הציבור התעייף: על נאום נתניהו
יכולת הנאום החלקלקה של נתניהו, שנתפסה פעם כיתרון, היא היום חיסרון. כשהוא עומד מול המצלמות, מוקף בכל אותם פקידים שעבור הצופים בבית מייצגים את העוולה, המסרים שלו עוברים ליושבי המאהלים מעל הראש
עד שנבחר לראש ממשלה, כמעט כל קודמיו לקו בהופעה שלהם כשנאמו מול קהל או כשהתראיינו בטלוויזיה. בן גוריון מילמל, אשכול גימגם, גולדה אינפפה ונראתה כמו סבתא שלנו, לפרס היה מבטא והוא לא מצמץ, רבין דיבר לאט מדי, בגין אמנם היה נואם גדול אך נראה כיהודי גלותי ושמיר שתק - עד שבא המטאור והטאלנט נתניהו, שגנב להם את ההצגה.

פעם הוא היה טאלנט. בנימין נתניהו צילום מסך
גם יפה וגם אופה ואפילו לוחם, גם שרמנטי עם צלקת על השפה, וגם רהוט וחלקלק. זה עבד תקופה מסויימת, אבל בסופו של דבר נתניהו נשאר עמוק עמוק בתקופה היפה ההיא, של 1996. מה שנתפס פעם כיתרון מוחץ, נחשב היום לחיסרון. יכול להיות שמעודף נאומים שנבנו מאותה שיטה וטכניקה, הציבור התעייף, מתקשה לעקוב והכי גרוע מבחינתו של ראש הממשלה - לא רוצה יותר כבר להאמין.
הזיכרון של כולנו מתקשר נוכח גודש האירועים, אבל את הופעותיו של נתניהו בטלוויזיה קשה לשכוח. קחו למשל את אירועי השריפה בכרמל, העמידה על המרפסת והציפייה לסופרטאנקר עם מיכלי המים. או אירוע הזיכרון הטראומטי כמה שבועות אחר כך לקורבנות השריפה. השבוע קראנו שמההבטחה להזרים 100 מיליון שקל לשיקום הכרמל, חתכו מחצית מהסכום, וגם היא מבוששת לבוא. וכן, גם הבוקר עדיין אין מכונית כיבוי מעודכנת בעוספייה.
בכל פעם שהוא עומד מול המצלמות, מוקף בכל אותם פקידים ושרים סקטוריאלים שעבור הצופים בבית מייצגים את העוולה, האטימות והבירוקרטיה - המסרים שלו עוברים ליושבי המאהלים מעל הראש. מבחינתם הוא טוחן מים ובעיקר, כפי שסימנו שם בתנועות ידיים, "חופר". זה נראה כאילו כל מהלך או צעד שנתניהו מבשר עליו עכשיו, הוא אטריה קרה שהפילה כבר את קוביית הדומינו שנפלה והפילה את אחותה שלפניה.
נתניהו לא נמצא במקום של מובארק, אבל כמו הנשיא המצרי, כל מהלך שיעשה עכשיו, ייתפס כניסיון להרגיע את הרחוב, לרצות את ההמון. כי נתניהו, איש של סקרים, יודע יותר טוב מכולנו, שהמציאות הישראלית לא מבטיחה שום דבר, גם כשאין כרגע יריב משכנע שיכול לקרוא עליו תיגר. כששקט בגבולות, הוואקום מתמלא מהר מאוד ב"מושחתים נמאסתם". חבל מאוד שיצחק שמיר כבר לא יכול לקבל אותו לשיחה על בחירות 92'.