בובה ממוכנת: על "ווייפאאוט"
המשתתפים בשעשועון הנפילות והמכות "ווייפאאוט" הם בובות משחק מנוונות. אז למה בכל זאת הם מוכנים לעשות את זה?
וייפאאוט, יום שישי, ערוץ 10
לקח לה זמן לאנושות לייצר את המחווה האולטימטיבית לגיבורי הגיים בוי - מריו, סופר סוניק וכל החבר'ה האלו. אולי זו לא מחווה, אלא שלב נוסף באבולוציית תורת המשחקים. במקום שהבחורים המצוינים ימשיכו לקפוץ מעל חביות מתגלגלות, לנתר באוויר כמו תיישים מיואשים מול צורות גיאוטמטריות - בני האדם התחלפו איתם בתפקידים, והם מעתה מוקדי העניין החדשים בקונסולת המשחק הפופולרית בעולם: הטלוויזיה המסחרית.
ביום שישי פתחתי טלוויזיה ולא האמנתי למראה עיניי. קבוצה של ג'חשים ישראלים קיבלה כרטיס חינם מההפקה לטוס לארגנטינה, ולהתנהל בעולם תלת-ממדי. כמו בקופסאות המשחק הפרימיטיביות הושם דגש על עיצוב המרחב. הקונספט של ערוץ 10: פארק מים מהגיהינום. במשך שעה אנשים הוכו על ידי קלונסאות פלסטיק; חטפו אגרופים מגפיים תותבות הישר לביצים; הם קיפצו על כפתורי ענק; התרסקו מגובה רב לתוך המים ושחו בבריכות של בוץ. מחליקים על שתלי סליקון ענקיים, עולים נגד כיוון הזיפים, נשטפים על ידי תוכן שיווקי כתום ובעיקר צועקים "וו וו". צדק דרווין: מוצא האדם מהדונקי. קונג.
בואו תכירו את האנשים שהסכימו לחבוט את עצמם לדעת: מוכר סטלן בפיצוצייה, מורה לנהיגה בעלת אירוניה עצמית של כרוב, רווקה לוהטת מראש העין, אלופת ישראל לשעבר במשהו, חשפן שפרסם ספר אוטוביוגרפי וכדומה. נאמנים לרוח המוצ'ילרוס הישראלים בדרום אמריקה, שחושבים שהכל מותר להם, היבשת הזרה לא ממש הייתה כאן הסיפור. הם רק השתכשכו באורגזמה של אתגרי ספורט דמיקולו. זה היה עבורם הכל. אומנם הבמאי המצוין דיוויד קרוננברג עשה את זה כבר בסרטו "אקזיסטנס", שם יוברו בני אדם קונסולות משחק ביוכימיות לגופם והפכו לחלק מהמשחק. אבל ב"אקזיסטנס" נשאר משהו מהאני, הנשמה, מכבוד האדם. המשתתפים בווייפאאוט הם בובות משחק מנוונות.
מתוכנית לתוכנית, פורמט אחר פורמט, אני חושב שהאנשים המשתתפים בפרויקטים האלו הם היורשים הטבעיים של הפריקס. אותם אנשים שהטבע חנן אותם בממדים ובפרופורציות מוזרים שהופיעו בקרקרסים ובירידים. מנכיחים בגופם את צחוק/ נפלאות הבריאה. אבל לפריקס לא הייתה בררה: החברה הקיאה אותם והם אולצו להשתתף במופעי ההשפלה שעוצבו כבידור להמונים. זו הייתה הנוכחות היחידה שלהם בעולם. את הפריקס המודרנים קונים הרבה יותר בזול: חינם (מלבד זוכה אחד מבין 16 מתמודדים).
מה שהכי מעניין אותי בסוג כזה של תוכניות הוא למה אנשים בוחרים להשתתף באגמי זפת שכאלו. מופעים נודדים שמתויקים על ידי מבקרים סלחנים כבידור חביב לליל שבת. האם הם באמת חושבים שהכמה ימים האלו ירעננו את חייהם, ישברו את שגרת העבודה-שינה-אוכל בה טבוע בעל כורחו המין האנושי. אני לא מאמין שהחיים שלהם משעממים עד כדי כך שהם הסכימו לקחת חלק בשעשועון (למשועמם אמיתי לא תהיה המוטיבציה לצאת מהבית). אני חושב שהטלוויזיה המסחרית שכנעה אותם ששגרת יומם כה דלה שרק השתתפות בפורמט
הייתי מצפה שצוות מנחי האולפן טל ברמן ואביעד קיסוס יהדהד - בקלילות, בקלילות - את הדיון הזה (את מנחת הקווים שנשלחה לארגנטינה דווקא הייתי מלהק כמתמודדת. כדי להיראות מבודלת מהם היא עיוותה את פניה כשהמתמודדים פתחו את הפה, כאילו זחל ענקי עומד להתפרץ מראשה בכל רגע). אבל השניים בתחכום לא יתר בחרו בפוזיציית הליטוף-צביטה של דנה מודן-רועי לוי. אבל גם ציניות צריך לדעת לעשות, וברמן וקיסוס לא יודעים. בשונה ממודן ולוי, שיצרו את הפורמט ומחוברים אליו רגשית, הצמד בא לעבודה. הם הנחו מהאולפן תחרות שצולמה אי-שם (למרות שבינינו היה אפשר להפיק אותה באשקלונה). לא מחוברים למשתתפים, מנוכרים למשחק שדמה למסיבה סיום בקייטנת ימק"א ובעיקר ממש לא מבריקים.
"תן לו באירוניה", ביקש קיסוס מברמן (או להפך). תן לו. מישהו לוחש לי באוזניות שבערוץ 10 התמוגגו מפרקי הבכורה שרשמו רייטינג גבוה (מאז התוכנית התרסקה בסקרים). על זה אני יכול לומר דבר אחד: זה ערוץ ששקוע כולו בבוץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם