ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

יותר מדי יפה: על "הנסיכה איבון"

ב"הנסיכה איבון", בבימוי משה איבגי, האמירה הפוליטית הופכת לאסתטיקה קרה

אליקים ירון | 7/8/2011 9:49

תגיות: הנסיכה איבון,משה איבגי,דאנה איבגי

''הנסיכה איבון'', תיאטרון ''גשר''

אם לפתוח בהיבט החיובי, יש להדגיש שהמחזה "הנסיכה איבון" הוא הישג ראוי לשבחים של משה איבגי, שזו לו עבודת הבימוי הראשונה שלו בתיאטרון. מדובר בהצגה בשלה ויפה מאוד.

בלי יחסים אנושיים. "הנסיכה איבון" ז'ראר אלון

לא ניתן להפריד את הבימוי מעיצוב הבמה האסתטי של מיכאל קרמנקו. דווקא בנקודה זו נחשפת הבעייתיות של ההצגה. הבמה יפה להפליא, אך נדמה לי שביופי הזה יש משהו מכשיל. אין לשכוח שזהו מחזה פוליטי מובהק ואילו הבמה היפה מבטלת את ההיבט הזה ומעבירה את המתרחש מן המישור הפוליטי אל האסתטי. קשה לדעת אם הבמאי הוא זה שנגרר אחרי האסתטיקה של המעצב, או שהמעצב הוא דווקא ששירת את תפיסתו של הבמאי.

המחזה עצמו קר למדי ברמתו האנושית. אין בו למעשה יחסים אנושיים, אך גם במישור הזה הפכה האמירה הפוליטית לאסתטיקה קרה. הבמה היפה העצימה את התחושה הזאת, מה גם שיופיה הרב, על מפלסיה ושיפועיה, הפכו את המתרחש בה לשרירותי. במרכז הבמה ניצבת מטוטלת גדולה, מעין שמש ענקית.

כנראה שבהתאם למסורת העיצובית של "גשר" יש לעיגול הזה נוכחות משלו. הוא עולה ויורד וגם מתהפך על צירו. אין לזה שום קשר עם המחזה, אלא רק ביטוי שרירותי לאסתטיקה שמנותקת מכל הקשר. בוודאי שהיבט פוליטי אינו יכול לצוף "סתם" בחלל. עיצוב הבמה, יפה ככל שהוא, אינו אומר בעצם דבר.

מחזהו של ויטולד גומברוביץ' הפולני נכתב בשנות ה-30 של המאה שעברה וניתן לראות בו אחד ממבשריו של תיאטרון ה"אבסורד". בהצגתו של איבגי הוא מנותק מכל הקשר: פוליטי, חברתי, עכשווי, או ישראלי. כמו התפאורה.

המחזה עצמו קר למדי ברמתו האנושית. אין בו למעשה יחסים אנושיים )וגם זו בעצם אמירה סוציו-פוליטית(, אך גם במישור הזה הפכה האמירה הפוליטית לאסתטיקה קרה. ועם זאת הפליא הבמאי לעבוד עם שחקנים, שכמה מהם ראויים לציון מיוחד: אלון פרידמן הרהוט, דאנה איבגי המרתקת בשתיקותיה ואפרת בן-צור, המנוגדת לה, שמרתקת באנרגטיות שלה. הצגה יפה של במאי, מעצב ושחקנים, אך בעייתה העיקרית שהיא יפה מדי.