לא לבלוע, לא להקיא: על שידורי תשעה באב
ערוצי הטלוויזיה אתמול הציגו פני "משתתפים בצערכם" וחיפשו פתרונות זמניים. בדרך כלל בצורת סרט שבמרכזו דתיים
ירד מהבוידם. "אבודים בהודו" צילום מסך
איזה חורבן ויגון. מה עושים עם ערב שידורים שלם, צחוקים בל ייראו ועלילות אתי חזן הס מלהזכיר? משבצות שידור, טבין וטקילין, נזרקות לפח על תאריך יהודי, כולו אבלות של דתיים וריק תעסוקתי של כל השאר.
אפילו ה-VOD לובש שחורים. בצר לה, מציגה המדיה פני "משתתפת בצערכם" ומגרדת פתרונות זמניים. בדרך כלל בצורת סרט דרמה/דוקו/התנתקות שבמרכזו דתיים. ההקשר לא באמת משנה, העיקר שתהיה כיפה או חצאית וכמובן קונפליקט אמוני-יהודי מודגש.
אתמול, בתחילת הערב, ניכר התסכול בפני הטלוויזיה. בערוץ 2 התעקשו למחזר פרק של "אבודים" עם צופית גרנט. בערוץ 10 הורידו מהבוידעם את "אבודים בהודו": סיפורם של "בני מנשה", הודים הטוענים להיותם נצר ליהודים שהוגלו בגלות עשרת השבטים. על הנייר זו הסיבה הרשמית לשיבוץ הסרט-פיקנטריה-יהו דית-לא מזיקה בערב תשעה באב. בפועל, מדובר בבחירה אקטואלית, שהרי שידור חוזר זה גם סוג של חורבן.
מיד אחר כך חזרה סתימת החורים המפוהקת. בערוץ 2 שודר הסרט "ברוריה". למה ? נו, זה ברור. חרדים במשבר, זה תמיד קשור. בערוץ 10 המשיכו עם "לתת", סיפורו של שמחה הולצברג, "אבי הפצועים". יום השואה, תשעה באב - הכל אותו דבר.
מאוחר יותר שודר סרטו המעולה של דוד וולך "חופשת קיץ". חרדים ירושלמים אדוקים וטרגדיה משפחתית שבסופה משבר אמוני. שוב, אותו עיקרון. סמנטיקה של אבלות מגזרית.
מיותר לצפות שאחת מספקיות התוכן במדינת ישראל (ולא, רשות השידור זו לא חוכמה) תשקיע זמן וכסף לשידור רלוונטי יותר לערב תשעה באב. פאנל אקטואלי; ספיישל שימצא מקבילה עדכנית יותר לחורבן; גיל ריבה בראיון רלוונטי; לא חסרים פתרונות ואף אחד מהם לא יצא לפועל.
בסיפור הזה, בחדלות שמפגינה הטלוויזיה בימי חג ואבל מסורתיים, אין באמת אשמים. אלא שדווקא בתשעה באב, יום חול לכל דבר, המחסור בתוכן זועק. בצדק מפרשת המדיה את המסיבה הסגורה הזאת כ"יום זיכרון" דתי.
חורבן הבית? קודם נטפל באוהלים של רוטשילד; קורבנות וזבחים? תפנו ל"מאסטר שף" ; יהודים גולים? כן, הנה, גם לצופית גרנט יש כמה.
תשעה באב תקוע בגרונה של המדיה. לא לבלוע, לא להקיא. לוח שידורים שהוא שריד לימים שבהם הצביון הלאומי היה שונה, ועדות לפער ההולך וגדל בין מדינת הפריים טיים למציאות דתית מתוחמת. ישתבח חוסר האונים הטלוויזיוני ותתעלה הציבוריות הישראלית. בשמם, ואולי בשם מדינה ובטבורה דת, מכבדים בטלוויזיה שנה אחר שנה תאריך יהודי עתיק יומין.
איש אינו יודע למה, איש גם לא ינסה למרוד או לחילופין לצקת משמעות ותוכן ליום הזה. נדחוף פה סרט, שם שידור חוזר ושקט שיהיה פה. לשנה הבאה בירושלים הבנויה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם