ברצינות: ראיון ענת ברזילי
השחקנית ענת ברזילי עומדת להמריא לפסטיבל אדינבורו, שם תופיע עם הצגתה "סמירה" העוסקת במחבלת מתאבדת. "יש עליי סטיגמה של מצחיקולה, אבל למעשה אני בן אדם דרמטי", היא אומרת
"גיליתי שברגע שאני נכנסת לדמות, היא כבר כותבת את עצמה". מתוך "סמירה" יח''צ
"סמירה" מספרת את סיפורה של מחבלת מתאבדת שנתפסת ומוצאת את עצמה בחקירה משטרתית. במרכז ההצגה ענת ברזילי מגלמת את סמירה. הדמויות האחרות, החוקרים, קרוביה וכל מי שהיה קשור לפעולה שלה, עולים בחקירה בוידיאו המוקרן לצידה. למרות הבחירה בנושא כל כך טעון פוליטית, ברזילי מתעקשת שהרעיון המרכזי של ההצגה איננו המשבר הישראלי פלסטיני כי אם נשים ודת. "כנראה שיש עליי סטיגמה של מצחיקולה, אבל למעשה אני בן אדם דרמטי", היא אומרת.
"את הקרדיט לכתיבה הרצינית שלי אני חייבת בעצם לציפי פינס. לפני יותר מעשר שנים, לקראת פסטיבל 'פותחים מסך' בבית לסין, ציפי שאלה אותי למה אני לא כותבת מחזה. בעידודה, התחלתי לכתוב את 'ילדות גדולות'. לכתוב מחזה בעיני זה הרבה יותר קל מלכתוב סטנד אפ. כשחקנית היה לי פשוט ליצור את המעבר הזה, גיליתי שברגע שאני נכנסת לדמות, היא כבר כותבת את עצמה. מאז כתבתי מספר מחזות נוספים, אבל תמיד מפתיע אותי מחדש שאנשים יוצאים מ'סמירה' בשוק, כאילו רק היום למדתי לשחק באופן רציני".
לכתוב מחזה בעיני זה הרבה יותר קל מלכתוב סטנד אפ. ענת ברזילי
אורי זמיר
ייעדת את ההצגה מראש לנשים?
"נשים זה נושא שמאז ומעולם התחברתי אליו, בעיקר מתוקף היותי אישה. גם בבית הספר למשחק אני נתקלת בנשים חרדיות שבאות ללמוד ומסתירות את זה מהמשפחה. מעציבה אותי המחשבה שהיום נשים עדיין צריכות לעשות דברים בסתר. ברגע שהתחלתי בכתיבה של'סמירה' ידעתי שמרכז הסיפור יהיה האישה הזאת".
איך עלה הרעיון לאדינבורו?
"תוך כדי העבודה היה לי ברור שאני עושה הצגה שהיא ניידת. מפן האישי, רציתי לצאת מגבולות הארץ. לפני כמעט 30 שנה שיחקתי את תפקיד יוליה בקבוצת תיאטרון בזלצבורג בבימויה של אלן סטיוארט. הקבוצה הייתה מורכבת משחקנים מ-27 ארצות שדיברו ב-18 שפות וההצגה התרחשה ברחבי הטירה שבה צילמו את'צלילי המוסיקה'. פתאום התגעגעתי לתחושה
הזאת. אני מרגישה שבארץ מאוד קשה לי כי אני תמיד רואה את עצמי חצי פרינג', חצי מיינסטרים. בראיית העולם שלי אני אוהבת מיינסטרים כי אני רוצה שהקהל יתחבר ושיהיה סיפור אבל אני אוהבת את החיפוש שיש בפרינג'. הבעיה בארץ היא שרק לממסד יש את האפשרות לתת לצעירים לחפש, בעוד שבחו"ל, הכוח נמצא אצל היוצרים החוץ ממסדיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם