הזירה הלשונית: הצופן הלשוני של אייל שני
אייל שני מוכיח ב"מאסטר שף" שהוא משורר אוכל, מהלך על פי תהום הגיחוך ולא נופל. לכבודו, הזירה הלשונית בוחנת את צופני הלשון שלו באמצעות דוגמאות הזויות מתוך התוכנית. וגם, על מטקות, פאלברות ויוטיוב
העונה השנייה של "מאסטר שף" מאפשרת להציץ לעולם השפה של שני. הפואטיקה הקולינרית של שני מתבססת על כמה צפנים המגדירות את עולמו. המדור מציע סיוע בחיפוש מילות הצופן עם דוגמאות מהעונה הקודמת והעונה הנוכחית של "מאסטר שף". הערה אישית: אני מתעב גויאבות ומתרחק מכוסברה, אבל הטקסטים של שני מדברים אלי. הוא הולך באופן מסוכן על פי התהום של הגיחוך, לטעמי הוא אינו נופל אליו, והדברים באים ממקום נכון ומעניין. נראה גם, שב"מאסטר שף" בחר שני לפשט אותם ולהסתלק ממקומות הזויים שאליהם נקלע לא אחת במסגרות אחרות.
אז מהם צופני הלשון של אייל שני?
1. צופן ההאנשה. המזון מקבל תכונות אנושיות.
"הרחם הגדול בעולם" (החציל, למי שלא הבין)
"מה תפוח אדמה רוצה מסלק? למה שתפוחי אדמה ירצו להיות שושנים, ולמה ששושנים ירצו להיות תפוחי אדמה?"
"כאילו אני פח הזיתים שיש לו עיניים שמסתכלות על הקלמטה".
2. צופן ארבעת היסודות: מים, אדמה, אוויר, אש.
"חסר באוכל הנוזל שמחבר את כל הדברים, את האדמה לעצמה, אני לא מצליח להבין את זה"
"דומה טעם הבוץ של האספרגוס לטעם הבוץ שבהם נמצאים הפורלים"
"יש פה כאילו את כל המרכיבים של עולם הסיוטים שלי: דג סלמון זר, מגודל כמו תרנגולת בפיורד חשוך ואפל, ופתאום בה מישהו וכאילו מעניק לזה איזה אוויר, איזו התרוממות"
"כשאתה מכסה משהו בפירות שנגעו בהם האש והחום נוצרת ריבה. זה לא עובד"
3. צופן ההתחברות והדחייה. המאכלים חותרים זה אל זה או דוחים זה את זה.
"העץ תפוחי אדמה הסטייק הביצה שטוחים, יריעות נרחבות, מיץ אל תוך מיץ אל תוך מיץ, זה הקסים אותי"
"אני כל החיים שלי מנסה לחבר זוג סרדינים"
"אתה הראשון בעולם ששם קלאמארי על יוגורט"
"החיבור של העדשים יחד עם השרימפס העניק להם את כל המתיקות של הים"
"לקחת
"לקחת ים וחיבקת אותו עם פטריות בעונג שאין לו גבול"
"האדים מושכים את האגוזיות של טיגון הכרובית מתוך עצמם, באה אבקת העוף וחותכת ברגל גסה"
4. צופן אמא, מלכת המטבח שבלב.
"את מגיעה כל יום לאמא שלך, לחזק אותה, הדים סאם הזה הפך ללחם שבו פועם משהו נורא חם".
"את באת לבד, אולי באת עם אמא שלך, שאת מאכילה אותה"
"רואים הרבה אמא שלך בתוכך"
"כל זעקה כזאת היא קול זעקת הלידה שלך"
5. צופן האגדות העתיקות, הבישול כחוויה מיתולוגית.
"שלושה גברים עייפים שותקים יורדים מהספינה"
"איזה פחד, ריח של מכשפות יש שם"
"פעם היו סבא וסבתא גרו ברוסיה, אהבו סלמונים, ישבו על גדות הוולגה שבה הסלמונים שוחים נגד הזרם, ויום אחד הם מגיעים לארץ, ואתה הולך לסבתא, וסבתא מבשלת זכרונות שלא יכולים להתקיים פה בארץ"
6. צופן אלוהים. הבישול כחוויה דתית.
"בעלך כל הזמן לא הסכים עם אי הצדק: איך אור כל כך גדול שהוא חווה לא יוצא החוצה. זה טוהר, זה טהור"
"אני חושב שיש סוג של אנשים שיחשבו שזה גן עדן. בשבילי זה גהינום"
"יש לי מסעדה, ודקה לפני שהכל מתחיל, אני אוסף את הטבחים סביבי וחוזר על משפט אחד: אלוהים ברא את כל הדברים שלמים, אבל לפעמים אנחנו כל כך יכולים לקוות ולרצות, עד שאנחנו יכולים להתגבר על הביולוגיה של האוכל"
7. צופן הלב.
"הזרם הכי קצר בינך לבין האוכל זה בין הלב ליד"
"הוא מענה אותך ומענג אותך"
"זה לא ממלא לי את הלב, זה לא ממלא לי את הנשמה"
"זה מקסים, זה עדין, זה מדבר בלחש על אהבה, זה אוכל, זה מזין בנשמתו של הבן אדם שאהב את זה"
8. צופן שמות התואר.
"המנה הזו היא מנה טעימה. היא מצמררת. היא מחוללת"
"היה את הכבש בתוך הבצק, ולפעמים היה חלל, והכל נטבל בלימון, והחיבור הזה הוא חיבור מרעיש"
9. צופן האתה. האדם הוא תבנית נוף האוכל שהוא מבשל.
"אני חושב שלבחוֹֹֹר בפילה זה לא להביע עמדה, זה ללכת על בטוח"
"יש בך חלקיקים שיודעים לבשל נהדר, שהם כמו רסיסי גן עדן"
"זו מנה של בן אדם יהיר"
"שלומי, אתה כל כך מוּכָּר לעצמך, למה אין לי את הדבר הזה בתוך הצלחת?"
"המנה היא טעימה, אבל היא לא עברה דרכך. לא נתת בה מה שיש בך, מה שאני רואה בקוסמות ובחיוך ובעיניים"
10. צופן האני. הבישול כטעם החיים.
"אני לא עושה מסעדות. יש לי שתי מרפאות כאב, שבהן אני מרפא. אני רואה את האוכל כמו גלולה פסיכיאטרית, ואני מחפש את אותם בני אדם, את הרגע הראשון שבו מישהו אמר לי, אייל, יש לך משהו להגיד בעולם הזה"
היום נפתחת בגלריה דודו גרשטיין בתל אביב תערוכה קיצית במיוחד, בהשתתפות 57 אמנים. הנושא: מטקות. בעניין מקורה של המילה מטקה, מוצר ישראלי טיפוסי, יש סיפור. הבלשן ראובן מירקין, העוסק בין היתר במקורן של מילים, חיפש אחרי המקור זמן רב. גם אני חיפשתי את המקור, אבל כאשר יצא "מילון הסלנג המקיף" בשנת 2005 ציינתי שמקור המילה אינו ידוע. מירקין, וגם אני, סברנו שהמקור הוא ברוסית, שם פירוש המילה הוא אמא, אבל קשה היה להצביע על קשר בין האמא לבין המשחק הגברי הזה.
במילון הסלנג ציינתי שתי צורות של הגיית המילה: מטקות, וגם מדקות. ההגייה בד' היתה ל זכורה לי מילדותי, והיא שהביאה את שנינו, מירקין ואנוכי, אל הערבית, והפתרון נמצא: המקור אינו מטקה, אלא דווקא מדקה, או בערבית: מַדַכָּה, מן השורש דכּכּ, לחבוט. המדכה היא העלי של המכתש, ובהכללה, כלי המשמש לחבטה, ממש כמו המדקה (או המטקה) שעל חוף הים.
