטלת של פוקו" מאת אומברטו אקו). לאור ניסיונו הוא ממליץ לקוראים לא לקחת ספר מסוג זה כברירת קיץ יחידה. אי אפשר להניח עליו את הראש, כי המפרקת נשברת, ואי אפשר לקרוא בו בשכיבה בשק שינה כי המפרקת נשברת. לדיקנר לא היה כל ספר אלטרנטיבי, והוא נכלא בתעוקת דפי אקו.
 
בלי נשמת גיבורים.
בלי נשמת גיבורים. "ניקולסקי" עטיפת הספר

"ניקולסקי" היה יכול להיות ספר קיץ שוקק עניין, אלמלא אכזב כמו שרק חבר מוערך מאכזב. הספר מלא הבטחות מרתקות, ולכן אחרי האכזבה בא הרוגז. הנה מחבר בעל כשרון כתיבה, עתיר ידע כללי וספציפי, קנדי יליד קוויבק שקיבל מקום ותמיכה כדי שיישב לכתוב. הנה בחור בגיל הנכון לבקוע מביצת תרגילי הכתיבה (הוא נולד ב-1972). היה לו נושא מצויין (התלישות בעידן המודרני), היו לו רעיונות מקוריים (כל הגיבורים קשורים בלי דעת לאותו אב עלום, וכולם אנשי שוליים, צאצאי אינדיאנים, מורדי ממסד, הרפתקנים ושודדי ים), והוא פספס. לדיקנר יש חוש הומור נהדר, המצאות  פנטסטיות ויכולת לרתק בסיפור קונקרטי שמתבסס על מיתוסים ודמיון מופרע. בקיצור – כל מה שכותב זקוק לו כדי לכתוב ספרות מעניינת ומעמיקה. אז למה החמיץ את היעד?

אולי מפני שלא התעניין ביעד. הדרך אצה לו אל הפרסים, ולדברי העטיפה זכה להגדרה "כאחד הקולות המקוריים והמבטיחים בשפה הצרפתית". אבל הוא קרוב יותר אצל אמריקה. הוא מתאווה להרשים ובמהירות. הוא חפץ להקל על הקוראים, אבל בעצם מעמיס עליהם פרטים היסטוריים ותאריכים וסיבובי עלילה ושמות מקומות ברחבי היבשת הצפונית והדרומית, ועם זאת כתיבתו קצרת-רוח. אפשר היה להתאהב בדמויותיו אילו הקדיש להן מעט תשומת לב. 1. המספר עלום השם, שמעולם לא הכיר את אביו המלח. 2. נח שגדל בקרוואן של אמו הנוודית, וגם הוא לא זכה להכיר את אביו. 3. ג'ויס, השודדת המודרנית, שגדלה במחיצת אביה ומעולם לא הכירה את אמה.

כל הגיבורים מעיינים בספרים מתפוררים ובמפות אזוטריות, כולם טיפוסים אנטי-צרכניים ומתבודדים, חיים בדלות ונעלמים לפתע מדירותיהם. כולם כמעט-נפגשים, אבל לא. נח וג'ויס יושבים בסמיכות בטרמינל של ניוארק, ואינם יודעים שהם בני דודים. נח נכנס לחנות הספרים של המספר ושניהם לא יודעים שהם אחים (אם הבנתי נכון את המבנה של אילן היוחסין).

אפילו משאלת הלב הזהירה, שייווצר כאן חיבור רגשי שיפתור חידה עלילתית, דיקנר מונע מהקוראים. למה? אולי מפני שנשאר נאמן לעניין התלישות המודרנית עד הסוף. אבל על המזבח הזה הקריב את נשמת גיבוריו. הוא לא נתן בהם צער גדול, לא נאמנות למשהו או למישהו, ואפילו לא שמחה. אילו העלה בשר על שלד רעיונותיו המגרים, היה לפנינו ספר קיץ מלהיב, ראוי לקריאה בכל העונות.

ניקולה דיקנר, "ניקולסקי", מצרפתית: מיכל סבו בליבטרוי, כתר, 240 עמ'

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/literature/ -->