דם על הידיים: ראיון עם מחברת "דם אמיתי"
בלב חגורת התנ"ך בארצות הברית יושבת דודה בת כמעט 60, מטפלת בחריצות בענייני הכנסייה, ועל הדרך כותבת את ספרי הערפדים שכבשו את העולם, הבסיס לסדרת הלהיט המיוזעת, המופרעת ונוטפת הסקס, "דם אמיתי". בראיון מיוחד מסבירה שרלין האריס איך מתרגמים ספרות לכסף ולמה הילדים שלה לא קוראים את ספריה (רמז: אף אחד לא רוצה לדעת כל כך הרבה על אמא שלו)
בדרך, עזב האייקון הערפדי את מחוזות האימה הז'אנריים שאליהם היה כבול מאז פרסם הסופר בראם סטוקר את "דרקולה" ב-1897, ועשה את דרכו אל הלב הפועם של המיינסטרים: הקולנוע ההוליוודי. "נשיכות קטנות" מהאייטיז לימד שערפדים יכולים לשבור קופות, "ראיון עם ערפד" הדגים שהם יכולים למשוך כוכבים (בראד פיט וטום קרוז) ו"דרקולה" של פרנסיס פורד קופולה הוכיח שהם יכולים גם למשוך במאים דגולים.
בהמשך הגיע גם הכיבוש הטלוויזיוני. מסדרת טלוויזיה שולית לבני הנעורים הפכה "באפי ציידת הערפדים" לסדרת פולחן שנמשכה שבע עונות, השפיעה על מגוון סדרות שבאו בעקבותיה והפכה לאייקון תרבותי בולט בפני עצמה, כשהיא מרחיבה את העיסוק הספציפי בערפדים לשלל האפשרויות הנוספות שמציע עולם העל-טבעי.
גם קבוצת המיקוד הספציפית שסימנה "באפי" מהווה ציון דרך: טינאייג'רים, אותם צעירים בני 12 עד 18 שמהווים את כוח הקנייה המשמעותי ביותר בביזנס והגורם העיקרי לאאוטינג התרבותי של הערפדים בשנים האחרונות. ואת שני המדיומים הרווחיים הללו, גם הקולנוע וגם הטלוויזיה, מזינה הספרות, באמצעות אותו קהל טינאייג'רים מניב.
אן רייס האמריקאית ("ראיון עם ערפד") אמנם החלה לנפק סדרה של רומני-ערפדים מצליחים עוד באמצע שנות השבעים ומכרה מספר מדהים של 80 מיליון עותקים ברחבי העולם, אבל מה שקורה בשנים האחרונות מעצב מחדש את כללי המשחק. זיכיון "דמדומים" של הסופרת סטפאני מאייר, מפעל פיננסי עצום ורווחי עד מאוד, הוא הוכחה רלוונטית אחת, עם ארבעה ספרים שמכרו יותר מ-120 מיליון עותקים ברחבי העולם, שלושה סרטים שגר פו כמעט שני מיליארד דולר (ועוד שניים בדרך) ואוקיינוס שלם של מוצרים נלווים, רפרורים במדיות אחרות ופארודיות שמלוות התרחשויות תרבותיות בעלות השפעה שכזאת.
הספרים של מאייר, מורמונית מאריזונה, כוונו מלכתחילה לפלח ספציפי עוד יותר של השוק המוצע ופנו אל נערות בגילאי 13 עד 17, כאלו שמתחילות להתמודד עם מיניותן הפורחת ובולעות בשקיקה את מרכיבי הרומנים למשרתות שמהם רקחה מאייר את סיפוריה. אבל הבכורה בכל מה שנוגע לזיהוי הפוטנציאל המסחרי של ערפדים בקהל היעד הצעיר שייכת לסופרת אחרת: שרלין האריס, מי שכתבה את סדרת ספרי סוקי סטאקהאוס (או "תעלומות הערפדים הדרומיים"), שעליה מבוססת סדרת הלהיט של HBO "דם אמיתי".
האריס מפתיעה מאוד בפתיחות המוחלטת שהיא מגלה במה שנוגע לאסטרטגיה העסקית שהפכה אותה לסופרת רבי מכר. הגיבורה שלה, סוקי סטאקהאוס, היא מלצרית סקסית עם יכולות טלפתיות ומשיכה עזה לערפדים, והעולם המסוכן שהאריס טוותה עבורה מלא עד גדותיו בשלל יצורים: אנשי זאב, משני צורה, מכשפות, פיות וקוסמים.
הערפדים, שכבר יצאו בספריה מהארון האפל בו התחבאו במשך אלפי שנים ומנסים להיטמע בחברה, נסמכים על תחליף סינתטי לדם בשם "דם אמיתי", אם כי חלקם עדיין מעדיפים את זה האדום ששוצף בעורקים. באמצעות רמות בריאות של הומור, סקס ואלימות יצירתית, ודגש נבון על האלמנטים הרומנטיים של סיפורה, הרחיבה האריס את הקהל הצעיר שאליו כיוונה גם אל מעבר לגילאי 18, והספר הראשון בסדרה - "מת עד הלילה" מ-2001 (בימים אלה רואה הספר אור בעברית מחדש בהוצאת סיאל, יחד עם שני ספרים נוספים, "קלאב מת" ו"מתים חיים בדאלאס") -
"הייתי סופרת של אמצע הטבלה", היא מספרת בראיון מביתה שבארקנסו. "לא מכרתי מעט באופן שהיה גורם למוציאים לאור להיפטר ממני, אבל גם לא מכרתי טוב מספיק על מנת להרוויח מזה כסף שמאפשר לחיות. זה היה, כמו שבעלי כינה את זה, תחביב מסובסד בכבדות (צוחקת). בשלב כלשהו הבנתי שאני צריכה לשנות טקטיקה אם אני רוצה להתקדם במעלה הסולם, לאן שלא יהיה, ובהחלט רציתי את זה. אחר כך הבנתי שאם אכתוב משהו שונה ממה שכתבתי עד כה, יש לי יותר סיכוי לעשות את זה, ואחרי תהליך ארוך הגעתי אל המבנה הבסיסי של הרומנים של סוקי סטאקהאוס. פשוט החלטתי לשבת כדי לנסות להבין מה יעבוד באופן המיטבי כדי שכמה שיותר אנשים יקראו אותי. כמובן שמראש תכננתי את העניינים כך שאוכל לכתוב את זה כסדרה, אם זה יצליח".
ולמה בחרת דווקא בז'אנר הזה? את הספר הראשון בסדרה, "מת עד הלילה", כתבת ב-2001, כמה שנים לפני שערפדים חזרו לאופנה בכזו עוצמה.
"תמיד אהבתי את הז'אנר ותמיד הערצתי את אן רייס, אבל חוץ מזה אני חייבת להודות שמאוד התרשמתי מהפופולריות העצומה של ספריה. משהו שם עבד. אבל המטרה שלי לא הייתה לנסות לשכפל את זה אלא לקחת את הגותיקה הדרומית שתמיד אפיינה את רייס ולהפוך אותה למבדרת יותר, למצחיקה. בחרתי בדמות של סוקי כדי להגיע אל המטרה הזו ובגלל זה הסיפור מסופר בקולה: לכתוב על אישה שיוצאת עם ערפד עניין אותי יותר מאשר לכתוב מנקודת מבט של ערפד, ואני חושבת שזה מבדר לאין ערוך. כתיבה מנקודת המבט הערפדית פשוט נעשתה בעבר כל כך הרבה פעמים, ואן רייס שכללה את זה לדרגת אמנות. מה עוד יכולתי להוסיף, בנסיבות האלו?".
וחוץ משינוי הטון, איך החלטת להבדיל את עצמך מכתיבתה של רייס? מה בחרת לאמץ ממנה וממה החלטת להתרחק?
"הדבר העיקרי שרציתי לאמץ היה את בסיס הקוראים שלה... (צוחקת), אבל הבדלתי את עצמי בכמה אופנים. המיקום, למשל: רייס תמיד מתעסקת עם דרום לואיזיאנה, האזור הציורי והרומנטי של ניו אורלינס, בעוד אני התמקדתי בצפון המדינה, שהוא אזור נחשל למדי. תראה גם את הערפדים שלה: הם יצורים רומנטיים ומיוסרים שנמצאים במאבק מתמיד עם גורלם, בעוד הערפדים שלי די שמחים להיות ערפדים ומתפקדים בסביבה שמודעת לקיומם ומגיבה אליהם. בכלל, האווירה בספרים שלה כבדה ואפלה, בזמן שהספרים שלי די מצחיקים. אבל שלא תבין לא נכון: ההערצה שלי אליה היא מה שדחף אותי לכתוב בכיוונים אחרים משלה, כמעט נגדיים. לנסות לעשות את מה שהיא עושה פשוט לא היה עובד".
נפגשתן פעם? אתן בקשר?
"האמת היא שפטפטנו כמה פעמים בפייסבוק. זה מוזר?".
לא , פייסבוק זה לא מוזר.
"יופי".
אז התחלת לכתוב, ואז הגיע הבום התרבותי הגדול בכל מה שקשור לערפדים.
"כן, יש הצפה של ספרות ערפדים, קולנוע ערפדים, טלוויזיית ערפדים, ואני אחראית לפחות לחלק מזה".
ומה דעתך על אחד המותגים הפופולריים ביותר של התופעה, "דמדומים" ?
"הסרט או הספרים? בוא נדבר על הספרים. טוב, קראתי את 'דמדומים', ואני חושבת שברור למדי שסטפני מאייר עלתה על משהו שאף אחד אחר לא הצליח לפענח כראוי לפניה. אולי העניין הוא בזה שהספרים שלה פונים אל קהל יעד צעיר מהרגיל, קהל ספציפי מאוד עם כוח רכישה מרשים. חוץ מזה, הספרים שלה גם... או-קיי, בוא נסגור את זה בזה שהם פונים אל שכבת גיל צעירה יותר. אין לי הרבה מה לומר בנדון".
האריס, כמעט בת 60, אדמונית , עגלגלה ואמהית למראה, מדברת במבטא מתנגן וציורי לא פחות ממיטב הדמויות ב"דם אמיתי" הטלוויזיונית. היא נולדה וגדלה בעיירה קטנה במיסיסיפי, בדרום העמוק שבו נטועות גם עלילות כל ספריה. הראשונים שבהם, שהחלה לפרסם ב-1990 ולאורך כל אותו עשור, השתייכו לז' אנר המתח והושפעו ברורות מסגנונה של אגתה כריסטי, אבל כאמור לא ממש נמכרו. ספרי סוקי סטאקהאוס, לעומתם, תורגמו ליותר מ-24 שפות .
את ההשראה, מלבד אן רייס, קיבלה האריס ממגוון סופרים אחרים שעסקו בז'אנר במשמעותו הרחבה (מתח-פנטזיה-אימה), ביניהם אייקונים קלאסיים כמו אדגר אלן פו וה.פ. לאבקראפט, ודוגמאות מודרניות יותר כמו דין קונץ ומלך הז'אנר סטיבן קינג. "אני גם אוהבת לקרוא רומן זומבים טוב כשיוצא לי, כמו שאמור לאהוב כל אדם בר דעת", היא מוסיפה.
האריס עצמה מעלה אל פני השטח את עניין הסתירה המזדקרת לעין שבין הופעתה המכובדת והאמהית ובין האלמנטים היותר סנסציוניים של עבודותיה, כשהעיסוק בז' אנר האימה מלווה גם בסצנות הסקס והאלימות הנדרשות. סדרת ספרי סוקי סטאקהאוס אמנם צנועה בהרבה ממה שמציעה האינטרפרטציה המיוזעת, המופרעת ונוטפת הסקס של "דם אמיתי", אבל האריס בהחלט פלרטטה (ויותר מזה) עם הצדדים האפלים שלה במהלך 11 הספרים המדממים של הסדרה; עבור מי שגרה בחגורת התנ"ך השמרנית של ארצות הברית עם בעל ושלושה ילדים מתבגרים, מדובר בהתנהגות שאינה מובנת מאליה, בעיקר כשהיא גם משמשת בתפקיד ניהולי בכנסייה האפיסקופלית שאליה שייכת משפחתה.
