במקום הכי מואר בת"א: על האלבום של אסתר שמיר
ב"זה בינך ובין אלוהים" אסתר שמיר נטשה את החספוס והציניות לטובת שירים אינטימיים ומלאי כוונות טובות
"זה בינך ובין אלוהים", אסתר שמיר, התו השמיני
הרבה טבע בשירים. אסתר שמיר יח''צ
האלבום שלה (שיושק בהופעה חגיגית בתמונע, ב-18 ביוני) מלא כוונות טובות ובלתי מתחכם בעליל. הוא מספק עצות לחיים טובים יותר, אבל לא מנקודת מבט של אשכנזיה מתנשאת, אלא מכזו של חברה משתפת ואוהדת. אין כאן רדידות ניו אייג'ית בנוסח ספרי "הסוד" ו"המסע". יש כאן רק תובנות פשוטות. את כל המילים והלחנים כתבה שמיר, שהייתה, כידוע, הזמרת הישראלית הראשונה ששרה חומר מקורי משלה.
שמיר נטשה מאז את השירה, עסקה ברפואה אלטרנטיבית, פיתחה שיטה בשם "פרוייקט קול הרוח", ולאחר 15 שנות שתיקה חזרה עם אלבום אינטימי ויפה בשם "בגלל האנשים שאני אוהבת". האלבום החדש ממשיך את הקו של האלבום הקודם - כלומר, הסיכוי שהוא יהווה מתחרה רציני לחדשים של חדד, סחרוף וגאגא הוא אפסי. ובכל זאת, קל לגלות את היופי שמסתתר מאחורי כל רצועה באלבום - בתנאי שאתם לא מהדור המזפזפ. האלבום מתאים למי שיש לו עוד סבלנות לחומרים נאיביים, מהזן שכבר לא קיים במחוזותינו.
השיר הפותח, "עשיתי הכי טוב שאפשר", מזכיר מאוד את ג'ון באאז ומתכתב עם השיר "Count that Day Lost" של מארי אן אוואנס (הידועה בשם העט ג'ורג' אליוט), אותו כתבה במאה ה-19 על ניצול היום למעשים טובים. שיר הנושא – השיר הטוב ביותר באלבום – הוא שיר של דין וחשבון בין האדם לאלוהים, אבל במשמעות החילונית שלו. גם "בואי אליי" יוצא דופן יחסית לשאר השירים האקוסטיים ומזכיר את שמיר של פעם.
הרבה טבע מצוי בשירים האלה, כמו ציטוטים מתהילים, אבל, שוב, לא מדובר כאן אלבום אמונה דתי מנג'ס, אלא בכזה שגם כופרים וציניים יכולים להתחבר אליו, אפילו מהמקום הכי נמוך בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם