ראשי » רייטינג » טלוויזיה

בלי מצלמות בבקשה: טור של לינוי בר גפן

לינוי בר גפן בטור מיוחד ל"רייטינג": למה הסיקור הכי טוב למחאת האוהלים הוא לא לסקר אותה

"זה שכבר שבועיים וחצי הסיפור הזה פותח מהדורה זה הישג אדיר", התפייט אחד הכתבים בשידור בניסיון להסביר את הישגי מאבק האוהלים. נדמה לי שזה היה השלב שבו הבנתי סופית על מה דיברו איתי כל השנים ה"נודניקים" ברחוב כשטענו שהתקשורת מנותקת.
 
כתב יקר, אם יש הישג תקשורתי למאבק הזה, זו העובדה שאמצעי התקשורת הממוסדים פינו מקומם סופית לטובת אתרי האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט, שמהם קיבלו אנשי המאהלים את האינפורמציה העיקרית.

למעט מופע האימים של ח"כ מירי רגב בראשית ימי המחאה, ככל הנראה אין איזשהו רגע טלוויזיוני שייחקק מהמאורעות. העובדה שמהדורות החדשות לא גרפו רייטינג גבוה מבימים כתיקונם מצטרפת לעובדה שהתוכניות הנצפות ביותר בקיץ הלוחמני הזה היו "כוכב נולד" ו"רמזור", ושתיהן ממחישות עד כמה הטלוויזיה אינה עוד כלי לקבלת אינפורמציה אלא המדיום המרכזי להתנתקות ממנה. אף על פי שהמחשבה על כך מבהילה את מי שעבודתו בטלוויזיה, יש בכך גם משהו מנחם.

האנשים עם המיקרופונים על הפודיומים הקטנים מדיקט שהערוץ סידר להם בלב המאהל מפחדים פחד מוות מהרגע הזה, שבו הם יהיו חלק מההמון ולא מוביליו. אין להם מושג איך חיים את הרגע ההיסטורי, אלא רק איך אורזים אותו למוצר טלוויזיוני. השנים שבהן אתה נוכח פיזית באירועים דרמטיים, אך ראשך עסוק באיך לתווך אותם דרך עדשות אל הצופה, מנתקות אותך לאט לאט מן האנושי.

אינך חווה עוד את בני האדם בתלת ממד, אלא רק את האימג' שאתה יכול לייצר מהם, את המשפטים שאתה יכול לערוך מהם לכותרות. לא לסקר את המחאה הייתה עבורי, לפיכך, חוויה מתקנת של ממש. ימים של הבנה מתוקה שאם אני רוצה להיות יעילה בימים החשובים האלה עדיף שאסגור את המיקרופון, אקפל את ארשת החשיבות העצמית ואכנס לעזור באוהל המטבח.

הכותבת היא עיתונאית בתוכנית התחקירים "360" ברשת .

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...