"תראה, יש בי צד אפל, אין ספק", היא אומרת. "צד אפל מאוד. אבל אני לא בטוחה שאני יכולה להצביע בבירור על מקורו. תאמין לי שאני לא נחמדה כמו שאני נראית. ברור שיש דברים שעוברים בראשי שאינם ממש מתבטאים בחיי היומיום, אבל גם עברתי כמה חוויות לא פשוטות בחיי והדברים האלה מוצאים ביטוי בתכנים של הספרים. אלה לא דברים שאני נוהגת לספר לאנשים, אבל אפלה לא מגיעה מעצמה, ואף אחד איננו בדיוק כפי שהוא נראה".
את לא נראית כמו מישהי שכותבת ספרי אימה מדממים.
"נכון שלא? זה הטריק שלי, הניגוד הזה, ומשמח אותי שהוא קיים. אני חושבת שזה גם בא לידי ביטוי בספרים".
איך הגיבה המשפחה שלך כשפרסמת את "מת עד הלילה" ?
"מיותר לציין שהם מאוד, מאוד הופתעו. אלה מביניהם שקראו את זה, לפחות, כי המשפחה הקרובה שלי עוד לא ישבה לקרוא את הספרים".
ברצינות ?
"רק אחד מהילדים שלי קורא אותם, בחיי. אבל מצדי זה בסדר כי אף אחד לא באמת רוצה לדעת עד כדי כך הרבה על אמא שלו, נכון? תראה, הם כולם שמחו מאוד בהצלחתי כיוון שקודם לכן עברו המון שנים שבהן לא הייתי כל כך מצליחה. בעולם ההוצאה לאור של היום כל אחד שמצליח לפרסם ספר באופן קונבנציונלי נחשב למצליח. זה הולך ונהיה קשה יותר. בקיצור, המשפחה והחברים שלי שמחו בהצלחתי ולא יצא שמישהו הביע דאגה מהתכנים שלי. ואולי הם פשוט מנומסים מכדי לומר לי? ".
אולי . ותהליך הכתיבה, האם הוא פשוט יותר היום, אחרי יותר מ-30 ספרים שפרסמת?
"ממש לא, אפילו להפך. פעם היה לי קל בהרבה, אבל היום אני מרגישה את כובד האחריות על כתפי. כשהתחלתי לא הייתה לי את האחריות הזו, והיום היא פשוט רובצת עלי בכבדות. אני מפרנסת די הרבה אנשים, באופן ישיר ובעקיפין, ולפעמים אני מרגישה שאני תעשייה ולא רק בן אדם. כשאני יושבת לכתוב היום, אני מרגישה את כל המטען ההולך וגדל הזה, והוא לא מקל עליי את המלאכה".
המטען הגדל שעליו מדברת האריס הוא תוצר הלוואי של המשבצת שהיא מאיישת יחד עם סטפני מאייר, ג'יי.קיי רולינג ואחרים: יוצרים (או שמא צריך לומר "יוצרות"?) מתוכננים, מחושבים וערים לתבנית שהובילה אותם להצלחה לה זכו.
קנה המידה של הצלחה כזו מחייב ניהול נכון של הקריירה והתפרשות למגוון מדיות אחרות שנושקות לזו שבה פועלים היוצרים הללו, והאריס יכולה לסמן וי גדול על שניהם, בזכות סיפור ההצלחה הגדול של "דם אמיתי", סדרת הטלוויזיה של HBO שמתחילה עתה בשידור עונתה הרביעית ומבוססת (בחופשיות) על עלילת הספר הרביעי בסדרה של האריס, "Dead To The World".
