עיתונות, סרט מלחמה: על "העיתונאים"
הסדרה "העיתונאים" אינה מתיימרת להעניק מבט כולל, אבל פורשת יריעה די רחבה של חיי העיתונות המודפסת האפורה, המתסכלת וחסרת הזוהר
שישה פרקים כוללת הסדרה, שאינה מתיימרת להעניק מבט כולל, אבל פורשת יריעה די רחבה של חיי העיתונות המודפסת. היא עושה זאת דרך הכרוניקה, דרך המאמץ היום-יומי של העיתונאי להבאת הסיפור העיתונאי ודרך התמודדותו והתמודדות המערכת שבה הוא עובד מול הקשיים המתגברים שמציבה תשומת הלב המתפזרת של הקורא, אל מרחבי ההיצע ההולך וגדל שמספקים המתחרים הצעירים והחדשים באופן יחסי: הטלוויזיה, האינטרנט ועיתוני החינם.
"העמוד הראשון", הפרק הראשון בסדרה ששודר אתמול, הוא חלק מאותו קרב מאסף שמנהלת העיתונות, ומאלץ אותה לשנות את פניה. כמו שמתארים המרואיינים בפרק, רינו צרור, מתי גולן ומיקי רוזנטל, גם העמוד הראשון נאלץ להשתנות עם השתנות העתים. פעם הביא העמוד הראשון מידע. היום תפקידו הוא להסעיר. לצעוק. לגנוב תשומת לב ולו לשנייה. בודדת. את המידע יביאו אחרים.
הפרק הראשון בסדרה מלווה שני עיתונאים - ניר גונטז', כתב המשטרה של העיתון "ידיעות אחרונות", וערן סויסה, כתב הבידור של העיתון "מעריב". הפרק עוקב במקביל אחר כל אחד מהם כאשר הוא מסקר סיפור גדול בתחומו, סיפור שעתיד להגיע לעמוד הראשון: ניר גונטז' את סיפור הקטינה בתל אביב שבמשך שלוש שנים הוכרחה לקיים יחסי מין עם קבוצה גדולה של נערים שנחשבו "בני טובים", וערן סויסה את גמר העונה השנייה של תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול", בה זכה אלירז שדה.
דרכו של ערן סויסה אל העמוד הראשון בעיתון של יום המחרת סלולה כמעט לגמרי. "האח הגדול" מייצרת עניין עצום בציבור, הוא מספק הצצה אל מאחורי הקלעים, דיון קצר בשאלה על תוכן בידורי שבימים עברו לא היה מגיע לעמוד ראשון, אבל את העבודה השחורה בדרך לעמוד הראשון מספק עמיתו ניר גונטז'.
לגונטז' צפוי יום קשה הרבה יותר בעבודה. הוא מספק את האנטי-דרמה לפרק, ודווקא האנטי-דרמה שלו מתגלה כדרמה של הפרק הראשון בסדרה של אברהמי. בתחילת יום העבודה, מלבד קצה החוט על המעשה הקשה שנעשה בקטינה, אין לעיתונאי הפלילי כמעט דבר ביד. אבל את הסיפור הוא חייב לספק למערכת. המצלמה מלווה אותו כשהוא יוצא לרחובות לעשות את עבודת הרגליים האפורה, המתסכלת, חסרת הזוהר.
הוא נודד מבית המשפט לנוער לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא לוכד פרקליטים ברחוב, מגלגל שיחות, מנסה לדוג פרטים. הוא מנסה לדובב תובעת משטרתית סרבנית, לעקוף איסור פרסום. דאגתו ניכרת כשהיום
מחר בבוקר הסיפור שלו ישתרע בעמוד בראשון. מרשים, צעקני, ססגוני, וגם מאשים - איך רשויות הרווחה והמורים וההורים לא ידעו במשך שלוש שנים שמתעללים בנערה - ההאשמה נתפרה בוויכוח לילי בין גונטז' המותש, עומד ליד דלת מכוניתו ברחוב, לרכזת כתבים חסרת סבלנות. עידית אברהמי חושפת את סודות המקצוע שלנו. העמוד הראשון הבומבסטי, התובעני, המאשים, המרשים, היודע כל - הוא בעצם לא יותר מתולדה של עבודת רגליים בת יום אחד של עיתונאי מודאג, שכמה שעות קודם לכן עוד לא היה לו פרט אחד ביד, ועוד כמה עושי להטים גרפיים שמנסים לעמוד על הראש כדי לתפוס את תשומת הלב שלכם, רגע לפני שאתם ממשיכים לטלוויזיה ולאינטרנט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם