איך להיפטר מרייצ'ל: על "איך להיפטר מהבוס"
למרות שג'ניפר אניסטון קצת מגזימה במשחק שלה, "איך להיפטר מהבוס" מצליח להנפיק הומור מופרע, הפתעות עלילתיות רבות ובדיחות שיושבות על הדברים הקטנים שמפריעים לכולנו
''איך להיפטר מהבוס'' (''Horrible Bosses''), ארה''ב 2011, 100 דק'

ואז זהו, המלחמה מתחילה: כי לא רק ניק סובל מהבוס שלו, אלא גם כל חבריו, ולמען האמת, מי לא? צחוק צחוק, אבל בחברה של ימינו, מותקפת המיתון והחרדה בנוגע לעתיד הכלכלי, הבוס הוא המלך והיתר עבדים. ניק וחבריו לא מוכנים יותר לשאת את זה, ומכיוון שהם מפחדים לאבד את עבודתם הם מגיעים למסקנה שהדרך הטובה ביותר לפתור את הבעיה שלהם פשוטה מאוד: לרצוח את הבוסים שלהם. כך בליל השתכרות שלושתם מתאגדים ומחליטים לעזור זה לזה לרצוח את שלושת הבוסים.

למרות ש"איך להיפטר מהבוס" נשען במהותו על אמת חברתית חזקה ועוסק כביכול בבעיית העבדות המודרנית, בסופו של דבר הוא לא לוקח את עצמו ברצינות ומספק שעה וחצי של חופש וחיוכים. הסרט מתגולל כקומדיה מוגזמת מאוד ולא לגמרי אמינה - הדמויות גרוטסקיות ואוויליות וההתרחשויות לא ממש מצליחות לשכנע. עם זאת בעיות אלו לא מפריעות לסרט להפוך לאחת החוויות המצחיקות ביותר על המסך היום. למרות ההגזמות, או אולי דווקא בזכותן, קל מאוד להזדהות עם המתרחש מולנו.
הבמאי סת' גורדון (שעד כה התפרסם בזכות בימוי סרטים תיעודיים) נוקט אסטרטגיית ליהוק חכמה: את הרוצחים הפוטנציאליים, "האיש הפשוט", מגלמים שחקנים פחות מוכרים שלרוב מופיעים בתפקידי משנה בסרטים או משחקים בטלוויזיה (צ'רלי דיי וג'ייסון סדיקיס). לעומת זאת את הבוסים מגלמים כוכבי קולנוע גדולים כמו
מתברר שהבמאי אפשר לשחקנים לאלתר חלק מהדיאלוגים ולהוסיף בדיחות ככל העולה על רוחם, וכן, יש כמה רגעים קצת מביכים וקצת מוזרים, למשל כשג'ניפר אניסטון מגזימה בפוזה שלה של ביצ'ית סקסית, או כשמרגישים פה ושם שכל צוות השחקנים מתחנף לקהל ומנסה להצחיק בכוח גם כשלא ממש צריך. אבל קשה שלא להתענג על ההומור המופרע, על ההפתעות העלילתיות הרבות שהסרט מספק ועל העובדה שהבדיחות בסרט יושבות על הדברים הקטנים שמפריעים לכולנו: בין שמדובר ברצון להרוג את הבוס שלנו ובין שמדובר בחוסר היעילות של מכוניות טויוטה. בהחלט מומלץ לצפות בו עם החבר' ה מהמשרד, אבל אם אתם אמיצים באמת, נראה אתכם מזמינים את הבוס.