את ההזדמנות חבה האריס להזדמנות אחרת שהוחמצה: אחרי כמה שנים שבהן היו הזכויות לספרים בחזקת רכוש של חברת הפקות שרכשה מידי האריס אופציה על תסריט אפשרי, חזרו הזכויות לידיה של האריס שהופתעה לגלות כי יש עוד קונים. "כשרכשו ממני את האופציות, מיד אחרי 'מת עד הלילה', הייתי בטוחה שזו הולכת להיות הזדמנות של פעם בחיים ושאם זה לא יקרה, לא יהיו נוספות. התברר שטעיתי".
עם אוזן כרויה לרוח התקופה ועם המספרים מטבלאות רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס", חיזרו כמה חברות הפקה טלוויזיוניות אחרי האריס וסדרת סוקי סטאקהאוס שלה, כשהצעה אחת בלטה מכולן. אלן בול, תסריטאי ויוצר מוערך שכתב את "אמריקן ביוטי", זוכה האוסקר ואחראי לסדרת המופת "עמוק באדמה", אף דאג להיפגש עם האריס על מנת לשכנע אותה ולהציג בפניה את חזונו לסדרה. האריס השתכנעה. "ואז האנשים של אלן בול דיברו עם האנשים שלי, או ליתר דיוק, האנשים של אלן בול דיברו איתי", היא צוחקת, "והלכתי על זה כי ההצעה שלהם הייתה הכי מעניינת מבחינה אמנותית, למרות שמבחינה כספית היו הצעות מושכות יותר. בדיעבד, אני ממש שמחה שזה מה שעשיתי".
בול יצא לדרך, ליהק כמה שחקנים סקסיים בעליל לצד כמה שחקני אופי משובחים, ויתר על הקריינות של סוקי שמלווה את הספרים והגדיל את מינוני הסקס והאלימות בצורה דרסטית. עבודת השיווק היסודית והנבונה של HBO עשתה את שלה, ו"דם אמיתי" הפכה לסדרה הנצפית ביותר של רשת הכבלים מאז "הסופרנוס", עם ממוצע רייטינג מרשים של יותר מחמישה מיליון צופים ומספרים שרק מוסיפים לעלות. האריס, מצדה, זכתה לחוזה משודרג לעונות נוספות בסכום של שבע ספרות.
אבל עליית הסדרה לוותה בחרדה שלא ציפתה לה. "ידעתי שזה הולך להיות גרפי למדי", היא מספרת, "אבל אחרי שראינו את הפרק הראשון בבית חשבתי לעצמי, 'הו, אלוהים, אנחנו חייבים לעבור דירה
'. אני חיה באזור מאוד שמרני בארצות הברית, והתוכנית - כבר מהפרק הראשון
- נראתה לי כל כך מוגזמת, שחשבתי שאף אחד מהשכונה לא יקבל אותי אם יידע שאני זו שאחראית לדבר הזה. באמת הייתי בטוחה שנצטרך לעזוב ולהקים בית במקום שבו נהיה אנונימיים".
אבל לא עזבתם.
"אנשים הגיבו אחרת לגמרי ממה שתיארתי לי. אולי הם מדחיקים. 'אנחנו מתים על התוכנית' הוא משהו שאני שומעת די הרבה, למשל, אבל ההמשך הוא בדרך כלל 'ואנחנו יודעים שאת כל הקטעים הרעים האלה לא את כתבת'. ובכן . . . אם זה עובד, אני אמשיך לא לענות להם".
ומה היחס שלך אל האלימות הגרוטסקית וסצנות הסקס המפורטות?
"אני בסדר גמור איתן, מכיוון שהן חלק מהחזון של אלן בול וזה חזון שונה משלי. מההתחלה היו הבדלים רציניים למדי בין הספרים שלי ובין הסדרה, וההבדלים האלה הולכים וגדלים ככל שהסדרה מתקדמת. בשבילי, מדובר בצפייה מעניינת בהרבה מהאלטרנטיבה, שהיא עיבוד מדויק ונאמן לספר שלי. אני ממש נהנית לצפות בסדרה, כמעט כמו צופה מן המניין. וכצופה כזאת, מה רע בקצת סקס ואלימות?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם