פיצוי קטן: על "זיכרונות משפט אייכמן"
"זיכרונות משפט אייכמן" של דוד פרלוב מנסה להבין מבפנים את עומק הפצע הפתוח שלתוכו נפל משפט אייכמן
''זיכרונות משפט אייכמן'', ראשון, ערוץ 1, 21:30
"זיכרונות משפט אייכמן" צילום מסך
32 שנה חלפו מאז שודרה הסצנה, חלק מסרטו של דוד פרלוב "זיכרונות משפט אייכמן". בינתיים בילתה במרתפים החשוכים של רשות השידור, עד שנגאלה והוקמה לתחייה. מי יודע מה עוד שוכב שם. מחכה שיואילו הפקידים בנדיבותם לשחרר לעינינו. 17 שנה אחרי משפט אייכמן החליט דוד פרלוב לחזור למשפט שהסעיר את המדינה, זמן לא רב אחרי שהקימה עצמה מתוך אשפתות שואה ומלחמה.
פרלוב, נעזר באשתו מירה, אסף לביתו עדים (ביניהם מיודעינו רפי איתן, שתפס את אייכמן), צופים בני דור שני ועיתונאים שנכחו במשפט, ודובב אותם. המיוחד ב"זיכרונות משפט אייכמן" הוא שאינו נתפס דווקא לזיכרונות משם, מגיא ההריגה, אלא מתרכז במשפט ובהשפעות השואה על הניצולים וצאצאיהם. בני הדור השני מספרים את מה שחשו למראה האיש שעינה את הוריהם והשמיד את משפחתם כמעט לחלוטין. הסבל של ההורים, הסיוטים, נושאים שהוצנעו באותה תקופה, שנות ה-70 בישראל . "פיצוי קטן" הם מכנים את משפט אייכמן.
איתן מצדו מספר על הפגישות עם אייכמן הכלוא, פגישות שמטרתן תהייה על קנקנו של קצין נאצי. "איש בעל כושר ביצוע בינוני," הוא מסכם ביובש. וישנן גם תמונות. רוס מציג בפני המצלמה את התמונות שצילם, תוך סכנת חיים מוחשית. באחת נראית אם ושני ילדיה, גדר מפרידה ביניהם. כולם ממררים בבכי. האם נשלחת, הילדים נשארים בגטו. רוס מספר בענייניות, כאילו תיאר סצנה מסרט שאותו ביים.
לרגעים נשנק קולה של המתרגמת. אי אפשר לשפוט את סרטו של פרלוב כסרט דוקומנטרי מן המניין. פרלוב רצה להבין מבפנים את עומק הפצע הפתוח שלתוכו נפל משפט אייכמן. הוא עשה זאת לאומה חזקה, אולי מדחיקה, בטח שלא מורגלת בחיטוט רגשני בטראומה שעודנה מדממת. בתקופתנו, קל לנחש, היה מגיע היוצר הדוקומנטרי ממקום חיצוני-מקצועי על מנת לשלוף מתחת ידיו "מסמך אנושי מרגש".
כשפרלוב משמיע לרבקה יוסלבסקה את עדותה במשפט, בה היא מספרת כיצד נורו בני משפחתה בבורות המוות, הוא מנסה באמת להבין אותה. לצמצם את סיפור המסגרת לכדי סיפור המפגש בין שריד ונטרף לחיה שרדפה אותו, זו שעד לפני רגע לבשו פניה פני מלאך מוות וכעת כלואה בכלוב זכוכית.
הוא מצליח בכך. "עיניים בינוניות, שיער בינוני", כותב לאונרד כהן על אייכמן בשיר שמובא בסוף הסרט. "למה צפית? רוק ירוק? טלפיים?", כאילו תמלל את מחשבותיו של יוצר הסרט עצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם