בין העולמות: על "יָארמֶה וקֵיילֵה" מאת יצחק בשביס-זינגר
גירסת בשביס-זינגר ליהודי התלוש מפגישה את הגיבור עם העולם התחתון היהודי. הספר גדוש בסרסורים וזונות, אנסים וגנבים
ההתנהגות האנושית אינה תלויית זמן. "יארמה וקיילה" עטיפת הספר
אין ספק שעלילות יארמֶה וקֵיילֵה נגזרו מסביבת חיי הסופר. הוא גדל ברחוב קרוכמאלנה בוורשה ולא היתה תנועה שלא הבחין בה. הוא היה ילד מתבונן ואחר כך איש צעיר בניו יורק, שבלע בחושיו את הרחובות, וקרא את כל הספרים. תאוות הידע שלו פגשה עולם בעצם השתנותו ולא ידעה שובע.
במובנים רבים מייצג גיבור הרומן המאלף, בּוּנֶם, את התפתחותו של הסופר כאדם חושב. בונם, בן המלמד, התפקר אך לא חדל להאמין בכוח עליון, לא קיים מצוות ולא שמר שבת, אך התגעגע לריחות ערב חג. זהו צעיר שלא השכיל לגבש זהות עצמית בצד המחשבה המאיינת כי "הוא לא יתחשב באמיתות ומוסכמות ולא יקבל מראש סמכות קיימת." ליהודי החדש הזה לא היה כוח לברוא עולם חדש.
גירסת בשביס-זינגר ליהודי התלוש מפגישה את הגיבור עם העולם התחתון היהודי. הצעיר המרחף בין העולמות בלא אחיזה נתקל באנסים, סרסורים, זונות וגנבים. הוא האבן הטהורה בשלולית הרפש, אך הוא אכן מאוּבּן. חיבורו של הגיבור הקלאסי האבוד לקֵיילֵה הזונה, האבן הטהורה באמת, הבוערת והדינמית, הוא הברקה נועזת של הסופר. הסיפור מציג חברה יהודית מרובדת. כשמשכב זכר עדיין נחשב לעבירה תנ"כית, בחיים ובספרות, הוא שילב ברומן יהודים הומוסקסואלים (אף כי לא באגף הצדיקים אלא בזה של הפושעים האכזריים) ויהודים אלימים ושיכורים, לצד יהודים דתיים וישרים. ומוזכרים כאן גם הציונים והאנרכיסטים, וכולם בני העם הנבחר.
לדברי המתרגמת הסופר שב וכתב על העולם התחתון היהודי. בחלק הראשון של הרומן ממלאים הפושעים את הדפים, ועולמם מתואר בגוונים משעשעים, עד כי דומה שדיימון ראניון התיישב בוורשה. בהדרגה משתלבים בסיפור אנשים מרבדים חברתיים שונים, ובראשם בונם, והרומן מתרחב וצובר משמעות וטראגיות. בשביס-זינגר לא היה מן הנחפזים, אולי גם מפני שהרומן התפרסם בהמשכים בעיתון היידי הניו-יורקי "פארוורטעס". אך מלבד זאת אין ספק שהוא ידע לבנות סיפור בלי לחסוך בחומרי בניין.
בונם שלו פסיבי בתוך עולם רוחש עשייה, שמדגיש את תהייתו המיוסרת. בעוד הוא גומע שיטות פילוסופיות ומעצים את ספקנותו הפסימית, הוא מתרוקן מכל שאיפה. הוא מגיע לאמריקה בחרדת נמלט, ולא כמי שבחר להגשים עצמו. אף כי בידיו הסיכויים המרביים להצליח בניו-יורק, כל עתידו מונח במשפט השגור עימו, "נו, משהו כבר יקרה".
בשביס-זינגר אמנם מקבע את הסיפור בתקופה מסוימת (הוא מזכיר את המתח בבלקן ואת מות קפטן סקוט בקוטב ואת המטוסים הראשונים), אך ההתנהגות האנושית אינה תלויית זמן. לא אצל הסופר הזה, היודע את נפש האדם. כשבונם מנסה ללמד את ההפטרה לבני המצווה האמריקאים, הילדים לועסים מסטיק, מפהקים ומשחקים בקלפים מתחת לשולחן. איש מהם אינו מתעניין במבנה בית המקדש שחרב. בונם עצמו מתעניין בתגליות החלל, אך נותר תקוע בבניין ניו-יורקי שנועד להריסה.
הסופר לא ייעד לרומן הפּי-אנד אמריקאי. יש כאן אמת חיים עשירה מכדי שאפשר יהיה לקשור אותה בסרט ורוד. אבל הלב מקווה שקיילה החבולה והאופטימית המשיכה לחיות וילדה את התינוק שהרתה לפושע או לבחור הטוב. נציג הדור הבא יהיה יהודי הרמוני, שכל העולמות חיים בו בשלום. ואולי לא.
יצחק בשביס-זינגר, "יָארמֶה וקֵיילֵה", מיידיש: בלהה רובינשטיין, ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 351 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם