אי לא בודד: על "האסופית"

ב"האסופית" אח ואחות קשישים לוקחים לביתם יתומה, בלי לדווח לאיזו רשות. קריאת נעורים מחודשת ברומנטיקה מתחילת המאה העשרים

תלמה אדמון | 16/8/2011 13:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: האסופית
"השעות האפלות ביותר מגיעות רגע לפני שעולה השחר." הקביעה הבלתי מעורערת מהדהדת במחשבתה של אן שרלי אחרי ליל חרדה נוראה לחיי גילברט בליית – אויב, ידיד ועכשיו גם אהוב. בשעות האפלות הבינה לבסוף שהיא אוהבת את גילברט. תשע שנים חלפו מאז משך בצמתה וקרא לה "ראש גזר" (בתרגום נעוריי "גזרים, גזרים"), והיא ניפצה על ראשו את לוח הצפחה (ובתרגום הנוכחי סתם "לוח הכתיבה"). ורק בסוף הספר השלישי מתאחדים האוהבים בנשיקה.
 
טראומות ילדות אינן הנושא בטיפול כאן.
טראומות ילדות אינן הנושא בטיפול כאן. "האסופית" עטיפת הספר

סדרת ספרי הנוער (שלושה מתוך תשעת חלקיה תורגמו עתה מחדש) על היתומה הג'ינג'ית נגדשת באמירות אקסיומטיות ובתיאורים מסולסלים, ככל שאן מתבגרת. לטעמי, הספר הראשון מלא בחיים חריפים, ויש בו כנות והומור יותר מן הבאים אחריו. כך או כך, הוויית הטקסט הזה מאפשרת שיבה בטוחה אל קריאת נעורים בלא חשש מחורבן פינה סימפטית בזכרון. לוסי מוד מונטוגמרי (1874-1942), שכתבה את הסדרה במשך עשרים שנה, החל מ-1908, הותירה אחריה ספרים עמידים, גם אם נעדרי שמץ ציניות.

הבונוס הצומח מקריאה חוזרת בתולדות הנערה אן, שייך להרהורים חברתיים. שחרור האשה, למשל: מונטגומרי כתבה בתקופה שבה נשים תפרו את שמלותיהן במו ידיהן בעודן ממתינות להצעת הנישואין כדי להוסיף ולתפור גם את בגדי ילדיהן. אך בה בעת הסופרת בראה את העלמה שרלי, שפנתה ללימודים גבוהים. עם זאת המשיכה אן לחלום על גבר כהה שיופיע לפתע בחייה, בעוד גילברט משוטט לצידה ומצפה שתבין שהמציאות היא כאן. 

ואימוץ ילדים: בתחילת המאה העשרים אפשר היה להיכנס לבית יתומים קנדי ולבקש נער חזק שיבוא לגור בחווה כדי שיעבוד בה תמורת יחס גרוע, מזרן ומזון מינימלי. איש לא שאל שאלות, איש לא מילא טפסים. וכאן – אח ואחות קשישים, שניהם רווקים המתגוררים יחדיו, לוקחים לביתם יתומה בלי לדווח לאיזו רשות. כשהרווקה הזקנה מקבלת בטעות ילדה בת 11 במקום הילד שהזמינה, היא נחושה להחזיר את הטעות לבית היתומים.

אן שרלי חוותה את אכזבתה העמוקה של מרילה קתברט ממין המשלוח, והתנסתה ביומיים של התלבטות חסרת רגישות מצד האשה היובשנית. האם תשאיר אותה מרילה בחווה, או לא. התרחשות כזאת היתה מובנת מאליה אז, כפי שילדים בני שבע עד חמש-עשרה למדו בכתה אחת בהנחיית מורה בת שש עשרה וחצי.

מעבר לעיסוק ברומנטיקה במובן האמריקאי, האפלטוני והשמרני, מונטגומרי מתמסרת לתיאורי טבע כיאות לרומנטיקה אירופית. הספרים גדושים בפרטי פריחות התפוח, בעצי אשור, שרכים ושקיעות. כל החושניות הנחנקת של הסופרת וגיבורתה מגולמת בתיאורים מלאי היקסמות מבריכות מים, משעולים, אור שמש על פרחי זיוונית.

מונטגומרי מציירת יתומה באי הנסיך אדוארד, שכלל אינה בודדה כאי. עולמה מלא יצורים דמיוניים ודיבור אינטנסיבי, וככל שתתבגר תתעשר בידידים אוהבים בגילים שונים. הסופרת  יצרה מלכתחילה ילדה עם כוחות נחמה אנרגטיים במיוחד.

ומשום כך, ובהתאם למנהגי העת ההיא, אן הבוגרת לא תתייצב נוכח מרילה ותציג לה את השאלה המרה: "איך העלית בדעתך להחזיר אותי לבית היתומים ביום שהגעתי?!" טראומות ילדות אינן הנושא בטיפול כאן. אם הציבה מונטגומרי יעדים מוסריים הם נותרו בגבולות תקופתה. הרי אפילו אן, מורה רבת חסד, תאחז לבסוף במקל (ציוד תקני בכתה) ותחבוט בבן השטן הקטן הממרר את חיי הכתה. למחרת יהפוך החצוף לילד מנומס המאוהב במורתו. מונטגומרי שוחרת הטוב צידדה בעונשים פיזיים במקרים חריגים. וב-2011 ניגשים תיירים לפתח בית הולדתה באי הירוק ומרחרחים את האוויר הכלוא בחדרים. 

לוסי מוד מונטגומרי, "האסופית", מאנגלית: טלי נתיב עירוני, 331 עמ'; "אן מאבונלי", מאנגלית: טליה דאי, 302 עמ'; אן שרלי, מאנגלית: טליה דאי, 280 עמ', כתר

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/literature/ -->