הקלנועיות הן כידוע כלי הרכב של גיל הזהב ובחדשות ערוץ 10 סיפרו לנו על בית ספר לנהיגה בקלנועיות. המורה לנהיגה הסביר שהנהגות דווקא תלמידות טובות יותר ואילו לגברים "יש את הגֶן פִּי, גן הפלאברה".
פלאברה פירושה בלדינו (וכן בספרדית) מילה, בסלנג הישראלי היא מופיעה בעיקר ברבים: פלאברות או פלאבראס, כלומר, דיבורים ריקים, שנועדו בעיקר ליצירת רושם. המקבילה הערבית של הפלאברה היא הדאווין, הנפוצה מאוד בסלנג הישראלי. מקורה במילה הערבית דאוואווין, שפירושה מילים גבוהות, ומכאן התנהגות שנועדה לעשות רושם, נוסח "שופוני יא נאס".
האות פי, מכל מקום, זכתה בשדרוג על ידי המורה לקלנועיות. בעבר היא היתה שם של ויטמין פי, שייצג את המילה פרוטקציה. עכשיו עלתה שלב אל הגנטיקה.
עמית מהשרון שואל: לאור האירועים האחרונים, מה מקורה של המילה ריבית?
מקור המילה במשנה ובתלמוד, בהם היא נפוצה מאוד. ריבית היא גלגול של המילה הארמית רביתא. השורש הוא 'רבה', והרעיון הוא שהכסף שניתן להלוואה מתרבה במהלך הזמן עד החזרתו. הדבר מוסבר במשנה, במסכת בבא מציעא: "המלווה את חבירו לא ידור בחצרו חינם, ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא ריבית, מרבין על השכר, ואין מרבין על המכר".
עמיקם אוסם שואל: השם "מנחם מנדל" מוכר לי מסיפורים של סופרים שונים. גם לסבא שלי קראו מנדל. לאחרונה מצאתי חבילת מכתבים של סבא שלי ובסופו של כל מכתב חתם סבא ביידיש: "אוהבכם כאהוב נפשו, מנחם". מכאן הבינותי כי גם שמו המלא של סבא שלי היה "מנחם מנדל". האם כל מנדל היה גם מנחם ולהיפך?
אכן, כל מנדל הוא מנחם. מנדל הוא צורה אשכנזית של מנחם: לשתי האותיות הראשונות, מנ-, נוסף כינוי החיבה –דל, או במקרים אחרים –דלה (מנדלה). בדרך כלל סיומת החיבה ביידיש היא –ל (אברהמל) או –לה (רבקהלה). הד' נועדה לחצוץ בין הנ' והל'. מקרים דומים הם שמות כמו הינדל והנדל (חנה+דל), מינדל (מינה+דל), שיינדל (שיינה, יפה+דל), ועוד.
אלון לאודון שואל: מה הסיבה שבישראל הרוב המוחלט של האנשים מבטא את שם האתר YouTube כ"יוטיוּבּ", ולא בדרך שבה רוב האמריקאים מבטאים את שם האתר, כ"יוטוּבּ", כלומר הישראלים מוסיפים י'. האם הוספת הי' הזאת מוכרת בעוד מילים? האם דרך ההגייה הזאת נפוצה בעוד מדינות?
אכן, המילה נהגית בשתי צורות. הבריטים מעדיפים טיוּבּ, שהיא גם כינויה של הרכבת התחתית, ומכאן יוטיוּבּ, האמריקנים הוגים טוּבּ, ועל כן, יוטוּבּ. דווקא הצורה האמריקנית קרובה יותר למקור הלטיני: טוּבּוּס, ומכאן כלי הנגינה טובה. דוגמאות נוספות לכפילות הן nude, הנהגית נוּד או ניוּד, ועוד.
הערות? שאלות? הצעות? שלח ב"כתוב לעורך", או ישירות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם