ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

מהומה על שום דבר: על "שם פרטי"

כוחה של הקומדיה "שם פרטי" הוא בקבוצת השחקנים, ופחות בעלילה הסתמית

הגיבור האמיתי של הקומדיה "שם פרטי" הוא הסלון הבורגני. תחילה הוא נקי ומסודר לקראת אירוח צפוי. בסיום, הוא יהפוך כמעט למפולת. המבנה צפוי וההתקדמות ההדרגתית של המחזה הוא השינוי שחל במערכת הנימוסים הסלונית, שנהפכת לשורה של עימותים וסכסוכים אלימים. לקראת הסוף מתגלים כל מיני סודות כמוסים, כמו עניין זהותו המינית של אחד האורחים, או נאום השחרור של בעלת הבית. לא חלילה שכל זה נובע איכשהו משיחות הסרק הסלוניות, אבל זה לפחות מעניק מראית עין של רצינות לקומדיה הסתמית.
 
את הקומדיה הזאת כתבו שני מחזאים צרפתים, מאתיה דאלפור ואוסקר דה-לה פטאלייר. אינני מכיר יצירות נוספות שלהם, אבל אני חייב להודות שהמחזה הנדון, "שם פרטי", גם לא מעורר בי סקרנות להכירן. שני הכותבים שולטים היטב במסורת הפארסה הצרפתית הבורגנית, כזאת שנקודת המוצא שמפעילה את עלילתה היא לרוב איזו מתיחה או אי-הבנה כלשהי. הדיאלוג אינו חורג לרגע מסמול טוק סלוני, אך בעלילה טמון גם יסוד של הפתעה, סתמית מצד עצמה, שכן היא אינה נובעת בהכרח מכל מה שקדם לה. קוראים לזה התנהלות שרירותית.

אבל המעניין בערב הזה הוא קיומו של פער בין הסתמיות של המחזה לבין האנרגיה הנפלאה שמאפיינת את הצגתו. כוחה העיקרי של ההצגה הוא בקבוצת השחקנים המשובחת שלה. מבחינתי, הגילוי העיקרי הוא ליאור אשכנזי, שממש מפליא ומפתיע כשחקן קומי מן המעלה הראשונה. מצוינים לצידו דב נבון ומורדי גרשון, מיכל לוי האלגנטית ובעיקר יעל לבנטל, שבנאומה האחרון ראויה לתשואות רמות.

הבמאי משה קפטן העניק להצגה קצב הולם. לרגעים, נדמה שהקצב הזה הוא למעשה המנוע של ההצגה כולה. תרגומו של דורי פרנס משובח כרגיל ועיצוב הבמה של נטע הקר נקי מכל רבב. הסלון שהיא עיצבה, על מדפי הספרים ששולטים בו כראוי לביתו של פרופסור, הוא בעצם שותף פעיל במתרחש. עם קבוצת השחקנים המשובחת זהו ערב משעשע למדי על כמעט לא-כלום.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...