ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

אותה הגברת, בגרסה אחרת: על אלבום האוסף של קייט בוש

נכון, אלבומה החדש של קייט בוש, "Director's Cut", לא מביא עימו בשורה חדשה והוא לא מקפיץ במיוחד. ועדיין, למרות שלא מדובר בהתאהבות משמיעה ראשונה, אם נותנים לשירים בדיסק החדש לחלחל הם מצליחים להשפיע

את קייט בוש הכרתי לראשונה כשעדיין לא מלא אפילו עשור לחיי. אני זוכרת איך ישבתי מהופנטת מול מצעד שירי שנות השמונים של ערוץ 2 הניסיוני ולא הבנתי איך זאת הפעם הראשונה שאני שומעת את השיר הזה, "בבושקה", שעד אותו היום היה כינוי ששמור רק לסבתא שלי, ואיך יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שבה אני רואה את האישה המדהימה הזאת עם הצ'לו הענק והקול העוצמתי והמיוחד.
 
אחרי "בבושקה" גיליתי שירים נוספים של בוש, כמו "Running up that Hill" ,"The Man with the Child in his Eyes", "Army Dreamers" ועוד רבים אחרים. באותם ימים לא ממש התעמקתי בטקסטים של הזמרת הבריטית, אבל עם הקול שלה שהגיע לגבהים שלא הכרתי, המלודיה המרגשת והלוק המיוחד, לא באמת היה בכך צורך.

מאז שנות התשעים הוציאה קייט בוש דיסק פעם בכמה שנים, האחרון בשנת 2006. היא נותנת לחומרים להתבשל, לא מתראיינת הרבה וקשה לראות בה היום את אותה הסופרסטאר שהופיעה בקליפ של "בבושקה" בביקיני זהוב סטייל הנסיכה זינה. מי שהגדירה פעם פרפורמנס בקליפים שלה הפכה לאישה מבוגרת שלא מחפשת את הפרסום. ואולי היא תמיד הייתה ככה. יש הטוענים שגם כשהייתה בת 19 ושרה את "Wuthering Heights" הייתה כבר אישה בשלה. אם תקשיבו למילים, אפשר להבין למה.

למרות שנעלמה מעין הציבור, נשארה בתודעה של רבים בעוד היא ממשיכה להיות השפעה על יוצרים. אפילו ליידי גאגא הוציאה גרסה מחודשת ל"Don't Give Up", הדואט של בוש עם פיטר גבריאל, בטענה שהיא רוצה "להכיר לנוער של היום את קייט בוש". אבל עם כל הכבוד לליידי, קייט בוש יש רק אחת. עד היום אף יוצרת אחרת לא הצליחה לגעת בעיני כמעט בשלמות כפי שהיא עשתה.

גרסת הבמאי, או באנגלית "Director's Cut", אלבומה האחרון שיצא בשבוע שעבר, היה אם כן הזדמנות מצוינת להיזכר בקייט ולהתמוגג. המינוס – האלבום כולו עיבודים חדשים לשירים של בוש מהאלבומים "The Red Shoes" ו-"The Sensual World", אלו הפחות מוכרים, כך שבשורה חדשה קשה לשמוע באלבום. ישנם שירים כמו "Rubberband Girl" שאיבדו מהפופיות שלהם בעיבוד החדש ובכלל, לא מדובר באלבום מקפיץ במיוחד. נדמה גם שבביקור המחודש של בוש בשירים שלה היא החליטה להוריד כמה טונים ולא להגיע לגבהים בהם היינו רגילים לשמוע אותה וחבל.
 
הפלוס – זאת עדיין קייט בוש. לא ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בשום יוצרת אחרת. סאונד אפל לעיתים אך רגיש ומלטף בו זמנית, מילים שכאילו נכתבו מתוך זרם התודעה של בוש, והקול שלה.

בהקשר הזה חשוב לציין את השיר הפותח של האלבום שבגללו בכלל התחיל הפרוייקט.
"Flower of the Mountain" נכתב בעצם ע"י ג'יימס ג'ויס כמונולוג של מולי בסוף "יוליסס". כאשר יצא השיר לראשונה, בוש לא קיבלה רשות להשתמש בטקסט המקורי והיא נאלצה לעשות לו עיבוד. הפעם, קיבלה את האישור והתוצאה בעיני לא פחות ממרהיבה. מלבד השיר הזה, אפשר למצוא גם את "Deeper Meaning" שמספר על אדם שמוצא נחמה במחשב. השיר במקור נכתב ב-1989. מסתבר שלא סתם אומרים שקייט בוש הקדימה את זמנה.

אמנם לא מדובר באהבה טוטאלית משמיעה ראשונה, אבל אם נותנים לשירים בדיסק החדש לחלחל הם מצליחים להשפיע. מה שבטוח, זה ששמיעה שלו, גרמה לי לחזור אחורנית ולהוציא את דיסק האוסף המעולה של בוש "The Whole Story". וכן - הוא עדיין נשמע רלוונטי מתמיד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...