לחיי האהבה: על "כוחה של אהבה"

"כוחה של אהבה" מספק חוויית קריאה של הנאה ואסקפיזם, עם כמה אמיתות חיים החבויות בתוך המלל המתקתק

עמליה תמיר | 12/6/2011 11:49 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

''כוחה של אהבה'', ג'ודית מקנוט, מאנגלית: סיגל גפן, הוצאת ספרי חמד

איזה כיף לקרוא ספר שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא: רומן רומנטי, קל ומהנה. ב"כוחה של אהבה", מאת ג'ודית מקנוט, דיאנה פוסטר, בתו בת ה-14 של רוברט פוסטר, איל נפט מיוסטון, פוגשת בנער אורוות - קול הריסון - בחוות הסוסים של משפחת הייוורד העשירה.
 
המרכיבים הנדרשים מרומן.
המרכיבים הנדרשים מרומן. "כוחה של אהבה" עטיפת הספר

כל חברותיה של דיאנה עורגות לקשר עם קול החתיך, אולם זה האחרון אינו מגלה עניין באף אחת מהן ומרגיש "כאובייקט מיני של חבורת מתבגרות מפותחות יתר על המידה, שיש להן רק דבר אחד בראש".

כעבור עשרים שנה, דיאנה, המנהלת את אימפרית פוסטר, ננטשת על ידי ארוסה היהיר שרץ להתחתן עם צעירה איטלקייה. בשיא המשבר הרגשי שלה, במהלך אירוע צדקה, דרכיה שוב נפגשות עם אלה של קול שהפך בשנים שחלפו למליארדר מסתורי, "תעלומה מוחלטת בעיני כל אנשי עולם העסקים", עם עסקים חובקי עולם. מכאן מתפתלת העלילה וכוללת סחיטה, איומים, עלילות זדוניות, הסדרים כלכליים ואהבה שמימית. במהלכה לומדת דיאנה להתעלם מההיגיון ולהקשיב להריסון, שבינו לבין עצמו טוען "דיאנה פוסטר היתה אחת הנשים האמיצות, הנדיבות והעצמאיות שאי פעם פגשתי".

הספר מספק אי אילו אמירות מעט שגורות ומעט נדושות, כגון טענתה של דיאנה ש"האידיאל הפוסטרי הוא בעצם גילוי מחדש של ההנאה ועומק היצירתיות שטמונה בכל אחד מאיתנו". גם אמירות אלה לא פוגמות בתחושת ההנאה מהקריאה, הנאה סוחפת וממכרת הגורמת לקורא לצלול אל בין דפיו הפשוטים כל כך ולהצטער כשמגיעים לסוף. זהו ספר המתאים בסגנונו לאופרות הסבון שגדשו את מסכי הטלוויזיה בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, אופרות סבון שהצופים נהנו לצלול לתוכן ולפנטז כאילו אנחנו ממש שם, חלק מהעלילה. ישנו איזה קסם עתיק בסיפורי אגדות על עשירים, יפים וחתיכים, שכל אחת היתה רוצה לחוות את צורת חייהם ולקוות שיום יבוא וגם הנסיך שלה יגיע בלימוזינה מפוארת ויקח אותה לטיסה במטוס הסילון הפרטי שלו.

אבל יש גם אמיתות חיים חבויות בתוך המלל המתקתק של הספר, כמו דבריה של דיאנה, המציאותית, שאומרת על נשים: "אנחנו לומדות מוקדם שאיננו יכולות להגדיר את עצמנו דרך הצלחה או אי-הצלחה שלנו בעבודה. אנחנו רוצות יותר מזה בחיים, ויש לנו יותר מה לתת". אכן בספר מצויים כל המרכיבים הנדרשים מרומן פשוט, זורם, סוחף ואפילו מרתק שאינו גולש לסכריניות יתר ולטמטום חושים, אלא שומר את הראש מעל המים ומספק רגעי אושר קטנים בכל אחד מעמודיו. התרגום של סיגל גפן קולח ורהוט, ורק חבל על אי אלו שגיאות הגהה הפזורות בכמה מדפי הספר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_tarbut/literature/ -->