האהבה הראשונה: על ההופעה של אתניקס
בהופעה החדשה שלהם להקת אתניקס מדברת לכולם, מדור ההורים ועד צעירים שגילו אותם לאחרונה. אתמול בקיסריה קיבלנו מפגן של מוזיקה אמיתית, שלעולם לא נשכח
אתניקס בהופעה, 2.7, קיסריה
אמש בקיסריה, כל הזיכרונות עלו שוב, בדיוק ברגע שזאב נחמה עלה על הבמה. ב"מחר אני בבית", מן הסתם, נזכרתי בצבא (אז מה אם הייתי ג'ובניק בתל השומר). ב"ג'סיקה" נזכרתי במעגלי הריקודים שעשינו במסיבות הכיתה. ב"תמונות שבאלבום" נזכרתי בכל סרטי הבר מצווה שראיתי בחיי. ובמחרוזת אייל גולן נזכרתי בכל החתונות שרקדתי בהן בילדותי. ב"שיר ישן" עצרתי והתחלתי לדמוע. כי זה פשוט השיר שאני הכי אוהב.
היו גם שירים מהאלבום החדש, "געגועים", אך היה נראה שזה קצת מוריד להם את הקצב, כי רוב הקהל עדיין לא הכיר את כל השירים, או שפשוט עדיין לא התחבר אליהם. מיד לאחר שיר חדש, הגיע להיט מהעבר, ששוב דאג להקפיץ את כל הקהל על הרגליים. ובכלל, אחד הדברים המרכזיים אתמול נוגע לקהל, מחיילים צעירים שנדלקו על השירים החדשים שמפמפמים ברדיו ועד הורים שנזכרו איך היו לוקחים את ילדיהם לשמוע את אחת הלהקות הכי ישראליות שהיו פה בעשרים השנה האחרונות.
וכמובן, אנחנו, דור הביניים. נושק לשלושים, פחות או יותר, שגדל כמעט על כל סוגי המוזיקה. בשנות התשעים פרחו פה זמרים ולהקות כמעט כל יום, שבין היתר, השאירו לנו מילים, לחן והרבה מחשבות על החיים שלנו. אבל בעיקר השאירו לנו מוזיקה אמיתית. אותה מוזיקה שהיום מקבלת קאבר פעמיים בשבוע ב"כוכב נולד", אותה מוזיקה שלעולם לא באמת נשכח.
אז נכון, הקול של זאב נחמה כבר לא צלול כמו בעבר, תוסיפו לזה בעיות סאונד בשירים הראשונים, והייתה תחושה שאת "תותים" הקהל יצטרך לשיר לבד, כי לנחמה פשוט הולך להיגמר הקול. אבל כשהחלה המנגינה המוכרת של "ציפור מדבר", החברים על הבמה קצת השתחררו, והיה נראה כי הנה התחילה המסיבה האמיתית. עיבודים חדשים לחלק מהלהיטים והתאמתם לקצב של הדור העכשווי, לפעמים פגעו ולפעמים לא. זה כבר באמת עניין של אופי: האם אתה אדם שאוהב להישאר נאמן למקור, או מוכן לקבל שינויים. ב"ג'יסיקה", למשל, הדיסטורשיינים עבדו מצוין. ב"קטורנה מסאללה", שהכוכבת הגדולה שלו, זהבה בן, חיה כיום בלה לה לנד, אתניקס הזכירו לכולנו, את מה שהם עשו בניינטיז: הם פשוט עשו לנו שמח. בכל השפות, בכל הצבעים ובכל הצלילים.
מכאן ועד לריקודים של הקהל בקדמת הבמה, הדרך הייתה מאוד קצרה. אתניקס ביקשו קצת "דינרוס", "BMW שחורה" ו"בית עם גינה", הקהל נתן להם בחזרה הרבה
הרבה שנים, חיכה זאב נחמה ולהקתו להופעה הזאת, למלא את קיסריה, מקום שבעבר היה שמור רק לגדולים באמת, אבל היום, שלמה ארצי מתקשר לבדוק מתי עומר אדם מפנה איזה תאריך. אז אם בתחילת המופע, שוב, בגלל הסאונד הבעייתי וצרידות קלה של הסולן, היה נראה שאולי זה קצת גדול בשביל אתניקס, בסוף המופע, לא רצינו שזה ייגמר. היום, לאחר המופע, כשאתניקס כבשו עוד הר במסע המופלא שלהם, מעניין אותי מה עובר להם בראש בנוגע להופעה ובנוגע לקהל: האם 4000 האנשים שמילאו אמש את קיסריה, הגיעו בגלל הנוסטלגיה או שהם באמת מאמינים במוצר, העכשווי והעתידי? דבר אחד בטוח, השיר איתו סיימו את ההופעה טען ש"רק אהבה תנצח". אז לפי כמות האהבה שאתניקס קיבלו אתמול, כנראה שהם ניצחו ועוד ינצחו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם